פרק 11!!!

Y

Yely

New member
איזזהה יפפה :]]]]]

באלי מישו חמוד כמו רן
את מוכשרת
חח איזה כיפ להגיד את זה כל פעם מחדש
מתי הפרק הבא?
 
ב

בובית ספוגית מרובעית

New member
../images/Emo32.gifהסיפור של אודליה מהתחלה../images/Emo70.gif מזמן רציתי לעשות את זה, והנה יש ביקוש ../images/Emo13.gif אז קבלו את ההשקעה!!! ../images/Emo41.gif פרק 1 אוף.אני לא זוכרת איך הכל התחיל. יום אחד הוא עולה לארץ,יום אחר הוא אוכל אצלינו,אח"כ אני נדלקת עליו,מבטים בעיינים.. ב-12.12 רן עלה לארץ מצרפת. ההורים שלו חברים מאוד טובים של ההורים שלי... אני מכירה אותו מאז שהוא היה קטן..אבל לא ידעתי שהוא יגדל להיות כ"כ חתיך.. הוא בן 18, אני בת 15...לא ממש הולך...אבל נו,הבדל של 3 שנים...זה לא נשמע כזה הרבה נכון?? אני זוכרת שכששמעתי אותו מדבר לראשונה בעברית,זה היה כל כך חמוד!! נמסתי... עם מבט צרפתי כזה חמוד ושגיעות בדיבור... אפשר להגיד שדי נועדנו זה לזו... אבל הכל בגלל החברות. הן הכניסו לי למוח שאנחנו מתאימים,שבאמת נועדנו זה לזו.. יאללה לחופה וזהו. גם כשהיינו ביחד זה היה נראה כל כך מושלם, אבל בכל זאת משהו חסר... אני אתחיל מההתחלה: היינו בחופשה בפסח. רן,המשפחה שלו,חנה-חברה שלי והמשפחה שלה,המשפחה שלי-ואני. היה כל כך כיף!! כל היום חנה ואני היינו עם רן... דיברנו,צחקנו,שיחקנו בקלפים,יצאנו בלילות... באמת חופשה מושלמת. הוא ביקש את הטלפון שלי...כדי לשלוח לי SMS ולבקש את של חנה. הוא שלח לה SMSים....והיא קצת נפנפה אותו...אבל לא בכוונה. חנה ילדה כזאת...היא לפעמים אדישה וזה יוצא לה בטבעי... מי שלא מכיר אותה טוב עלול לחשוב שהיא עושה בכוונה... זה היה די ברור שהוא ידלק עליה,כולם נדלקים עליה.. היא היפה מבין שתינו...אני הייתי חסרת סיכוי... אבל זה לא ממש היה איכפת לי כי לא הייתי דלוקה עליו עדיין... בחופשה היה לרן ולי מן קטע כזה..."מלחמת עיינים" קראנו לזה... מסתכלים אחד לשניה בתוך העיינים...עמוק עמוק...ומי שצוחק ראשון נפסל. היו לו עיינים שחורות עמוקות...וריסים ארוכים...יכלתי להסתכל בהן שעות. בגלל זה גם הוא תמיד הפסיד... בשבועות שוב היינו ביחד,אכלנו אצלי בבית,המשפחה שלי,של רן ושל חנה. באותה הארוחה רן הבין סופית שחנה לא רוצה אותו.היא פשוט נפנה אותו לגמרי. "רוצה קולה?" רן שאל את חנה."לא" חנה ענתה באדישות...ראו על רן שהוא נפגע.. מאז הם לא ממש דיברו...הוא יזם שיחה והיא דחתה. פתאום,באמצע הארוחה,אני קולטת אותו מסתכל עליי...הסתכלתי עליו בחזרה,בעיינים, ועשיתי כאילו זה המשחק שלנו...רק שהפעם לקח לו זמן לצחוק... לא ידעתי כל כך מה זה אומר,אבל המשכתי כאילו כלום. אחרי הארוחה,חנה ניגשה אליי ואמרה לי "ליאל!!!אני צריכה לדבר איתך ד-ח-ו-ף" "מה כ"כ דחוף?!" שאלתי.. "לא כאן ולא עכשיו...מחר אני באה אלייך,חסר לך שלא תיהי בבית!!" למחרת,חנה דפקה בדלת. "בואי עכשיו לחדר!!!" "שלום גם לך!מה המצב?אני בסדר,תודה ששאלת.רוצה לשתות?" "אין לי זמן לזה עכשיו,אני רוצה לדבר איתך..." "טובבב..." אמרתי והלכתי אחריה לחדר שלי. היא נכנסה לחדר והתיישבה על המיטה. "תסגרי ת'דלת אחרייך" אמרה. "טוב שלא חשת בבית!!" אמרתי וסגרתי את הדלת. התיישבתי לידה. "טוב,עכשיו כשנרגענו והתיישבנו...מה כל כך דחוף לעזאזל?!"צעקתי עליה. "תרגעי...סתם אני רוצה לברר משהו..." "לברר?לברר?!בשביל זה אני במתח מאתמול בערב?!" "טוב תשתקי ותקשיבי לי עכשיו" "מקשיבה" עניתי. "טוב..יש לי שאלה" "כן?!" עניתי במתח.היא מרחה את זה כאילו זה גמר כוכב נולד 2.. "מה יש בינך לבין רן??" היא סוף סוף שאלה. "אמממ..מעניין.." עיקמתי את אפי.."גם אני רציתי לשאול אותך בדיוק את אותה השאלה..." "טוב טוב,אני שאלתי קודם" היא ענתה..."נו?!מה יש??" "חנה, אפשר להבין בבקשה על מה את מדברת??את יודעת שרן ידיד טוב מאוד שלי... אנחנו כמו בני דודים..." "אז מה פשר כל המבטים האלה?"שאלה בחשדנות.. "מבטים?איזה מבטים?" היא הסתכלה עליי כאילו אני מסתירה ממנה משהו... "אההה "מלחמת העיינים"? זה?זה המשחק שלנו נו את מכירה אותו..." "לא מאמי אל תתחמקי" היא ענתה "להתחמק ממה?"שאלתי "את יודעת טוב מאוד שיש משהו מאחורי המבטים האלה" היא אמרה "שיש מה?!" עניתי מבולבלת "נו ליאל!!!!!" "מה?????????????????" ממש לא הבנתי מה היא רוצה ממני...ואז היא הסבירה: "בואי אני אסביר לך" "נו דברי.." "זה ממש נראה כאילו יש בניכם משהו" הסתכלתי עליה כאילו שאני מסתכלת על אי.טי. "על מה את מדברת??" "נוו...כל המבטים שלכם...השיחות...גם אמא שלי אמרה את זה" "אמא שלך?!?!?! איזה פדיחות!!בכל אופן,את ממש משלה את עצמך,אין בנינו כלום" "אהה באמת?!" "כן,באמת.." "אז למה הוא קנה לך בושם בקופסא עם לב?!" "חנה?! את יודעת שאני ביקשתי ממנו לקנות לי את הבושם הזה....ואני עשיתי לו כיפה! מתנות יומולדת כי נולדנו בהפרש של כמה ימים..." "אבל הוא הוסיף לזה לב" "הוא לא הוסיף זה היה שם" "אבל הוא יכל לקנות גם בלי לב" "אבל.." שתקתי.לא היה לי מה להגיד יותר. אולי היא צודקת?
 
ב

בובית ספוגית מרובעית

New member
פרק 2 ../images/Emo26.gif ../images/Emo41.gifפרק 2 חנה המשיכה: "יש משהו במבטים שלכם...איך שאתם מתנהגים אחד לשני...כאילו.." "מה?כאילו מה?!" שאלתי אותה בעצבנות. "לא יודעת איך להסביר!!! יש...יש..." "יש מה? למה את מתכוונת אני לא מבינה" לדבר איתה זה בדיוק כמו לדבר עם ברווז. "אווף את כל כך מסובכת ליאל!!" "כן,אמרו לי את זה כבר,תודה." "בבקשה" "אל תתחמקי" "להתחמק ממה?" היא שאלה בתמימות מכוונת. "יש בנינו מה??" "אהה...יש...יש בניכם...יש בניכם כימיה.זהו מצאתי את המילה" "כימיה?!?! מאיפה לעזאזל את מוציאה את השטויות האלה?!" "מה את רוצה? את שאלת אני עניתי!זה גם מה שאמא שלי אמרה" "את מוכנה בבקשה להפסיק לערב את אמא שלך?!" "טוב טוב...מצטערת.בקיצור" "בקיצור?.."עניתי. "נוו..." "נווו מההה??" היא ממש התחילה לעלות לי על העצבים. "את אוהבת אותו?!" "אם אני אוהבת אותו?הוא כמו בנדוד שלי!!!!!זה יהיה מוזר מידי" "אבל...אבל אתם כל כך מושלמים ביחד!!חוצמזה זה שהוא כמו בנדוד שלך לא אומר שאת לא אוהבת אותו..." התעלמתי מהתגובה האחרונה. "חנה,את בטוחה שלא שתית או משהו?מה עובר עלייך? הבנאדם דלוק עלייך! לפחות עד מה שהיה אתמול.." "מה היה אתמול?!" חנה קפצה "מה מה היה? ייבשת אותו ת-ח-ת זה מה שהיה!" "אני ייבשתי אותו?! איך?" ישששש,הצלחתי להעביר נושא. "כל דבר שהוא אמר לך...פשוט ייבשת אותו.כמו עם הקולה,מה זה היה הייבוש הטוטאלי הזה?" "אווח שיט.את יודעת שזה יוצא לי בטעות...!" "אני יודעת,אבל הוא לא.את חייבת לדבר איתו" "לא רוצה.הוא רוצה אותי הוא ידבר איתי." "יאללה מה זה המשחקי אגו האלה?? גם ככה כל פעם שהוא מדבר איתך את מייבשת" "מזתומרת משחקי אגו?הוא רוצה אותי שיבוא אליי!! אני לא רוצה אותו.חוצמזה היבוש זה בטעות" "אז מה אם זה בטעות הוא לא יודע את זה." "הוא ידע" "איך הוא ידע אם את לא רוצה לדבר איתו?" "אמממ שאלה טובה =/" אוי אלוהים.היא יכולה להיות כ"כ מטומטמת לפעמים. "בכל אופן,בואי נחזור אלייך.מה עושים בנושא? חייבים להמציא תוכנית" היא אמרה. תכנית?! מה נסגר עם הילדה הזאת?! "חנה מתוקה,נראה לי שאת צריכה לישון. אין בנינו כלום,לא היה ולא יהיה.בואי,שימי את הראש על הכרית..." "ליאל די!!! את חולה לו על התחת והוא חולה על שלך!!!!" "תמיד ידעתי שיש לי תחת חמוד" אמרתי בעליצות. "נוו,לא לזה התכוונתי." "אז למה כן?!" "את מ-א-ו-ה-ב-ת בו!!! רואים את זה!!! יש משהו אחר באויר כשאתם ביחד..את לא מרגישה את זה?רואים שאת מרגישה את זה..." "חנה..את ממש.." "ליאל,את חולה עליו. את אוהבת כשהוא נותן לך לעבור לפניו,את אוהבת שכשכל פעם שהוא לוקח משהו לעצמו הוא שואל אם את רוצה,את אוהבת לצחוק איתו,ואת הכי אוהבת את המשחק המטופש שלכם עם העיינים" "יש לו עיינים יפות..וחוצמזה,אני אוהבת גברים ג'נטלמנים.." אמרתי בחוסר רצון. "ליאל" קולה התרכך לרגע. זה היה מוזר.. "את אוהבת אותו,יותר מכל גבר ג'נטלמן אחר.ואת חייבת לדבר איתו על זה" "את יודעת מה? בפעם הבאה שאפגוש אותו אראה אם אני מרגישה משהו שונה.אם כן אני אדבר איתו. את עוד תראי שאת חיה בסרט" "יופי,ככה אני אוהבת אותך" היא אמרה.לא עניתי לה. היא לקחה את הפלאפון שלה וחייגה. "הלו?רן? היי!!מה נשמע? זאת חנה...כן...כן.. תקשיב שניה,אתה רוצה שנפגש מחר בפיצה? כן,ליאל תבוא..כן..כן.. סבבה,ב8 זה מעולה.בפיצה של אפריים..סבבה...ביי!" מה ל-ע-ז-א-ז-ל היא עושה?!
 
ב

בובית ספוגית מרובעית

New member
פרק 3../images/Emo15.gif ../images/Emo41.gifפרק 3 אחרי שסוף סוף נרגעתי,חנה הסבירה לי מה היא עשתה. היא התקשרה לרן כדי שניפגש ואני אסביר לו הכל,ואברר איתו מה יש בנינו. "אבל בשביל מה?אם יש משהו-הוא יתחיל איתי בדיוק כמו שהוא התחיל איתך...ואם אין כלום אז אין כלום!!" "כי ככה,אם הוא לא יתחיל איתך??אם הוא ייתביש?לא ירגיש בנוח? אתם סתם עלולים לפספס פה משהו וחבל...אתם כזה זוג מושלם.." שניה לפני שהיא התחילה לחשוב על צבע הורדים בחתונה שלנו,אמרתי לה "טוב תראי,אני עושה את זה רק בשבילך. את עוד תראי שאין בנינו כלום..." אחרי שצעקתי עליה,הרבצתי לה,זרקתי עליה כריות ושפכתי עליה קצת מים,נרגעתי. אח"כ, בעקבות השאלה המדאיגה "מה לעזאזל אני הולכת ללבוש?" התחלתי להלחץ שוב. חנה עזרה לי לבחור ואחרי שעה של ייסורים סגרנו על חולצה צהבהבה וחצאית צבאית-ירוקה. חנה תלבש משהו מכוער.שתסבול קצת, מה רע?! למחרת ב6 וחצי בערב התחלתי להתכונן: מתקלחת מתלבשת מתאפרת מסירה איפור.. מתאפרת מחדש... אה,ולא לשכוח-טלפון לחנה כל 5 דקות בערך. "ליאל,למה את כ"כ מתרגשת?חשבתי שאת לא דלוקה עליו.." "טוב נו מה לעשות,איך אפשר לעמוד בפניו?! הוא כל כך...כל כך שרמנטי כזה..וחמוד...ויש לו עיינים מדהימות. את שמת לב לצחוק שלו?צחוק מתגלגל כזה...אחח מקסים.." "ליאל..ליאל.. אם תמשיכי ככה עוד תאחרי...יאללה אני מחכה לך עוד דק' בפיצריה" "רגע רגע...תזכירי לי בשביל מה כל זה?!" "כדי שתראי אם את באמת אוהבת אותו...ואם כן,תדברי איתו על מה שדיברנו אתמול.." "את פסיכופטית לגמרי" "לא נורא,את סולחת לי.יאללה חייבת לעוף.עוד 10 דק' בפיצה!!לא לאחר!! ביי" יצאתי מהבית בהרגשה שאני בכלל לא מוכנה.רציתי לעבור הכל מחדש-להתקלח עוד פעם,להחליף בגדים...אולי הנעליים לא מתאימות? אולי יש כתם על החולצה ולא ראיתי? אולי חתולות נמשכות לצבע ירוק והן יחרבנו עליי או משהו?!בחיים לא הייתי כ"כ לחוצה. זהו-עכשיו זה בטוח.אני חייבת להתחיל להסתובב פחות עם חנה,אני יותר מידי מושפעת ממנה. בעודי הולכת ברחוב,מהרהרת על איך שאני הולכת להגיד לחנה "חנה,זה נגמר בנינו.." אני שומעת: "ליאל?!ליאל!!!" הסתובבתי,וראיתי את חנה,חה!מדברים על החמור... בכל אופן,מרוב כל ההירהורים לא שמתי לב שהלכתי יותר מידי ועקפתי את הפיצריה של אפריים... נכנסתי עם חנה לפיצה,הוא עוד לא הגיע.. 5 דק' עוברות... 10 דק'... עכשיו כבר 20:15..אולי הוא הבריז?? "חנה...אולי הוא דפק לנו ברז??למה הוא לא מגיע?!" "הנה...הוא בדיוק הגיע" הסתובבתי וראיתי את רן נכנס לפיצריה...מכנס ג'ינס קצת משופשף אבל לא יותר מידי,מעל זה-חולצה מכופתרת משובצת,נעלי אדידס, חיוך שובה לבבות...מה אפשר לבקש יותר מזה? "בונז'ור" אמרתי בחיוך. "שלום!" הוא השיב. אחחח המבטא הזה עוד יהרוג אותי מתישהו. שתי נשיקות לי,שתי נשיקות לחנה...(מה לעשות,ככה זה צרפתים,החוק מחייב לנשק את כולם...) התיישבנו... "מה מזמינים?" הוא שאל בכלל לא היה לי חשק לאכול.. "אממ פיצה רגילה לשלושתינו...סבבה כולם?!" חנה אמרה בעליצות מופרזת.היא התנהגה כאילו הוא עוד שניה הולך להציע לי נישואים או משהו... "סבבה" רן אמר...אני רק הנהנתי בראשי ובהיתי בו...עד שהוא שם לב. "אההה טובבב...אני הולכת להזמין לנו...בנתיים תדברו,תקשקשו...חחח" היא נקרעה מצחוק וקרצה לי.אלוהים יודע מה עובר עליה בזמן האחרון. חנה השאירה אותנו לבד...שתיקה. "אממ טוב אז...מה חדש?!" רן ניסה לפתח שיחה.. "אממ כלום,הכל ישן...מה איתך?" שאלתי ב'התעניינות'.כל מה שעניין אותי עכשיו זה העיינים שלו...פשוט אי אפשר לעמוד בפניהן. "גם,הכל ישן..." שוב שתיקה. אוחח זה כ"כ מביך אלוהים!!!חנה הזאת תראה מה זה...אני אהרוג אותהה!! "אממ ליאל?" הוא שאל "כן?" עניתי בחשדנות..מסוקרנת לדעת מה הוא הולך להגיד.. "אמממ..אני צריך לדבר איתך..."
 
ב

בובית ספוגית מרובעית

New member
פרק 4../images/Emo142.gif ../images/Emo41.gifפרק 4 "אממ..כן,מה רצית להגיד לי?" הלב שלי פעם בחוזקה...היו לי פרפרים בבטן..מה הוא הולך להגיד?! "3 פיצה רגילה,וקניתי גם קולה...כל אחד צריך להחזיר לי 7 וחצי שקל" שיט. חנה חזרה. למה לעזאזל היא תמיד נתקעת איפה שלא צריך?! "אהה...אההה..כן,אני תכף אביא לך את הכסף.." היא חילקה את הפיצות לכולנו ואכלנו... הסתכלתי על רן,הוא עשה פרצוף עצוב כזה של "מה לעשות...=/" כן,בהחלט שהבנתי אותו. כל הארוחה ניסיתי לגרום לחנה לצאת..."חנה,אולי תתקשרי להורים שלך?לא דיברת איתם הרבה זמן...תצאי לבחוץ ותתקשרי!" אבל נראה לכם באמת שהיא תבין אותי?!מה פתאום...מטומטמת=/ אחרי שסיימנו לאכול והלכנו לטייל קצת,חנה אמרה:"אההה ליאלו'ש,מותק שלי,את יכולה לבוא שניה אני צריכה לשאול אותך משהו..." למה היא צריכה לדבר ככה?אוווף מעצבנת."כן,שניה רן..." והיא דחפה אותי באלימות מופרזת לצד. "נו?!את מרגישה אליו משהו?" "אממ לא יודעת...נראה לי שכן..."עניתי בחוסר רצון. "יופי!אז עכשיו אני אלך לצד ואשחק אותה כאילו אני מדברת בטלפון,ואת תגידי לו את מה שתכננו.." "אממ קודם כל,אין מצב שאני אומרת לו עכשיו,זה ארוך מידי.דבר שני,הוא רצה להגיד לי משהו ואת הפרעת באמצע..." "מה?!רציני??? טוב,אני 'מתקשרת לאמא שלי' אם את מבינה למה אני מתכוונת..."היא קרצה וציחקקה. ממש חולה הילדה הזאת.קרצתי לה בחזרה וחזרתי לרן. "חנה לא חוזרת?" "היא בטלפון עם אמא שלה..." אמרתי. "אממ.מצטערת על זה.רצית להגיד לי משהו מקודם??..." הסתכלתי לו בעיינים.מהופנטת. "אהה כן,אממ רציתי להגיד לך...ביום רביעי הבא אני נוסע עם חברים,למרוקו,לטייל שם...רציתי לשאול אותך מה עדיף-אל-על או ארקיע?אני רוצה לטוס בחברה ישראלית.." מ-ה?!זה מה שהוא רצה לשאול אותי?! באיזה חברה לטוס?!?! מה אני נראת לו?!דיילת?! ניסיתי לצאת מהשוק מהר ככל האפשר. "אהה....אממ..אההה...אני לא יודעת,אהה... אל-על?!" "סבבה,אל-על,זה גם יותר זול.." "כן אה?תהנה...."אמרתי בחוסר רצון. מה הוא טס לי עכשיו למרוקו?!?!?!!?אני צריכה לדבר איתו!!!!ועוד לאן?מרוקו???מה לעזאזל הוא יעשה שם?! "אהה,האמת" נשמתי עמוק...מתפללת לאלוהים שאני אצליח להגיד את מה שאני רוצה... "גם אני רציתי להגיד לך משהו,אבל לא עכשיו" "מה זאת אומרת לא עכשיו?!מה פתאום,תספרי.." הוא אמר.. "לא ,לא עכשיו,זה נורא ארוך ואני גם לא רוצה שחנה תשמע..." "מה?אבל אני רוצה לדעת,עכשיו אני סקרן....לפחות תגידי לי בקשר למה זה" "אממ טוב,זה בקשר אלינו." אמרתי.מתפללת שהוא יגיב בשמחה. "בקשר אלינו?!מה,קרה משהו?" "לא! אהה בעצם כן...אוף,עזוב זה יותר מידי מסובך.." "לאא מה מה זה עזוב??שום לעזוב!!זה לא יפה,עכשיו אני במתח".אויש,הוא נראה כ"כ חמוד כשהוא במתח!! "תקשיב,בוא נקבע מתישהו,ניפגש ואני אספר לך." "אין סיכוי שאת מספרת לי עכשיו?!" הוא עקשן כמו שור אלוהים! "לא רן! אין סיכוי." "טוב,אז בואי ניפגש מחר,בסביבות 16:00 ככה,אני אבוא מתחת לבית שלך עם הכלב,נצא איתו לטיול קטן.." מחר?! וואי הוא באמת סקרן...
 
ב

בובית ספוגית מרובעית

New member
פרק 5 +6../images/Emo204.gif |*פרק 5 שוב פעם התחלתי להתכונן כדי ללכת לראות אותו: מתקלחת מתלבשת מתאפרת מסירה איפור.. מתאפרת מחדש... איזה לחץ אלוהים!!! אני בטוחה שלא יצא לי כלום מהפה...איך אני הולכת לדבר איתו על זה?!?!?! התקשרתי לחנה. "חנה" "מה?" "מה אני הולכת להגיד לו?!?!" "שאת אוהבת אותו" היא אמרה. "ברורררררר שניה!!" "תגידי לו שיש אנשים שאומרים שיש בניכם כימיה והכל...ושאת לא יודעת מה זה אומר,ושזה מרגיז אותך ושאת רוצה לדעת מה הוא חושב.." "למה זה נשמע כ"כ פשוט כשאת אומרת את זה?!" אמרתי. "כי אני לא אוהבת אותו" היא ענתה. "וואלה.טוב יאללה עפתי,תאחלי לי בהצלחה!!" "בהצלחה!!!!!!!!" גררררררר איזה לחץ!!!! מה השעה? 16:05.שיט,אני מאחרת. יצאתי מהבית בריצה,היי הנה רן. "רן!!" צעקתי. הוא הסתובב.גאאד איזה חתיך! חולצה בצבע תכלת,ג'ינס....הכל פשוט יפה עליו. "אהה הנה את! התקדמתי קצת לעברך כי ראיתי שאת מאחרת.." הסמקתי קלות..."כן...מצטערת" אמרתי. התחלנו ללכת. הוא הוציא סיגריה.טוב,לפחות זה מראה שאני לא היחידה שבלחץ... "טוב,אז מה רצית להגיד לי?" הוא חייך.משום-מה זה נראה כאילו הוא בטוח שאני הולכת להגיד לו שאני חולה לו על התחת. בעצם,אני חולה לו על התחת. "אמממ" לא ידעתי מאיפה להתחיל. התיישבתי על הגדר,נשמתי נשימה עמוקה ואמרתי: "אהה,תראה...יש הרבה אנשים שאומרים לי...לא רק קרובים וזה...אבל יש הרבה אנשים שאומרים לי ש..." הסתכלתי לו בעיינים. מה אני עושה?! איך אני ממשיכה מכאן??!?! "שאומרים לך ש..?!" הוא היה מבולבל.מפתיע. "אהה..שאומרים לי שיש בנינו משהו." ../images/Emo41.gifפרק 6 "שאומרים לך שיש בנינו משהו?" "כן" עניתי. "מה זאת אומרת? אני לא מבין.." הוא היה נורא מבולבל.מסכן,לאן הכנסתי אותו... "נו,אומרים שיש בנינו כימיה...אווף איזה פדיחות!!" אמרתי והסמקתי.לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. "לא,לא,לא נורא...אמממ מה הם אומרים בדיוק?" טוב מה הוא מענה אותי ככה?!?!?!?!!?!? "לא יודעת...שכשאנחנו ביחד אז יש אווירה שונה..איך שאנחנו מתנהגים ביחד...אוף אני לא יודעת" "לא,לא...לי לא אומרים כלום...מי אמר לך את זה?" וואי מה נסגר עם הילד?! "הרבה אנשים...חנה,אמא שלי.." "נו,הם סתם אומרים את זה בשביל הצחוק...בשביל להציק לך.." "לא,לא נראה לי..." אמרתי. "למה לא?" "כי גם אמא של חנה שאלה אותה את זה...וזה מבייש אותי...אני לא יודעת מה לחשוב,אני צריכה לדעת מה אתה חושב" "זה מפריע לך?" הוא שאל בתמימות. "ברור שזה מפריע לי!!! אחרת לא הייתי מספרת לך.." "טוב תקשיבי" הוא נהיה רציני,הדליק עוד סיגריה. "אם זה מפריע לך,זאת בעיה שלך,תעשי עם זה משהו..לי זה לא מפריע" "סליחה?!?!!?!?!?!?!" הייתי בשוק. בעיה שלי?! ומה הוא? רמבו?!?! "מה זאת אומרת בעיה שלי?! אנשים אומרים שיש משהו,יש פה בעיה וצריך לפתור אותה! והבעיה הזאת היא של שנינו.." "לא ממש לא" הוא אמר. "לי זה לא מפריע.הם אומרים את זה סתם כדי להציק לך,לי לא אומרים כלום" "אנשים אומרים לי שזה גורל" שיט. נפלט לי. "מה גורל? אם זה היה גורל היו באים גם אליי לא?" "הנה באתי". אמרתי בצחוק.אבל את האמת,הייתי רצינית מאוד. הוא צחק. "אני לא יודע מה להגיד לך,או שתמציאי להם שיש לך חבר אחר,או שפשוט תגידי להם להפסיק ואחרי כמה זמן הם יפסיקו" "להמציא להם שיש לי חבר?! השתגעת לגמרי" "אולי".הוא אמר, "אבל בכל אופן,אין בנינו כלום,לפחות מהצד שלי.זה יותר מידי מוזר לי...אני אוהב אותך" נשמתי עמוק. "כמו בת דודה שלי,זה באמת יותר מידי מוזר ומסובך.." אני שונאת אותו.שיהרוג אותי וזהו. רציתי ללכת משם,זה הספיק לי.אבל אז הוא אמר: "את יודעת,עדיין לא באה האחת שאני ממש מרגיש אליה משהו,כשהיא תבוא,אני אחזיק בידיה ואגיד לה שזה רציני,שאני מרגיש אליה משהו ושאני רוצה שזה יתקדם לאן שהוא.." הסתכלתי לו בעיינים,לא יכלתי יותר,זה היה יותר מידי קשה. "טוב,אני צריכה ללכת...ביי!" אמרתי והתחלתי ללכת. "חכי!!" הוא צעק "חיבוק" הוא אמר במבטא צרפתי,וחייך. חזרתי אליו,חיבקתי אותו חזק והלכתי. בדרך קיבלתי SMS, "התקבלה הודעה חדשה מאת:רן פלאפון" מה הוא רוצה? "לא רציתי להגיד לך את זה,אבל יש לי חברה.בכל אופן,תשכחי מכל הסיפור הזה,נעשה כאילו לא היה כלום."
 
ב

בובית ספוגית מרובעית

New member
פרק 7+8../images/Emo99.gif ../images/Emo41.gifפרק7 מה? יש לו חברה?? אני קוראת טוב?!? התקשרתי לחנה. "ספרי ספרי!!" "ככה עונים לטלפון?!" שאלתי אותה,והתחלתי לספר. "זה ברורררר שהוא עובד עלייך בקשר לחברה שלו,הוא ממש נבהל!! איזה ילד מטומטם." היא הגיבה... באמת מטומטם.הוא כל כך נבהל מזה,כאילו שהפלתי עליו קטיושה או משהו.. אמרתי לעצמי,שאם הוא כזה מטומטם,עדיף שלא אראה אותו בזמן הקרוב וארד ממנו, אבל חנה חשבה אחרת... "ליאלו'ש,יש לי תכנית.." "עוד המצאה גאונית.שפכי.... רגע רגע, קראת לי ליאלו'ש?!" "כן,אבל לא חשוב,תקשיבי.." היא החליטה שאני צריכה 'תכנית פיתוי'-ככה היא קוראת לזה... בכל אופן,לוקחים בחור אחר שמוכן להיות "חבר שלי" (מי לעזאזל ירצה?! כולי מכוערת...=/) ואז נצא לדייט זוגי עם דן וה'חברה' שלו, וסתם 'בטעות' הוא ידע לשיר וישיר לי שיר אהבה, וסתם 'בטעות' הוא יהיה חתיך מסוקס, וסתם 'בטעות' הוא יגרום לדן לקנא ולהבין מה הוא הפסיד וכו' וכו'. קשה לי להודות אבל זה נשמע מועיל,וגם אם לא- מה איכפת לי? בהתחשב בעובדה שאם זה לא יעזור,עדיין יצאתי עם גבר מסוקס וחתיך ששר לי שירי אהבה ופינק אותי... אז מה רע?! שיהיה לו כואב,שיסבול קצת,כמו שהוא עשה לי... "אז מה,להתקשר אליו עכשיו?" "חכי עוד יומיים-שלוש..." היא ענתה. אבל הוא הקדים אותי,והתקשר אליי.רצה לשאול עוד שאלה בקשר לטיסה שלו.זה רק אני או שהוא סתם מתקשר? או שפתאום נהייתי דומה לדיילת?? אז אמרתי לו בפשטות, "אה,רן,רציתי להסביר לך משהו..השיחה שהייתה,היא לא כי אני דלוקה עלייך או משהו," לאאאאא ממש לאא! אני?! מה פתאום. "ואני שמחה בשבילך שיש לך חברה,באמת!" משהו,כולי בעננים. "ואפילו,אשמח אם ניפגש,אתה ואני...וחברה שלך...וחבר שלי גם.." הוא היה המום.בעצם,הוא היה יותר המום מהמום.היא גימגם כמו משה רבינו שמחקה את נ נח נחמ נחמן מאומן. "מהה...מה?אהה...אהה..חבר שלך...שלי...אהה...כן..בטח!" "סבבה,אז ביום שלישי בערב,בפיצה של אפריים...ניפגש!ביי!" ניתקתי לו.באסה,כי הוא רצה להגיד משהו,ועכשיו אני סקרנית לדעת מה... עכשיו,איך לעזאזל אני אמצא בחור חתיך מסוקס שיודע לשיר ושירצה לעשות כאילו אני חברה שלו?? שאלתי את השאלה הזאת את חנה,והיא לא אמרה כלום חוץ מ"תשאירי את זה לי." יופי,גם דאבל-דייט וגם בלאיינד-דייט,מקסים ממש. "אפשר לפחות לדעת איך קוראים לו??" שאלתי אותה בסקרנות. "הראל" היא ענתה. יופי,לפחות זה מתחיל ברגל ימין... שוב,התארגנתי לצאת.קבעתי עם הראל (יותר נכון,חנה קבעה בשבילי...) ב7 וחצי כדי "שנלמד להכיר אחד את השני" לדברי חנה,ורן וה'חברה' הכוסית שלו צריכים להגיע בערך ב8, 8 ורבע.. איזה לחץ.הגעתי לפיצרייה,הראל עוד לא הגיע..דופק איחור.אופייני. בסוף הוא לא יגיע ואני אשב כמו מטומטמת כשרן וה'חברה' שלו יגיעו ויתמזמזו לי מול העיינים. בסוף היה ההפך. הראל הגיע,והיה פשוט מושלם. רן טען שה'חברה' ש"באמת קיימת!!" לדבריו,לא יכלה להגיע כי היא חולה,והראל ואני התמזמזו כל הערב מול רן.. היה ממש כיף,בהתחשב לכך שהראל של שיר של הראל (סקעת,כן?) "אני אהיה שלך ואת גם אם יכלו זריחות,תיהי שלי אהובתי,אפילו ששריפות.." ורן ביקש ממני לתרגם לו,הוא פשוט נמס מקינאה. הראל ממש שיתף פעולה ואפילו הביא מצלמה כדי שרן "יצלם אותנו כשאנחנו מתנשקים". אין,פשוט תענוג.אני מקווה שאחרי זה,לא אצטרך לראות את רן בחיים,והוא ימשיך לקנאות ואני אמשיך לעשות כאילו אני חברה של חתיך מסוקס. אבל אמא חושבת אחרת. "נחשי את מי הזמנתי לשבת?את רן!! אני שמתי לב שאת מתגעגעת אליו.." יופי,תודה אמא. ../images/Emo41.gifפרק 8 מקסים עד כמה שכשרוצים דברים הכל הולך הפוך. התקשרתי שוב לחנה וסיפרתי לה שהלך מצויין בדאבל-דייט,אבל שהוא צריך לבוא לשבת.. חנה אמרה שזה לא נורא,ככה אני אוכל לראות אם הוא עצבני אחרי מה שהיה.. צודקת.מעניין מאיפה היא ירשה את החכמה הזאת. בכל אופן,בשישי בבוקר רן בא להביא פרחים.. "לרגע חשבתי שזה בשבילי" אמרתי "אולי בפעם אחרת.." הוא היה עצבני,והוא לא ממש הסתכל עליי... הבאתי לו מים לשתות והוא הלך. ירדתי אחריו לחדר המדרגות. "רן,קרה משהו?" עשיתי עצמי תמימה,עד כמה שזה נשמע חולני. "לא,לא קרה כלום" הוא ענה והתחיל ללכת. "חכה!" צעקתי. "איך לא קרה כלום?תראה איך אתה נראה...מה קרה?" שאלתי אותו שוב,בעדינות. "ליאל,אמרתי לך כבר,לא קרה כלום.נתראה מחר" "נתראה מחר" אמרתי בחוסר רצון.. למחרת,יום שבת,הוא הגיע עם המשפחה שלו. הייתה ארוחה רגילה,אבל הוא לא דיבר איתי ממש הרבה,רק כשהיה חייב. באמצע הארוחה,אחותי שאלה "למה אני כ"כ מכוערת?!?!" עניתי לה "אני יפה,לא?" והסתכלתי על רן. הוא הסתכל עליי,יותר רציני מתמיד,ולחש "כן,את יפה". הוא היה עצוב.. אוף,למה הייתי חייבת לעשות את זה?!פגעתי בו. הסתכלתי לו בעיינים,הוא הסתכל עליי.. אחותי שאלה "אהה...פספסתי משהו?" לא ענינו לה.פשוט הסתכלנו אחד לשני בעיינים. ואז, ואז הוא נישק אותי. נשיקה ארוכה,נשיקה חמה. כולם השתתקו,הסתכלו. ואנחנו, אנחנו פשוט התנשקנו. אמא שלי חייכה,דודה שלי עצמה לדוד שלי את העיינים... הסתכלתי לו בעיינים,המומה. קמתי מהשולחן וגררתי אותו איתי לחדר. "זה" אמרתי,ונתתי לו כאפה, "בגלל שלא אמרת לי כלום" הוא היה המום. "זה" נתתי עוד כאפה. "בגלל שעשית את זה מול כל המשפחה שלי!" הוא היה מבולבל. "וזה" קולי הפך לעדין, נישקתי אותו. "בגלל שהייתי חייבת" אמרתי. הוא הסתכל עליי, אני הסתכלתי עליו, ופשוט, פשוט שתקנו.
 
ב

בובית ספוגית מרובעית

New member
פרק 9+10../images/Emo192.gif ../images/Emo41.gifפרק 9 "אני אוהב אותך" הוא אמר. הסמקתי. "מה גרם לך להבין שאתה אוהב אותי סוף סוף?"שאלתי הוא התיישב על המיטה. "כשראיתי אותך עם הראל,פשוט..לא יודע, זה הרגיז אותי. לא יכלתי להפסיק לחשוב עלייך גם ככה,אז אחרי מה שקרה איתו פשוט לא יכלתי יותר. אני לא יודע מה יש בניכם,אבל אני רק יודע שאני אוהב אותך,ולפי איך שזה נראה... גם את אותי?" הוא שאל. לא עניתי. "אל תדאג,ביני לבין הראל אין כלום,אבל מה עם חברה שלך?" "אהה,היא? אהההה..." הוא הסמיק,לא ידע מה לענות. "זה בסדר,אני יודעת שהיא לא קיימת" אמרתי,מסופקת. "מצטער ששיקרתי" הוא ענה. "זה בסדר,אני מבינה אותך" במקומו היתי עושה בדיוק אותו הדבר... "אז..לאן ממשיכים מכאן?" הוא שאל. "אני לא יודעת,מה אתה חושב?" עניתי,מבולבלת. הדלת נפתחה. אחותי באה להודיע שיש קינוח. "אנחנו כבר באים!" עניתי. "ליאל,בואי נלך לאכול,יש לנו הרבה על מה לדבר,ולא נעשה את זה עכשיו...אני אתקשר אלייך" סיכמנו שיתקשר במוצאי שבת,והלכנו לאכול. חזרתי הביתה,מהופנטת ממה שקרה. מוצאי שבת,התקשרתי לחנה. "התנשקנו" "מה??" היא ענתה סיפרתי לה הכל,היא הייתה בשוק.כמעט כמוני. "אז אתם חברים או לא?" "אנחנו צריכים לדבר עוד,אני מחכה שהוא יתקשר.." היא ביקשה שאעדכן אותה במה שקורה, אבל, אני לא סגורה על עצמי. אני לא בטוחה אם אני באמת רוצה אותו. אתמול,כשהתנשקנו,היה לי כל כך טוב,הרגשתי כל כך בטוחה. זה מה שצריך להרגיש כשמתנשקים? להרגיש בטוחה? ומה עם פרפרים בבטן? מה עם זיקוקים? לא הרגשתי את כל אלה. "אם את מרגישה אהבה היא לא חולשה..".הפלאפון צילצל. "הלו?" עניתי,בתקווה שזה רן. "כן,זאת אני" חנה ענתה. נשמתי לרווחה. היא התקשרה לדעת אם הוא התקשר. "עוד לא" עניתי בייאוש. "איך עוד לא? כבר 23:15!!" "אני יודעת! ולפי מה שאני יודעת החברה אמורה לעודד לא לדכא!!" אמרתי,עצבנית. "מצטערת,טוב דברי איתי מחר,אני הולכת לראות סרט,אבא שלי שכר את החדש של טום קרוז" "טוב,ביי" אמרתי.מבואסת. למה הוא לא מתקשר?? התקשרתי אליו מחסוי,לראות אם הוא עונה. הוא לא עונה. כבר חצות.אולי אלך לישון? לא,אם הוא יתקשר? בסוף החלטתי להשאיר את הפלאפון דלוק ליד המיטה,והלכתי לישון. 10:00 בבוקר.קמתי בבהלה. אולי הוא התקשר??? בדקתי את הפלאפון,כלום,אפילו לא שיחה אחת. מה קורה?למה הוא לא מתקשר?? התקשרתי לחנה,היא אמרה שאם הוא לא יתקשר עד הערב,אני אתקשר אליו. לא יודעת למה אבל הקשבתי לעצה שלה. 22:00,התקשרתי לרן. כולי עצבנית,מפחדת. נו שיענה כברר שיענהההה! "הלו?" הוא ענה.במבטא צרפתי. "רן?זאת ליאל.." "אהה ליאל,יפה שלי,בדיוק רציתי להתקשר אלייך עכשיו,לא יכלתי להתקשר אתמול,נגמרה לי הסוללה ולא הייתי בבית ו..." הוא קרה לי יפה שלי. :| . אני?יפה שלו? בכל אופן,סיכמנו שאראה אותו ביום שלישי,נלך לקניון,גם ככה אני צריכה לקנות מתנה לחנה,תכף יש לה יומולדת. יום שלישי הגיע,קבענו ב"קפה בר" שבקניון. איחרתי קצת,שוב. "היי" אמרתי, לא ידעתי אם לנשק...איפה...איך? "שלום!" הוא אמר,והביא לי חיבוק. נו,גם זה טוב. "התגעגעתי אלייך" הוא אמר. "כן...גם אני" אמרתי. "ליאל,חשבתי על זה הרבה ו..." הוא התיישב על הספסל,מהסס. "אני חושב שאנחנו צריכים להתקדם קצת,אני אוהב אותך,אני בטוח בזה, אני רוצה שנהיה חברים" "אהה,וואי רן.." שיט.מה אני הולכת לעשות עכשיו? אני לא בטוחה שאני אוהבת אותו. "רן,תקשיב" נשמתי עמוק והתיישבתי על הספסל. "אני ממש מודה לך על ההצעה,באמת, אבל אני צריכה עוד קצת זמן..לחשוב עם עצמי,אתה מבין?" שאלתי. הוא נראה מדוכא. "כן,כן,זה בסדר,אני מבין...רצתי מהר מידי,אני מבין.." "לא,זה לא זה.." אמרתי. "אני פשוט לא בטוחה אם אני אוהבת אותך.." ../images/Emo41.gifפרק 10דגש| "מה?" הוא היה בשוק. "מה זאת אומרת?אבל כל הקטע הזה....עם הראל....ו...הנשיקה בשבת ו..." הוא היה מבולבל...בצדק.. "אני,אני יודעת רן" התחלתי להסביר. "זה לא זה,נו..אתה יודע-זה לא אתה,זה אני? כמו שאומרים בסרטים..?" "אני יודע,אבל אני לא מבין..." "אני פשוט צריכה קצת זמן לחשוב על זה עם עצמי...לדעת מה אני רוצה בדיוק...אתה מבין?" "אממ..כן,אני מבין...אני חושב" הוא ענה. איזה רעה אני,אלוהים!! למה אני צריכה לעשות לו את זה?לפגוע בו ככה? "אמממ...אני,אני צריך ללכת..." "חכה!עוד לא קנינו מתנה לחנה..." "אהה,נכון..." הוא נזכר. טיילנו קצת בקניון.בהתחלה היינו קצת מתוחים,במיוחד אחרי השיחה... אבל אח"כ הצלחנו להשתחרר,ואפילו קנינו לחנה מתנה,ביחד. גיליתי שהוא נורא מצחיק,ועמוק.למרות שיש לו גם יציאות מטומטמות במיוחד... צחקנו הרבה,השתוללנו. "רוצה שאקנה לך גלידה?" די,איזה ג'נטלמן. "שתי גלידות ביום?אתה רוצה לגרום לי להשמין,נכון?" ובסוף התפשרתי על ברד פסיפלורה. הוא ליווה אותי לבית.עד הכניסה. "טוב אהה,ממש נהנתי,תודה רבה" הוא אמר "תודה רבה לך,היה נחמד" עניתי. איך להפרד? נשיקה?חיבוק? או סתם ביי?! "אממ..טוב,ביי" הוא אמר,ונישק אותי על הלחי. כן,מתקבל על הדעת. הוא הסתובב,התחיל ללכת ו... "אהה רן?" "כן?" הוא שאל. "בוא,בוא רגע.." הוא התקרב..בהיסוס. "החלטתי" אמרתי. "החלטת מה?" הוא הסתכל,לא מבין. "כן" עניתי. "כן מה?!" הוא ענה.שכח כמעט לגמרי מההצעה שלו. "כן,אני רוצה להיות חברה שלך" עניתי,בנשימה אחת. הוא הזדקף,חייך.הוא לא ציפה לזה. "אתה מבין,היום,כשטיילנו,הרגשתי כל כך בנוח,הרגשתי בטוחה,היה לי כ"כ כיף... הרגשתי שזה מה שצריך להיות" נשמתי עמוק. "שקט" הוא אמר. "מה?" עכשיו אני הייתי זאת שמבולבלת. "שקט" הוא רכן לעברי,הפה שלי מול הפה שלו.. נשיקה. "אני אוהב אותך" הוא אמר. הסתכלתי לו בעיינים.פעם הרגשתי שזה באמת מה שצריך לקרות. "גם אני אוהבת אותך" עניתי. העיינים שלו...הן,הן נוצצות... "רן? רן,אתה בוכה.."
 
ב

בובית ספוגית מרובעית

New member
פרק 11../images/Emo205.gif ../images/Emo41.gifפרק 11 הוא הסתובב,לא רצה שאראה אותו בוכה.. "לא,זה בסדר,זה רק אבק..נכנס לי לעין.." "מה?!מה פתאום זה לא אבק...יפה שלי מה קורה?" הוא הסתובב כששמע שקראתי לו יפה שלי.חייך. "זה כלום,באמת זה שומדבר.." "מפתאום שומדבר?! אין, אין כזה דבר,בוא,שב,תספר לי מה קרה.." התיישבתי על ספסל,מסמנת לו לשבת גם. הוא התיישב גם,והתחיל להגיד "זה כלום, זה רק..את רק מזכירה לי מישהי,פתאום קלטתי כמה אני מתגעגע אליה" מתגעגע?! מישהי??? "מה?!" "אני...אני מתגעגע למישהי.." "רן? מי זאת?? לפני רגע אמרת לי שאתה אוהב אותי,הצעת לי חברות! למי אתה מתגעגע??" התחלתי להתעצבן..מה זאת אומרת מתגעגע למישהי?ועוד מולי הוא אומר את זה?? "אוי...לא...לא התכוונתי שזה יצא ככה..אני,אני באמת אוהב אותך!! אני פשוט..." "אז תסביר את עצמך!" התפרצתי לדבריו,כמעט שצעקתי. "בסדר,בסדר,רק תרגעי דקה.." הסתכלתי עליו,"נו?!" זירזתי אותו. "אני מתגעגע למישהי...ידידה טובה שלי,מאוד טובה...היא עוד גרה בצרפת,מאז שאני פה לא ראיתי אותה יותר...ואת מזכירה לי אותה..." הוא הנמיך את ראשו,מסתכל למטה. הסתכלתי עליו,לא ידעתי אם לכעוס,או להיות עצובה בשבילו.. "רן,מי זאת?!אתה אוהב אותה? היה בינכם משהו? אני רוצה לדעת הכל...אתה.. אתה אוהב אותה??" שאלתי. והאמת,לא רציתי לדעת את התשובה. "לא,לא! מה פתאום!" הוא הרים את ראשו,נבהל. "היא הייתה הידידה הכי טובה שלי...ואת נורא דומה לה..מקודם,כשהסתכלת לי בעיינים,כל כך הזכרת לי אותה, עם המבט התמים המקסים הזה שלך,שגל של געגועים עזים הציפו אותי ופשוט,פשוט התחלתי לבכות...אני מצטער.." הוא הסתכל עליי,עצוב,ראה שנפגעתי. "רן,אני לא חושבת שזה טוב שנהיה חברים אם אתה כל הזמן חושב עליה כשאתה מסתכל עליי... אתה צריך לראות אותי,לא אותה...אתה מבין?" הוא כל כך מסובך אלוהים!!למה אי אפשר פשוט להיות חברים וזהו?בלי לגלות משהו חדש כל שניה? "לא,לא בבקשה אל תגידי את זה,זה לא ככה...בבקשה,תביני אותי...עזבתי את כל החברים שלי בצרפת,השארתי את כולם שם...גם את ההורים שלי,את חייבת להבין..אין לי פה אף אחד,אני לבד...יש לי פה רק אותך..." "אני מבינה" אמרתי,לוחשת. "באמת שאני מבינה אותך,רן,אבל אם אני מזכירה אותה כל הזמן...אתה בטוח שאין לך כלום איתה? לא היה לך שום דבר??" שאלתי,מהססת.מתחננת שיגיד לי לא. "ליאל,תביני,היא הייתה ידידת נפש שלי..והיא עדיין,למרות המרחק...אני אוהב אותה,אבל כידידה,היא כמו אחות שלי.. אותך אני אוהב...אני אוהב כחברה,באמת" "גם אותי אהבת 'כבת דודה'...ככה אמרת לי....אבל בסוף מסתבר שאתה אוהב אותי בדרך אחרת.." אמרתי,עצובה. "ליאל,אני אוהב אותך,באמת,לא כ'בת דודה'...זה יותר מזה...אני,אני מאוהב בך" חייכתי,מבויישת. "בבקשה,אל תסבכי את המצב...את יודעת שאני אוהב אותך". הוא ליטף את לחיי,הרים את ראשי,ונשק לי על המצח. "גם אני...גם אני אוהבת אותך.." "ליאל!" שמעתי מישהו צועק,הסתובבתי לאחור. "עידן!!" צעקתי. כולי מאושרת,רצתי לחבק אותו. "עידן!!מה שלומך? מה אתה עושה פה? שנים שלא ראיתי אותך!!" "ליאל,יפה שלי!! אני כל כך שמח לראות אותך!! מה שלומך יפיופית קטנה?" אחח,יפיופית קטנה,כל כך התגעגעתי לשם הזה... חייכתי אליו,התחבקנו שוב. "אהה...היי" הוא אמר בהיסוס,מסתכל על רן,שקם בנתיים. "אהה עידן,תכיר-זה רן" "שלום" רן אמר. "שלום..אהה...מצטער,לא התכוונתי להפריע..אני אבוא בפעם אחרת" "לאא מה פתאום! אתה לא מפריע! נכון רן?" הסתכלתי עליו.פתאום שמתי לב שהוא קצת כועס. "לא,לא זה בסדר באמת.אני אבוא בפעם אחרת..אהה...תדברי איתי טוב יפיופית? בטלפון..אני אתקשר אלייך..ביי" "ביי,עידן...מצטערת.." אמרתי,עצובה. רן התיישב על הספסל,משלב ידיים "אז יפיופית קטנה, מי זה עידן?" --------------------------------------------------------------------------------------- עכשיו אני רוצה המון תודות וחיבקוים ומחיאות כפיים כי לקח לי שעות למצוא את כל זה!!!! אודליה- עשיתי לך ספר ../images/Emo3.gif מוקדש בהמון אהבה!!!!! זהו. עכשיו כאוב לי הראש והעכבר מעט תקוע ../images/Emo10.gif [מה לא עושים כדי להיות מקובלת???? ../images/Emo6.gif ] זהו אז תהנו לאב יו סואו מאצ'!!
 
You must log in or register to reply here.

Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.

למעלה