skaatushonet
New member
../images/Emo32.gifפרק 11!!!
בפרק הקודם: "אני אוהב אותך" הוא אמר. הסתכלתי לו בעיינים.הפעם הרגשתי שזה באמת מה שצריך לקרות. "גם אני אוהבת אותך" עניתי. העיינים שלו...הן,הן נוצצות... "רן? רן,אתה בוכה.." פרק 11 הוא הסתובב,לא רצה שאראה אותו בוכה.. "לא,זה בסדר,זה רק אבק..נכנס לי לעין.." "מה?!מה פתאום זה לא אבק...יפה שלי מה קורה?" הוא הסתובב כששמע שקראתי לו יפה שלי.חייך. "זה כלום,באמת זה שומדבר.." "מפתאום שומדבר?! אין, אין כזה דבר,בוא,שב,תספר לי מה קרה.." התיישבתי על ספסל,מסמנת לו לשבת גם. הוא התיישב גם,והתחיל להגיד "זה כלום, זה רק..את רק מזכירה לי מישהי,פתאום קלטתי כמה אני מתגעגע אליה" מתגעגע?! מישהי??? "מה?!" "אני...אני מתגעגע למישהי.." "רן? מי זאת?? לפני רגע אמרת לי שאתה אוהב אותי,הצעת לי חברות! למי אתה מתגעגע??" התחלתי להתעצבן..מה זאת אומרת מתגעגע למישהי?ועוד מולי הוא אומר את זה?? "אוי...לא...לא התכוונתי שזה יצא ככה..אני,אני באמת אוהב אותך!! אני פשוט..." "אז תסביר את עצמך!" התפרצתי לדבריו,כמעט שצעקתי. "בסדר,בסדר,רק תרגעי דקה.." הסתכלתי עליו,"נו?!" זירזתי אותו. "אני מתגעגע למישהי...ידידה טובה שלי,מאוד טובה...היא עוד גרה בצרפת,מאז שאני פה לא ראיתי אותה יותר...ואת מזכירה לי אותה..." הוא הנמיך את ראשו,מסתכל למטה. הסתכלתי עליו,לא ידעתי אם לכעוס,או להיות עצובה בשבילו.. "רן,מי זאת?!אתה אוהב אותה? היה בינכם משהו? אני רוצה לדעת הכל...אתה.. אתה אוהב אותה??" שאלתי. והאמת,לא רציתי לדעת את התשובה. "לא,לא! מה פתאום!" הוא הרים את ראשו,נבהל. "היא הייתה הידידה הכי טובה שלי...ואת נורא דומה לה..מקודם,כשהסתכלת לי בעיינים,כל כך הזכרת לי אותה, עם המבט התמים המקסים הזה שלך,שגל של געגועים עזים הציפו אותי ופשוט,פשוט התחלתי לבכות...אני מצטער.." הוא הסתכל עליי,עצוב,ראה שנפגעתי. "רן,אני לא חושבת שזה טוב שנהיה חברים אם אתה כל הזמן חושב עליה כשאתה מסתכל עליי... אתה צריך לראות אותי,לא אותה...אתה מבין?" הוא כל כך מסובך אלוהים!!למה אי אפשר פשוט להיות חברים וזהו?בלי לגלות משהו חדש כל שניה? "לא,לא בבקשה אל תגידי את זה,זה לא ככה...בבקשה,תביני אותי...עזבתי את כל החברים שלי בצרפת,השארתי את כולם שם...גם את ההורים שלי,את חייבת להבין..אין לי פה אף אחד,אני לבד...יש לי פה רק אותך..." "אני מבינה" אמרתי,לוחשת. "באמת שאני מבינה אותך,רן,אבל אם אני מזכירה אותה כל הזמן...אתה בטוח שאין לך כלום איתה? לא היה לך שום דבר??" שאלתי,מהססת.מתחננת שיגיד לי לא. "ליאל,תביני,היא הייתה ידידת נפש שלי..והיא עדיין,למרות המרחק...אני אוהב אותה,אבל כידידה,היא כמו אחות שלי.. אותך אני אוהב...אני אוהב כחברה,באמת" "גם אותי אהבת 'כבת דודה'...ככה אמרת לי....אבל בסוף מסתבר שאתה אוהב אותי בדרך אחרת.." אמרתי,עצובה. "ליאל,אני אוהב אותך,באמת,לא כ'בת דודה'...זה יותר מזה...אני,אני מאוהב בך" חייכתי,מבויישת. "בבקשה,אל תסבכי את המצב...את יודעת שאני אוהב אותך". הוא ליטף את לחיי,הרים את ראשי,ונשק לי על המצח. "גם אני...גם אני אוהבת אותך.." "ליאל!" שמעתי מישהו צועק,הסתובבתי לאחור. "עידן!!" צעקתי. כולי מאושרת,רצתי לחבק אותו. "עידן!!מה שלומך? מה אתה עושה פה? שנים שלא ראיתי אותך!!" "ליאל,יפה שלי!! אני כל כך שמח לראות אותך!! מה שלומך יפיופית קטנה?" אחח,יפיופית קטנה,כל כך התגעגעתי לשם הזה... חייכתי אליו,התחבקנו שוב. "אהה...היי" הוא אמר בהיסוס,מסתכל על רן,שקם בנתיים. "אהה עידן,תכיר-זה רן" "שלום" רן אמר. "שלום..אהה...מצטער,לא התכוונתי להפריע..אני אבוא בפעם אחרת" "לאא מה פתאום! אתה לא מפריע! נכון רן?" הסתכלתי עליו.פתאום שמתי לב שהוא קצת כועס. "לא,לא זה בסדר באמת.אני אבוא בפעם אחרת..אהה...תדברי איתי טוב יפיופית? בטלפון..אני אתקשר אלייך..ביי" "ביי,עידן...מצטערת.." אמרתי,עצובה. רן התיישב על הספסל,משלב ידיים. "אז,יפיופית קטנה,מי זה עידן?" שבוע טוב=]
בפרק הקודם: "אני אוהב אותך" הוא אמר. הסתכלתי לו בעיינים.הפעם הרגשתי שזה באמת מה שצריך לקרות. "גם אני אוהבת אותך" עניתי. העיינים שלו...הן,הן נוצצות... "רן? רן,אתה בוכה.." פרק 11 הוא הסתובב,לא רצה שאראה אותו בוכה.. "לא,זה בסדר,זה רק אבק..נכנס לי לעין.." "מה?!מה פתאום זה לא אבק...יפה שלי מה קורה?" הוא הסתובב כששמע שקראתי לו יפה שלי.חייך. "זה כלום,באמת זה שומדבר.." "מפתאום שומדבר?! אין, אין כזה דבר,בוא,שב,תספר לי מה קרה.." התיישבתי על ספסל,מסמנת לו לשבת גם. הוא התיישב גם,והתחיל להגיד "זה כלום, זה רק..את רק מזכירה לי מישהי,פתאום קלטתי כמה אני מתגעגע אליה" מתגעגע?! מישהי??? "מה?!" "אני...אני מתגעגע למישהי.." "רן? מי זאת?? לפני רגע אמרת לי שאתה אוהב אותי,הצעת לי חברות! למי אתה מתגעגע??" התחלתי להתעצבן..מה זאת אומרת מתגעגע למישהי?ועוד מולי הוא אומר את זה?? "אוי...לא...לא התכוונתי שזה יצא ככה..אני,אני באמת אוהב אותך!! אני פשוט..." "אז תסביר את עצמך!" התפרצתי לדבריו,כמעט שצעקתי. "בסדר,בסדר,רק תרגעי דקה.." הסתכלתי עליו,"נו?!" זירזתי אותו. "אני מתגעגע למישהי...ידידה טובה שלי,מאוד טובה...היא עוד גרה בצרפת,מאז שאני פה לא ראיתי אותה יותר...ואת מזכירה לי אותה..." הוא הנמיך את ראשו,מסתכל למטה. הסתכלתי עליו,לא ידעתי אם לכעוס,או להיות עצובה בשבילו.. "רן,מי זאת?!אתה אוהב אותה? היה בינכם משהו? אני רוצה לדעת הכל...אתה.. אתה אוהב אותה??" שאלתי. והאמת,לא רציתי לדעת את התשובה. "לא,לא! מה פתאום!" הוא הרים את ראשו,נבהל. "היא הייתה הידידה הכי טובה שלי...ואת נורא דומה לה..מקודם,כשהסתכלת לי בעיינים,כל כך הזכרת לי אותה, עם המבט התמים המקסים הזה שלך,שגל של געגועים עזים הציפו אותי ופשוט,פשוט התחלתי לבכות...אני מצטער.." הוא הסתכל עליי,עצוב,ראה שנפגעתי. "רן,אני לא חושבת שזה טוב שנהיה חברים אם אתה כל הזמן חושב עליה כשאתה מסתכל עליי... אתה צריך לראות אותי,לא אותה...אתה מבין?" הוא כל כך מסובך אלוהים!!למה אי אפשר פשוט להיות חברים וזהו?בלי לגלות משהו חדש כל שניה? "לא,לא בבקשה אל תגידי את זה,זה לא ככה...בבקשה,תביני אותי...עזבתי את כל החברים שלי בצרפת,השארתי את כולם שם...גם את ההורים שלי,את חייבת להבין..אין לי פה אף אחד,אני לבד...יש לי פה רק אותך..." "אני מבינה" אמרתי,לוחשת. "באמת שאני מבינה אותך,רן,אבל אם אני מזכירה אותה כל הזמן...אתה בטוח שאין לך כלום איתה? לא היה לך שום דבר??" שאלתי,מהססת.מתחננת שיגיד לי לא. "ליאל,תביני,היא הייתה ידידת נפש שלי..והיא עדיין,למרות המרחק...אני אוהב אותה,אבל כידידה,היא כמו אחות שלי.. אותך אני אוהב...אני אוהב כחברה,באמת" "גם אותי אהבת 'כבת דודה'...ככה אמרת לי....אבל בסוף מסתבר שאתה אוהב אותי בדרך אחרת.." אמרתי,עצובה. "ליאל,אני אוהב אותך,באמת,לא כ'בת דודה'...זה יותר מזה...אני,אני מאוהב בך" חייכתי,מבויישת. "בבקשה,אל תסבכי את המצב...את יודעת שאני אוהב אותך". הוא ליטף את לחיי,הרים את ראשי,ונשק לי על המצח. "גם אני...גם אני אוהבת אותך.." "ליאל!" שמעתי מישהו צועק,הסתובבתי לאחור. "עידן!!" צעקתי. כולי מאושרת,רצתי לחבק אותו. "עידן!!מה שלומך? מה אתה עושה פה? שנים שלא ראיתי אותך!!" "ליאל,יפה שלי!! אני כל כך שמח לראות אותך!! מה שלומך יפיופית קטנה?" אחח,יפיופית קטנה,כל כך התגעגעתי לשם הזה... חייכתי אליו,התחבקנו שוב. "אהה...היי" הוא אמר בהיסוס,מסתכל על רן,שקם בנתיים. "אהה עידן,תכיר-זה רן" "שלום" רן אמר. "שלום..אהה...מצטער,לא התכוונתי להפריע..אני אבוא בפעם אחרת" "לאא מה פתאום! אתה לא מפריע! נכון רן?" הסתכלתי עליו.פתאום שמתי לב שהוא קצת כועס. "לא,לא זה בסדר באמת.אני אבוא בפעם אחרת..אהה...תדברי איתי טוב יפיופית? בטלפון..אני אתקשר אלייך..ביי" "ביי,עידן...מצטערת.." אמרתי,עצובה. רן התיישב על הספסל,משלב ידיים. "אז,יפיופית קטנה,מי זה עידן?" שבוע טוב=]
