כן
שוב, בתור כותב פרוזה כבר כמה שנים ומשתתף באתרי אינטרנט בערבי פרוזה, יוצא לי לקרוא ולשמוע סיפורים על הדבר הכי סתמי בעולם אבל שמספרים את זה טוב... גרסה 1: ערבי בא שיכור הביתה, מתעצבן על אישתו, צועק עליה שתכין לו קפה עכשיו ומיד, אחרת הוא זורק אותה מהבית גרסה 2: אפאנדי אחד מבגדד, לא משנה מי, הגיע הביתה ערב אחד והוא שיכור, ובידו הייתה עוגת סולת נכנס לביתו ופקד על אישתו: " אשה, הכיני לי קפה לפני שאני גומר עוגה זו עד תום ולאיו,הינך מגורשת! מגורשת! מגורשת! " (שהרי הכרזה כזו החוזרת שלוש פעמים הרי היא תקפה כצו גירושין לכל דבר) והנה כי כן לא סיימה האשה להכין את הקפה וגורשה אל בית הוריה בבושת פנים ופניה רטובות מבכי וכאובות מצער, שהרי אהבה את בעלה עד למאוד הבעל, עדיין מבוסם כהוגן, נפל על משכבו ונרדם לאחר יד למחרת בבוקר, כאשר התעורר וראשו דואב, נזכר הוא בליל אמש וציער צער רב, וליבו נשבר בקרבו, שהרי גם הוא אהב עמוקות את אישתו הלך אל הקאדי, הוא כוהן הכפר, לראות אולי יוכל לבטל איכה שהוא את רוע הגזירה שטח את סיפורו בפני הקאדי והלה הרהר שעה ארוכה בדבר לאחר שאל אותו: "איזו עוגה הייתה זו שאכלת?" והאפאנדי משיב לו: "עוגת סולת קשה, לכן צמא הייתי" ומוסיף לשאול הקאדי: "והאם עוגה זו הניבה פירורים על בגדייך ועל שולחנך?" "כן" ענה האפאנדי "אם כך, לא סיימת לאכול את העוגה עד תום, ולכן, הגירושים אין בהם תוקף" מיהר האפאנדי לבית הוריה של אישתו והחזירה לביתו ואין מאושר ממנו בכל בגדד אבל זה, זה רק קטע על שיכור שהעיף את אשתו מהבית, אז למה לעשות מזה סיפור? ")