מתוסכלת...

[MeWithoutU]

../images/Emo32.gifמתוסכלת...

מרגישה מתוסכלת. למי שלא יודע אני לומדת קורס מטפלות לגיל הרך...ובאמת שאני נהנת בקורס...בעיקר בשיעורי פסיכולוגיה...זה כל כך מעניין...אני גם נהנת בימי הסטאז במעון...אבל אני צריכה לעשות 200 שעות במעון...ועוד התחלנו באיחור כי היינו צריכים לחכות שהמורה תביא לנו אישור וזאת מורה חדשה לכן היא ממש עיקבה אותנו ואני ממש בלחץ ולא נשאר הרבה זמן. ולמרות שממש כייף ואני ממש אוהבת את התינוקות במעון...זה ממש מתסכל לבזבז 200 שעות מזמני הפנוי בחינם...הרי לא משלמים לנו שקל על זה!...וזה מייאש אותי!...מספיק שזה ממש קשה...לטפל ב 16 ילדים קטנים בעיקר שאני עושה סטאג בתינוקיה אז הילדים בני חצי שנה עד שנה וחצי...אז בכלל זה קשה...ורוב הזמן שמים אותי עם איזה 7-8 תינוקות באותו זמן...לבד...()= זה ממש ממש מעייף!!!... ומילא עם עושים זאת עם כסף...אבל בחינם...מוריד את החשק לגמרי...()= ככה גם היה לי בתיכון...למדתי במגמת צילום והיינו צריכים לעבוד בחנות צילום או סטודיו - בחינם. מה שממש ממש הוריד לי את החשק ללכת לחנות...אבל אז הייתי הולכת קבוע כמה זמן...ואחרי כמה זמן הפסקתי ללכת כי איימו עלינו שמי שלא הולכת לחנות/סטודיו לא יקבל תעודה...אבל כשגיליתי שזה בולשיט (ידיד שלי שהיה שכבה מעלי סיים לימודים בלי ללכת לחנות) הפסקתי ללכת...אז בכיתה י"ב בקושי הלכתי... בכלל אני לא מבינה מה אני עושה עם החיים שלי! למה למדתי צילום 3 שנים?...כן צילום זה תחביב שלי אני מכורה למצלמה שלי...אבל לא רואה את עצמי עובדת בחנות צילום וכנ"ל לגבי תינוקות...לא רואה את עצמי עובדת בתור מטפלת 20 שנה!... מרגישה שאני תקועה באמצע לשום מקום...ואני כל כך מיואשת ומתוסכלת... גם אם אני ארצה לילמוד משהו אחר - אני אצטרך להשלים בגרויות שלא סיימתי...בגלל שהיו לי המון בעיות...פשוט המוןןן...ולא הצלחתי לתפקד בלימודים...ואז גם פסיכומטרי...שהתחלתי לילמוד לזה לפני שנה ומשהו...אבל אז קרה המקרה הנורא שהידיד שהכי טוב שלי היתאבד והגשתי שאני נשברת ולא מסוגלת לתפקד... אז לא יודעת איך אסיים את זה...ואם בכלל אלך לאוניברסיטה... מצד שני...אני מרגישה שאני מאכזבת את אבא שלי... ואני בטוחה שגם אמא שלי שם בשמיים תתאכזב... שניהם למדו הרבה...היו באוניברסיטה...קיבלו תארים...עבדו בעבודות מצוינות...כאלה שכל בנאדם שואף לעבוד בהם...וקיבלו מלא מלא כסף... ואח שלי נולד עם בעיות ריכוז ועוד בעיות...זאת אומרת שהוא בכלל לא עשה בגרויות - כי הוא לא מסוגל לזה...והוא למד בבית ספר מיוחד...ועכשיו הוא בדרך להוסטל...ואז כל התקוות על הילד המושלם והחכם - תלוי בי...כי אח לי לא יכול...אז מצפים ממני לעשות משהו...ואני לא מסוגלת... פשוט קורסת במחשבות שלא נותנות לי לישון...ובקושי נותנות לי לתפקד... כל הלחץ הזה כבד עלי... אני לא יכולה לישון...יש לי בעיות שינה כבר איזה 6 שנים...או שאני לא מצליחה לישון...או שאני הולכת לישון וקמה בגלל סיוטים...שזה בכלל מקשה עלי לתפקד. קשה ליייי!!!!!!!!!!!!! אוף חרשתי הרבה... אסיים לעכשיו אלך ליראות איזו סדרה במחשב...ובבוקר אני צריכה ללכת למעון...נו כבר אמרתי שאני לא יכולה לישון.

 

[מעין יודא]

לme

שלום לך, כאב לי לשמוע מה שכתבת, אני חושבת שאת לא צריכה להרגיש לא בנוח תשמעי את באמת עושה את ה100% שלך. תשמעי אני לא חושבת שזה פייר לגבי שלא נותנים לך כסף אבל מצד שני זה סטאג ואת נהנת בו, אני אין יל סטאג בלימודים כך שאני לא יכולה להבין אותך כל כך מה זה סטאג. בקשר לצילום תמיד יש את האנשים שמנצלים אנשים תמימים לאחר שאומרים א לא תעשו X לא יהיה לכם. מזל שעלית על זה כי אחרת היית יותר מתבאסת אז זה קצת מנחם. כאב לי לשמוע על ידיד שלך חבל שאף אחד לא יכל לעצור אותו, חבל שמקשיים של החים אנשים מתאבדים ואם היו מביאים להם עזרה הם ל היו עושים את זה. אני ברוך ה' בלי עין הרע לא יודעת מה זה לאבד חברה אבל רק שהייתי עם חברה שלי שנפצעה בתאונת דרכים הספיקה לי לכל החיים, כך שאני מבינה אותך. תראי אמא שלי גם תמיד חלמה שאנחנו נלך לאונברסיטה ממני לא יצא אונברסיטה אני הלכתי למכללה אבל אחותי ששנה מתחתייי ובטח גם אחותי הקטנה ילכו. אבל אני חושבת שהיא לא כועסת עליי כי היא יודעת שהלכתי למקום שהי טוב לי ושאני הכי מצליחה בו וכנ"ל לגביך אני חושבת שהם מבינים שקשה לך אז לא נורא אם לא תלכי לאונברסיטה אלא העיקר שאת עושה מה שטוב לך ומה שאת טובה בו ונהנת. זה לא עיקרון של אונברסיטה זה עיקרון של רוצה שהילדה/בת שלי תצליח ותהנה מהחיים שלה. זה מה שחשוב להורים, הבנת? ובקשר לבעיות שינה או שתלכי לרופאה שפשוט תחשבי עם עצמך מה קורה לך שאת לא נרדמת 6 שנים אם זה כל מה שסיפרת ואת חושבת שזה לא יעזור לחש חיובי ולהסביר לעצמך שאת לא אשמה וכל זה לא יעבור בלילה הראשון שתעבדי על עצמך תלכי לרופא שיעזור לך בזה. מצטערת אם כתבתי קצת מוזר ולא מובן ואם כן תגידי ואנסה לעזור לך.

 

[MeWithoutU]

מעין

תודה על התגובה... וממני כן מצפים ליותר דווקא בגלל שאין לי בעיות. וזה מה שמשקה עוד יותר... לדעת שכן מצפים ממני... אבא אומר: "למה את לא עושה פסיכומטרי" "למה את לא משלימה בגרויות" "למה את לא הולכת לאוניברסיטה"... מצד אחד אני מבינה את הדאגה שלו... מצד שני אני לא חושבת שאני מסוגלת...()= בקשר לשינה...אני אחפש אולי מישהו באמת יוכל לעזור... שוב תודה(=

 

[מעין יודא]

me,

תשמעי אותי תעשי שיחת רציניתצ בינך לבין אבא שלך ותגידי לו שאת משתדלת ושזה די קשה לך, אני מאמינה שהוא יבין. אני יודעת שלפעמים זה קשה אבל אני חושבת שזאת העצה הכי טובה שיש לי עכשיו.

 

[eshkolit32]

יקירתי.

נכנסתי לכרטיס שלך, כי זכרתי שאת צעירה אבל לא זכרתי עד כמה. ואלוהים אדירים רק בסה"כ בת 18, ומדברת כאן על לימודים כאילו את בעסק הזה כבר 10 שנים...כל כך צעירה ועם שאיפות רחוקות ולא מעט הספק. תראי, יש לא מעט מקצועות כאלה, שכדי להשיג את התעודה/התואר בהם צריך לעשות מעין סטא'ז שכולל עבודה ללא תשלום או עם תשלום זעום ומגוחך. כמו למשל סטודנטים לתקשורת ועיתונאות, שבתחילת דרכים חלקם עובדים בעיקר בלהכין קפה למגישים ברדיו; כמו ריפוי באומנות שיש שם התמחות ללא שכר בכלל; כמו מתמחים של עורכי דין שעובדים שנה שלמה תמורת שכר נמוך מאד ובדר"כ יותר משנה כי יש גם מה שנקרא טרום-סטאז'; וכן, גם כמו צילום, וגם כמו בקורס המטפלות שלך. אני יודעת שזה מתסכל, זו פשוט דרכו של עולם. ככה עובדים הדברים בעולמנו ואני מניחה שלא רק בארץ כך שאין ברירה אלא לקבל אותם - אלה דברים שהרבה אנשים צריכים לעבור ולא רק את. לכן כדאי לך לנסות לקבל את זה כמו שזה-זה מרגיז ולא מתגמל אבל בסופו של דבר יהיה לך את המקצוע הזה שיתן לך המון סיפוק, שתוכלי לעבוד בו ולהתפרנס בכבוד, וכמובן יהיה לך את הערך המוסף של ללמוד מה זה להיות אימא כמו שרצית. דבר נוסף: את עדיין בלימודים וכבר החלטת שאת לא רואה עצמך כמטפלת 20 שנה....יקירתי מה עשרים שנה? חכי! יש לך עוד המון זמן......ואם תעבדי בזה שנה ולא תרצי יותר? ואם בכלל תעבדי במשהו אחר שיספק אותך וזה יעסיק אותך להרבה שנים? ואם בטעות כ"כ תאהבי להיות מטפלת עד כדי כך שזה מה שתרצי לעשות כל עוד את יכולה? בוודאי שלחשוב עכשיו על לעבוד 20 שנה כמטפלת נשמע לא נעים בכלל. כל החיים עוד לפנייך, את כ"כ צעירה, וזה טוב שאת דואגת לעתיד שלך, אבל נסי להתרכז בעתיד הקרוב כי העתיד הרחוק הוא כל כך בלתי נודע שזה מיותר וחבל להתייסר במחשבות עליו. בקשר לציפיות המשפחה ממך: זה טבעי, אבל בסופו של דבר את תבחרי את המסלולים שלך בחיים. מה את אוהבת, מה לא עושה לך טוב, מה מענין אותך. את לא חייבת ללכת במסלול שהורייך בחרו בו. את בסופו של דבר יודעת הכי טוב מה טוב בשבילך לכן אולי כדאי להתייחס לציפיות המשפחה בעירבון מוגבל. אולי את בעצמך מגדילה את הציפיות האלה ולמעשה הן לא קיימות בסדר גודל כזה? אמרו לך בבית פעם משהו על הנושא הזה? וגם אם כן, אני מאמינה שתוכלי לדבר אתם ולהסביר שאת לא מתפקדת בלחץ הגדול הזה ושהוא יותר מזיק ממועיל לך, ולכן מוטב אולי שכרגע יסמכו עלייך ועל הבחירות המקצועיות שלך, וכשתזדקקי לעצה טובה וחכמה את תדעי למי לפנות. בענין חוסר השינה: ישנם כל מיני סוגים של תה צמחים מרגיעים, ישנם כדורים על בסיס צמחי שעוזרים לישון, ובנוסף-פעילות גופנית לפנות ערב יכולה להועיל בשינה טובה. אולי אחד מהפתרונות האלה יוכלו לשפר קצת את איכות השינה שלך.

 

[MeWithoutU]

היי אשכולית

אני עוד חודש אהיה בת 19. לא מבינה מה התפלאת שאני חושבת על לימודים... הרי סיימתי תיכון בגיל 17 וחצי - לא עושה צבא...אז ברור שאני צריכה לחשוב על הלימודים עכשיו...עכשיו זה הרגע! הרוב מסיימים לילמוד והולכים לצבא ואז יש להם בצבא זמן לחשוב מה לילמוד... אני לא עושה צבא...קיבלתי פטור לפני שנה וחצי... ככה שדילגתי על שלב הצבא והגעתי לשלב של - מה לעשות עם החיים שלי. בקשר לכסף...אולי בארץ סתם דפוקים!...בחו"ל משלמים על דברים כאלה...גם אם אני מתלמדת... ובקשר למה שאני לומדת...ובכלל בחיים עצמם...אני אף פעם לא מצליחה לסיים דברים...ואם אני מסיימת זה בבאסה!...כזאת אני...)))= אני עושה משהו מתוך ידיעה שאני רוצה את זה...ואחרי כמה זמן אני חושבת לעצמי שאולי טעיתי וזה לא מה שאני רוצה...כזאת אני...מה אני יעשה? בקשר לזה שאני חושבת הרבה קדימה...ככה לימדו אותי...אבא שלי תמיד מדבר על העתיד הרחוק... מה אני יעשה עוד 10 שנים 20 שנה...כנראה שגם אני כזאת... ובקשר לזה שמצפים ממני...כתבתי את זה גם למעין... כן אבא שלי מדבר איתי על זה...מצפה ממני לעשות דברים - להשלים בגרויות ולעשות פסיכומטרי וללכת לאוניברסיטה...זה דבר שמצפים ממני... כנראה למשפחה שלי קשה להבין איך אני בנאדם בלי בעיות (נו...בשבילם בעיות נפשיות זה לא תירוץ) - לא מסוגל לעשות דברים...אצלי במשפחה לא מבינים מה זה לשקוע בדיכאון ולא להצליח לתפקד...בשבילם זאת לא סיבה לא לעשות משהו. ובקשר לשינה...אני לקחתי מלא כדורים לשינה...ומלא צמחים מרגיעים בתה וגם בסירופ כזה...ומלא מלא דברים...זה עוזר קצת ואז זה כבר לא עוזר...זה פשוט פיתרונות זמניים...אחרי כמה ימים וכל הדברים האלה כבר לא משפיעים עלי... לגוף שלי זה פשוט לא מזיז...עושה אותי קצת עייפה...אבל לא מצליחה להירדם ולישון בשקט. תודה על התגובה שלך. לילה טוב

 

[eshkolit32]

אוקיי.

לא התפלאתי שאת חושבת על לימודים מזלזול או משהו בסגנון, מקווה שהבנת את זה....הכוונה שלי היתה שאת מתחבטת בשאלות שבדר"כ אנשים מתחבטים בהן בגיל מאוחר יותר. בקשר לציפיות המשפחה: אולי תשתפי אותם במה שהלחץ הזה עושה לך? מקווה שיש לך עם מי לדבר בענין. אם את לא עושה צבא זה אומר שהרווחת זמן ויש לך "פור" על שאר האנשים בגילך - תחשבי על זה... תדעי לך שהמון, אבל המון אנשים הולכים ללמוד, מתוך תחושה שהם בטוחים שמה שבחרו מענין אותם, ואז במהלך הלימודים הם מגלים שהם טעו. וזה לא נורא בכלל. אי אפשר לדעת לפני שנכנסים למשהו מה ה-"משהו" הזה באמת. כך שמותר לשנות דיעה, לשנות תחומי ענין, או לשנות החלטות. אל תכעסי על עצמך.... לידיעתך, אני למשל התחלתי ללמוד לתואר ראשון לפני המון שנים, ועדיין לומדת אותו, עם הפסקות, בגלל כל מיני שיקולים, כלכליים בין היתר. מהרגע שהתחלתי ללמוד אותו קפצו לי לראש עוד המון תחומים שאני שוקלת ללמוד אותם, חלקם חלומות הזויים שלי וחלקם קצת יותר פרקטיים. עד היום אני שומרת את כל החומר שקיבלתי ממוסדות לימודים שוניםן ומשונים. אז אני בת 32 ועדיין בלי תואר ראשון אז נכון, זה די מבאס. ומצד שני - מי אמר מה הקצב הנכון של הדברים? מותר לעזוב לימודים באמצע, מותר לשנות טעם וכיוון, הכל לגיטימי כל עוד אנחנו באמת נאמנים לעצמנו.זה מה שאני חושבת, בכל אופן.... ובקשר לשינה: אולי ספר טוב לפני השינה יוכל לעזור לך קצת...? אני פשוט יודעת מה זה כשלא ישנים טוב, זה מציק ומקשה על היומיום, כדאי לחשוב איך לפתור את זה.

 

[A GIFT OF LOVE]

היי

לא כל כך מבינה בלימודים וסטאז`ים אבל כן מבינה שהתקופה שאת עוברת עכשיו וההרגשה שלך לא נעימה, אז אני שולחת /tapuzforum/images/emo24.gif מקווה שתרגישי יותר נעים ויותר טוב בקרוב.

 

[MeWithoutU]

תודה מתוקה

קבלי חיבוק בחזרה

מקווה שהמצב ישתפר.