חח טוב...
הוא עוד לא גמור ואין לו שם.. לפני כחודש הופיעה מודעה בעיתון: היכונו היכונו!!! נשף שנות ה80 בפתח! האירוע יתקיים במועדון ה"סטייל" שבעיר. בתוכנית: ריקודי שנות ה-80, תחרות ריקודים עם שופטים מקצועיים...! יש להודיע מראש על ההשתתפות במזכירות המועדון... אורחת: פאני מרוז... שווה לבוא! -------------------------------------------------------- מס' עמודים אחר כך הופיעה התמונה של פאני מרוז, שהייתה זמרת מוכרת בשנות ה-80 אך כיום כבר פחות, איננה מוציאה שירים חדשים אלא רק מחדשת להיטים גדולים. אני אוהבת שירים של פעם, אוהבת לרקוד ריקודים שאימי הייתה מלמדת אותי בצערותי.החלטתי למצוא לי בן זוג, לקנות שמלה, וללכת לנשף...אני יודעת שהיום כבר לא מקובל בחברת הצעירים נשף שנות ה-80, כיום יש רק מועדונים ודיסקוטקים, אך אני הולכת לנשף! למחרת בבוקר קמתי עייפה, סוף סוף קצת חופש מהלימודים, חשבתי לעצמי, היום אלך לקנות את הבגדים!חבל שאמא איננה איתי עוד, היא הייתה מבינה בבגדים הללו...לבשתי את הג'ינס החדש והחולצה שאמא קנתה לי ליומולדת שעבר, אפילו לא סידרתי את השער ויצאתי מהבית. נכנסתי לחנות 'בואו נגיד' החנות שאמא עבדה בה פעם, היא הסבירה לי למה קוראים ככה לחנות, היא אמרה שחשבו על משהו בכיוון 'בואו נגיד שצעירים של שנות ה-2000 לא היכנסו לכאן' אך מפני שאי אפשר לקרוא לחנות במשפט החליטו לקרוא לה 'בואו נגיד', אמא גם סיפרה לי שלאחר יום הפתיחה באו מלא צעירים אשר שם החנות משך את עינם אך לא היה אחד ששהה בחנות יותר מדקה...אם עדיין לא הבנתם, החנות מכילה אך ורק שמלות של פעם וחליפות,גזרות גבוהות וחצאיות ארוכות, מידות קטנות- רק בהזמנה... לבנה, שהייתה חברה טובה של אימי ניגשה אליי:"נזכרת שיש לך גם פה משפחה?" שאלה בציניות, "אויי תמיד זכרתי, ובחיים לא אשכח" השבתי...היה שקט זמן מה עד שלבנה פנתה אליי: "שמעת על הנשף?" "בוודאי", אמרתי, "וזוהי הסיבה העיקרית שאני כאן" "אויי יש לי משהו שיבוא עלייך בול" אמרה תוך כדי הליכה למחסן הזריקות, מחסן שכל בגד שלא זוכה ליהיות מונח על הקופה במשך חודשיים נזרק לשם. "דייי זה מדהים" אמרתי "מי המעצב?תופר?משהו?" "אני תפרתי, הייתה פה אישה אחת שביקשה לביתה בגד, אך כאשר הביאה את ביתה למדודו החליטה הצעירה שלא תרד לרמה זו של בגדים", "תתעודדי לבנה" אמרתי בתקווה למחוק ממנה את הפרצוף החמוץ, "הבגד נפלא, הנערה טיפשה, אני אקח אותו ואלבש אותו לנשף!", "באמת?" חיוך עלה על פני לבנה,"כן,כן" אמרתי, "אבל בתנאי אחד:שאת תופרת לי עוד שלוש שמלות מתנה...", "איך אפשר לסרב לך, אה?" ענתה לי לבנה ושתינו צחקנו. המידידות החלו, הבדים היו כל כך נעימים, השמלה הייתה מדהימה, הרגשתי נהדר, אם אמא הייתה פה היא בטח הייתה מאושרת. החלטתי כשאסיים אלך הבייתה לאינטרנט,למצוא לי בן זוג. אך לא הייתי צריכה לחכות עד הבית, לפתע נכנס נער שחום, לבוש מכנסי ג'ינס רחבים וחולצת פסים, הוא דיבר עם שרית, אחת המוכרות בחנות, היא הובילה אותו, את אותו הנער ל'מחלקת החליפות' שם נמצאים כל החליפות לבנים, הם דיברו על הנשף, אני שמעתי, ראיתי שהוא מנסה להפטר ממנה אך היא לא הרפתה ממנו. "מה דעתך שאני אשאר היום עד מאוחר לעזור לך בחנות ואז כשנסיים נעשה את המדידות?" אמרתי ללבנה, "אויי מעולה!במה את רוצה לעזור?" שאלה אותי, "לא יודעת אני יהייה בשירות לקוחות" אמרתי נראה היה לי שהיא קלטה מה אני רוצה לעשות, היא היננה בראשה, הלכה לעבר הקופה וקראה לשרית שתעזור לה. בינתיים ניגשתי לנער, "היי" אמרתי, "צריך עזרה?", "אממ" הסתכל עליי הנער בתדהמה, "אא...כן, כן, אני צריך חליפה נאה לנשף שנות ה80", ידעתי ידעתי שהוא יהייה שם ידעתי, אבל הייתי צריכה לברר לפני כן משהו..."והיכן בת זוגתך? מה היא לובשת לנשף?" , "עוד לא מצאתי לי...אהה חשבתי ש...", "גם אני לא מצאתי" עזרתי אומץ ואמרתי "ואתה נורא נראה לי" הייתה מבוכה קלה, הוא חייך, "מה שמך?" שאל, "גל, ושלך?", "נדיר" איזה שםםם, איזה בן אדםםם אוייי אני לא מאמינה שמכל הבנות שעולם אני יוצאת איתו לנשף!!! עזרתי לו לבחור חליפה, הוא שילם והלך...כמובן שגם נפרדנו בחיבוקקק.... קרצתי וחייכתי ללבנה...והיא קרצה בחזרה..
