אמשיך. ללא הפסקה.
ובין חיבוק, טיול, ושיקה מצליחה גם לקרוא . מעט מעט אבל טוב. ממליצה על ספרו שלג'ורג' אמאדו, הסופרהברזילאי, גלימה, מדים וכתונת לילה. לדעתי ספר מעולה על הספר מתוך גב הספר: ברזיל בימי מלחמת העולם השנייה היא מדינה דיקטטורית, פשיסטית, המקיימת ברית בלתי רשמית עם גרמניה הנאצית ומעתיקה את מנגנוני הדיכוי שלה: צנזורה חמורה על העיתונות, "חוקי הביטחון" הנודעים לשמצה, אובדן חירויות הפרט, בתי כלא, עינויים ומושבות עונשין. כנגד מנגנון אדיר זה יוצאת חבורה של ליברלים זקנים, חברי האקדמיה הברזילאית לאמנויות, סופרים ומחזאים, כשהנשק היחיד בידם הוא נשק הספרות והשירה, המילה המדוברת והכתובה, האירוניה וההומור. במרכז העלילה עומד המשורר אנטוניו ברונו, פרחח מקסים והולל, שאם כי נפטר מדום לב כבר בעמוד הראשון — עם היוודע לו על נפילת פריז — הנשים שלו, שיריו ואהבותיו ממלאים את דפי הספר. בעלילה מרתקת ומלאת הומור מתגייסים ידידיו ואהובותיו לשעבר למנוע מקצין נאצי לתפוס את כיסאו הריק באקדמיה. מאבקם של "לוחמי המחתרת" הקשישים — כפי שהם מכנים את עצמם — הוא מאבק הרוח החופשית בעריצות הבהמית, וניצחונם הוא ניצחון התבונה על הבערות כתוב יפה, הומור דר וסרקסטי, מעיין וטוב.
