אני ממש לא מוכן לקבל את זה...
שתמיד הסוף הוא כזה. נכון שכל מי שנמצא בפורום הזה, כן הגיע לסוף הזה מסיבות כאלו ואחרות - אבל זה ממש לא מחוייב המציאות. גם מהכישלון של מערכת הזוגיות הקודמת, מי שטרח, למד לא מעט ויוכל להבין בפעם הבאה שימצא את מקומו כיצד להימנע מלהגיע למקום הזה - יוכל להימנע בדיוק מהסוף הזה. אני מסתכן ואומר שדווקא מי שכתב את מכתב האהבה הזה - הוא אדם שבדיוק הסוף אותו הוא תיאר, לא יהיה מנת חלקו, ולו רק מאחר והוא כל כך מודע לאפשרות הזו, ומכיר בדיוק כיצד השגרה מאיימת להשתלט על חייו. הוא אוהב את זו שאליה מופנה המכתב - והיפה הוא שהוא לא צבע לה את העולם בוורוד, אלא דרך המכתב הזה אמר לה "אני אוהב אותך, אנחנו יודעים שעלולים להיות מכשולים אבל גם נדע לעבור אותם יחד", והוא נשמע אדם חכם מאד שיידע לעקוף את המכשול הזה. ואנחנו - מכל כישלון לומדים משהו. האדם החכם, לא לומד פתרון ספציפי, אלא לומד כיצד לחשוב בשעה שהוא נתקל בבעיה, ולכן גם לבאי הפורום הזה יש אפשרות טובה, אם ינצלו את ההזדמנות ללמוד מהטעות שנקרתה על דרכם, למצוא זוגיות נכונה, כזו שתדע לדלג מעל בורות השיממון שמאיימים לשתלט על "כל" זוגיות. לא פעם אני מוצא את עצמי מהרהר "כיצד אוכל להימנע מזה להבא...?" וברור לי שהתשובה היא פשוט להיות ערני. לתת לכל אחד בזוגיות הזו את המקום שלו, את העולם שלו ולדעת להישאר "בקשר" גם כשכועסים. לעולם לא להפסיק לדבר, לעולם לא לפחד לדבר, ותמיד לרצות לחבק.