הופעה מהנה בהחלט
ראיתי את שתי הלהקות הראשונות בלבד, כולל להקתו של איתי, Brutal Assault. מאחר והפלייר דיבר על תחילת ההופעה ב-19:00, הגעתי למקום בשעה היעודה. ואז התייבשתי במשך שעתיים. ההופעה היתה במועדון ה"גדה השמאלית" שזה בעצם סניף חד"ש, המפלגה הקומוניסטית. וכך, כמו שתמיד כשיש בטלוויזיה סרטים על אנורקסיה, אני נתקפת ברעב פתאומי לעוגות שוקולד, כך גם הערב נתקפתי בדחף קפיטליסטי בלתי ניתן לשליטה לחשב כמה כסף הרווחתי השנה וכמה ארוויח בשנה הבאה, אם הכל ילך כמתוכנן. בינתיים החלו להגיע האמנים והקהל - רובו ילדים בגיל העשרה. פגשתי באיתי, שבניגוד לציפיותיי לא היה לבוש שחורים, שערותיו היו קצרות, ולא היו לו ניטים וסיכות בכל מקום. אבקי הגיע גם הוא. הלהקה הראשונה, Together, הוקמה רק לפני חצי שנה, אך למרות זאת העלו חבריה מופע מקצועי, מלודי ואנרגטי. בדומה ל-Together, גם Brutal Assault של איתי נטועים במסורת ההארדקור פאנק: שירים קצרים - רובם באורך של פחות מדקה, ולעיתים רק כמה שניות - אינטנסיביים מאוד, כועסים ובועטים. הייתי שמחה לראות אותם מפתחים את השירים לקטעים קצת יותר ארוכים, ומפתחים את תפקידו של הסולן בלהקה. להארדקור היתרונות שלו, אבל בסופו של דבר זהו לדעתי סגנון שגבולותיו הנוקשים מונעים התפתחות אמנותית, מעבר לנקודה מסויימת. זהו סגנון ה"דורש" שבירת כלים, תרתי משמע.
טרם האזנתי לאלבומם, אותו רכשתי במקום. נראה שהוא ידבר למי שמרגישים לפחות אי סיפוק, ורצון לשנות את המצב - אם לא כעס על כל העולם ודג הזהב שלו. שזה רובנו, אני מניחה, ברגעים כאלו או אחרים. לאחר הופעתם של BA עזבתי, מפאת הרעב שתקפני. להקה נוספת היתה אמורה לנגן מאוחר יותר.