טיול שנתי../images/Emo211.gif
נסענו לנו. הגענו לאכסנייה. הייתי צריכה לדבר עם בנאדם בעל איקייו ומעיין הייתה הכי קרובה לזה, אז דיברתי איתה. מעיין אולי שמעה את קולה הענוג של נערת החן אטלנטיס(ארג
). לא כדאי לי להרגיז אותה. היא יודעת שאני אוהבת את עומר. היא מסוגלת לספר לכל השכבה בלי נקיפות מצפון. והיא וחברתה הענוגה ליטל ניסו פעמיים לשבור לי את הלב
לא ידעתי שאני אהיה איתן! גיליתי שידיד שלי מעשן סיגריות(להזכירכן, אני בכיתה ו'), ושבעצם המון ילדים מהשכבה ניסו. אחד הציע לי, וכמובן שהתנגדתי, כי חוץ מזה שזה לא בריא זה יכול להרוס לי את מיתרי הקול. התארגנו(תוך כדי הערות חביבות של אטלנטיס על המראה ה"משגע" שלי
)לארוחת ערב. ילד אחד מהשכבה פתח את הדלת, צעק "די לאלימות!" וסגר. אחר כך הוא פתח ושאל אם זה החדר של עוז. אמרנו שלא. אחרי זה השארנו את הדלת פתוחה. "זה רק אני או שבן הרגע עבר לבוש רק בבוקסר של ספונג'בוב?" "היי זוהר!" "בן, אולי תלבש משהו מעל הבוקסר?" "נה..."XD בערך שבעים וחמש אחוז מבנות הכיתה התאפרו לארוחת הערב. למחרת התחיל נורא. רבתי עם אטלנטיס. גם ככה תמיד הייתי קצת מעורערת נפשית. והשקט הנפשי שלי לא ממש איכותי בזמן האחרון. הדבר האחרון שהייתי צריכה זה עוד צרה. אבל קיבלתי. לא נורא, אחר כך נהנתי עם אנשים מאגניבים. וקניתי סוכרייה עם הפתעה, וההפתעה הייתה מין שפתיים שכתוב עליהן Kiss Me. ומישהו ראה את זה ואמר שהוא לא רוצהD: וקניתי אצל דרוזי נחמד בשם כמאל מקלות קינמון, ובחנות של סבתא ג'מילה סבון לוונדר
