רוניבלהבלה
New member
איפה יש אוסף מובחר של רוק?
אני רוצה להוריד דיסק עם כל השירים המובחרים של הרוק בכל הזמנים. מישהו מכיר כזה דיסק?
אני רוצה להוריד דיסק עם כל השירים המובחרים של הרוק בכל הזמנים. מישהו מכיר כזה דיסק?
! טופיק?
- פותח הנושא רוניבלהבלה
- פורסם בתאריך
קראטה מיאו
New member
ענית לעצמך על השאלה..
רק שהוא לא "לא ממש רוק"- הוא בכלל לא רוק. הוא מנגן רגאיי.
רק שהוא לא "לא ממש רוק"- הוא בכלל לא רוק. הוא מנגן רגאיי.
קראטה מיאו
New member
נו דאוט ../images/Emo13.gif
MajorWinters
New member
הם לא אגדה../images/Emo8.gif../images/Emo19.gif
קראטה מיאו
New member
ידעתי שמישהו יגיד את זה אוונצ'ואלי
GingerBread Man
New member
Hitman 10
meindelbium
New member
וייזמיר....המילה להוריד.....
הניבלונגים
New member
לא כאן בבקשה
אנחנו לא עוזרים להפצת מוסיקה פיראטית, זה נמצא בהודעת המנהל אם זכרוני אינו מטעני...
אנחנו לא עוזרים להפצת מוסיקה פיראטית, זה נמצא בהודעת המנהל אם זכרוני אינו מטעני...
הניבלונגים
New member
../images/Emo32.gif ! טופיק?
pink floydror
New member
../images/Emo32.gif אבל איזה עוף ..
במקביל לדיון שנפתח פה על איזה 10 אלבומים היית לוקח לאי בודד,אני שואל, איזה עשרה אלבומים שיצאו אחרי שנת 1985, הייתם לוקחים איתכם לאי בודד?
במקביל לדיון שנפתח פה על איזה 10 אלבומים היית לוקח לאי בודד,אני שואל, איזה עשרה אלבומים שיצאו אחרי שנת 1985, הייתם לוקחים איתכם לאי בודד?
Grimble Grumble
New member
במקביל הייתי רוצה לדעת
אילו 10 אלבומים שמתחילים באות H, שהנושא המרכזי בהם הוא כרוב חמוץ ויצאו בין השנים 1923 ל1934 הייתם לקוחים איתכם לאי בודד... חלאס עם ההודעות חסרות הטעם!
אילו 10 אלבומים שמתחילים באות H, שהנושא המרכזי בהם הוא כרוב חמוץ ויצאו בין השנים 1923 ל1934 הייתם לקוחים איתכם לאי בודד... חלאס עם ההודעות חסרות הטעם!
הולדן קולפילד בשדה
New member
איזה כיף – הגמד התעצבן../images/Emo41.gif
איזה כיף להיות חולה, לא ללכת לעבודה, לשבת עם מרק מול המחשב, לראות את גרימבל מתעצבן ולכתוב על אלבומי רוק (קצת חבל שהת'רד מכוון לאלבומים פוסט-שנות השמונים, אבל למה לא? בכיף). הנה העשרה שלי, הרשיתי לעצמי לכלול אלבומים כבר מ-1984: 1. manic street preachers - Everything Must Go (1996) אחרי שסיימו את פרק הדכדוך בחיי הלהקה תחת הנהגתו של ריצ'י ג'יימס השרוי באפלה נצחית (האיש שיגרום לכם לאהוב את הדכאון אהבת מוות) באלבומם הקודם, The Holy Bible, התפנו המאניק סטריט פריצ'רס לפרידה מהגיטריסט המוביל שלהם, שעקבותיו נעלמו בנפתולי הדרכים בהם שוטטה נפשו המיוסרת. לי לפחות זה מזכיר תמיד את האלבום WISH YOU WERE HERE, בו נפרדים הורודים מסיד בארט. באלבום הזה אין ולו גרם אחד פחות של כישרון מזה שהושקע בזה של פינק פלויד (המצוין כשלעצמו) – והוא מכיל יצירות מופת אלמותיות נוסח - A Design for Life המתוזמר בניחוח אמביינט (ועדיין שומר על הצליל הכ"כ יחודי ל-MSP), Everything Must Go, קווין קרטר, אוסטרליה הכסחני וכמובן שני השירים בעלי השם הקולע - The Girl Who Wanted to Be God ואיך לא - Small Black Flowers That Grow in the Sky. אין ספק, הפריצ'רס הם הצבעוני השחור בשמי הרוק המודרני. מילה אחת של וידוי – אם באמת רוצים להכיר את MSP אולי מוטב לקחת לאי בודד את האוסף - Forever Delayed, שנותן תמונה מלאה על חיי הלהקה. במשפט אחד? הכל הולך. 2. the stone roses – the stone roses (1989) אח, מנצ'סטר מנצ'סטר, לו רק היית סיאטל... סצינת מנצ'סטר של שלהי שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 היא נושא לויכוח אינסופי, שבו מצדדי הז'אנר ינפנפו בכל עת בסטון רוזס (מגדולי הערסים הבריטיים אי פעם) כגדולת הלהקות של כל הזמנים (הם לא) ובאלבום הבכורה שלהם כאלבום של המילניום (הוא לא). אבל פטור בלא כלום אי אפשר – אחרי שנים של דכדוך ממוזיקת הקלידים והסינטיסייזרים המקפצים של שנות ה-80 העגמומיות (הידועות גם כ'פריק שואו' של כל הזמנים) – הגיעו החבר'ה ממנצ'סטר והחזירו קצת את הכבוד לגיטרה החשמלית, למלודיות הרוק הבסיסיות – וזה כבר הישג של ממש. האלבום הזה, שכל הכתרים כבר נקשרו לו, מוכיח לפרקים שהוא בהחלט ראוי לחלקם - I Wanna Be Adored, She Bangs the Drums ואיתם - Made of Stone (החביב עלי מכולם), This Is the One וכמובן - I Am the Resurrection ו-FOOLS GOLD – הם ההוכחות הניצחות. במשפט אחד? זה האחד שהיא (מוזיקת הרוק) חיכתה לו... 3. nirvana – Nevermind (1991) "נברמיינד לא כוון כדי לשנות את העולם...אבל מסתבר שאלבומם השני של נירוונה הוא המקום שבו הרוק האלטרנטיבי פרץ למיינסטרים"... במילים אלו (בתרגום חופשי) נפתחת סקירת האלבום באתר AMG. ואכן, קשה היום להתעלם מהחשיבות והמיקום המרכזי של מהפכת הגראנג' של תחילת שנות ה-90, ובעיקר מחשיבותו של גדול בניו של הז'אנר ואגדת רוק טריה למדי – קורט קוביין, מנהיג הלהקה. אבל עזבו אתכם מסלים וחשיבויות, המוזיקה כאן מגרדת ספירות שכבר עשרים שנה לא נחשפו לאוזן אדם – עם פשטות בסיסית של ארבעה אקורדים הנטחנים ע"י גיטריסטים עצבניים, זמר בלתי מסורק עם קול מתבכיין והרבה בלאגן שעושה קצת סדר בעולם החדש. האלבום מכיל את מיטב להיטי להקה - Smells Like Teen Spirit, ליתיום, פולי (רוצה קרקר) ואחרים. הדבר העיקרי שעומד לזכותו – היא העובדה ש-12 שנים מאז הנחתי את ידי עליו (בימי התיכון העליזים) הוא עדיין מוצא דרך אל המערכת ומרעיד בכל פעם איזה זיכרון התבגרות מתוק. במשפט אחד? מריח כמו רוח נעורים. 4. pearl jam – ten (1991) עוברים בית אבל נשארים באותה שכונה ממש. אדי ודר הוא הגירסה האינטיליגנטית של קורט קוביין ופרל ג'אם הם מהות הגראנג', הליבה של סצינת סיאטל ומרכז העולם המוזיקלי של האמריקאים בשנות ה-90. כבניו הבלתי חוקיים (אך הכשרים למהדרין) של ניל יאנג, אין הרבה עדינות באלבום הבכורה של פרל ג'אם. יש בו הרבה רוק חזק ומשובח. האלבום נזכר היום בעיקר בזכות שני להיטים גדולים – ALIVE וג'רמי, שמהווים כבר מזמן חלק אינטגרלי מכל רשימת האזנה של חובב רוק ממוצע. במשפט אחד? ג'רמי נופל, אדי שולט. 5. sonic youth – dirty (1992) סוניק יות' והאלבום המופתי הזה קצת נשכחו ממני במשך השנים שמאז השירות הצבאי (אז היו מבלים הרבה על מגש הדיסקים), ורק קריאה מקרית על הוצאה מחודשת של האלבום לפני כמה חודשים גרמו לי לשוטט כזומבי בביתי בחיפוש אחר האוצר הגנוז הזה (השבח לאל, הוא היה מתחת למיטה עם כל שאר הדיסקים שנזנחו). כשכבר נמצאה האבדה – היא מצאה את דרכה אחר כבוד היישר אל אזניי- וכבר בצלילים הראשונים של 100% (צלילי גיטרה חשמלית נוסח 'התחרעות' של ג'ימי הנדריקס) ידעתי שזה היה שווה את המאמץ. האינדי האמריקאי שוב הוכיח את עליונותו בנגינת רוק ובניסוח הצהרות בנאליות ואפקטיביות - Youth Against Fascism. במשפט אחד? הנוער בעד פשיזם, מאה אחוז.
איזה כיף להיות חולה, לא ללכת לעבודה, לשבת עם מרק מול המחשב, לראות את גרימבל מתעצבן ולכתוב על אלבומי רוק (קצת חבל שהת'רד מכוון לאלבומים פוסט-שנות השמונים, אבל למה לא? בכיף). הנה העשרה שלי, הרשיתי לעצמי לכלול אלבומים כבר מ-1984: 1. manic street preachers - Everything Must Go (1996) אחרי שסיימו את פרק הדכדוך בחיי הלהקה תחת הנהגתו של ריצ'י ג'יימס השרוי באפלה נצחית (האיש שיגרום לכם לאהוב את הדכאון אהבת מוות) באלבומם הקודם, The Holy Bible, התפנו המאניק סטריט פריצ'רס לפרידה מהגיטריסט המוביל שלהם, שעקבותיו נעלמו בנפתולי הדרכים בהם שוטטה נפשו המיוסרת. לי לפחות זה מזכיר תמיד את האלבום WISH YOU WERE HERE, בו נפרדים הורודים מסיד בארט. באלבום הזה אין ולו גרם אחד פחות של כישרון מזה שהושקע בזה של פינק פלויד (המצוין כשלעצמו) – והוא מכיל יצירות מופת אלמותיות נוסח - A Design for Life המתוזמר בניחוח אמביינט (ועדיין שומר על הצליל הכ"כ יחודי ל-MSP), Everything Must Go, קווין קרטר, אוסטרליה הכסחני וכמובן שני השירים בעלי השם הקולע - The Girl Who Wanted to Be God ואיך לא - Small Black Flowers That Grow in the Sky. אין ספק, הפריצ'רס הם הצבעוני השחור בשמי הרוק המודרני. מילה אחת של וידוי – אם באמת רוצים להכיר את MSP אולי מוטב לקחת לאי בודד את האוסף - Forever Delayed, שנותן תמונה מלאה על חיי הלהקה. במשפט אחד? הכל הולך. 2. the stone roses – the stone roses (1989) אח, מנצ'סטר מנצ'סטר, לו רק היית סיאטל... סצינת מנצ'סטר של שלהי שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 היא נושא לויכוח אינסופי, שבו מצדדי הז'אנר ינפנפו בכל עת בסטון רוזס (מגדולי הערסים הבריטיים אי פעם) כגדולת הלהקות של כל הזמנים (הם לא) ובאלבום הבכורה שלהם כאלבום של המילניום (הוא לא). אבל פטור בלא כלום אי אפשר – אחרי שנים של דכדוך ממוזיקת הקלידים והסינטיסייזרים המקפצים של שנות ה-80 העגמומיות (הידועות גם כ'פריק שואו' של כל הזמנים) – הגיעו החבר'ה ממנצ'סטר והחזירו קצת את הכבוד לגיטרה החשמלית, למלודיות הרוק הבסיסיות – וזה כבר הישג של ממש. האלבום הזה, שכל הכתרים כבר נקשרו לו, מוכיח לפרקים שהוא בהחלט ראוי לחלקם - I Wanna Be Adored, She Bangs the Drums ואיתם - Made of Stone (החביב עלי מכולם), This Is the One וכמובן - I Am the Resurrection ו-FOOLS GOLD – הם ההוכחות הניצחות. במשפט אחד? זה האחד שהיא (מוזיקת הרוק) חיכתה לו... 3. nirvana – Nevermind (1991) "נברמיינד לא כוון כדי לשנות את העולם...אבל מסתבר שאלבומם השני של נירוונה הוא המקום שבו הרוק האלטרנטיבי פרץ למיינסטרים"... במילים אלו (בתרגום חופשי) נפתחת סקירת האלבום באתר AMG. ואכן, קשה היום להתעלם מהחשיבות והמיקום המרכזי של מהפכת הגראנג' של תחילת שנות ה-90, ובעיקר מחשיבותו של גדול בניו של הז'אנר ואגדת רוק טריה למדי – קורט קוביין, מנהיג הלהקה. אבל עזבו אתכם מסלים וחשיבויות, המוזיקה כאן מגרדת ספירות שכבר עשרים שנה לא נחשפו לאוזן אדם – עם פשטות בסיסית של ארבעה אקורדים הנטחנים ע"י גיטריסטים עצבניים, זמר בלתי מסורק עם קול מתבכיין והרבה בלאגן שעושה קצת סדר בעולם החדש. האלבום מכיל את מיטב להיטי להקה - Smells Like Teen Spirit, ליתיום, פולי (רוצה קרקר) ואחרים. הדבר העיקרי שעומד לזכותו – היא העובדה ש-12 שנים מאז הנחתי את ידי עליו (בימי התיכון העליזים) הוא עדיין מוצא דרך אל המערכת ומרעיד בכל פעם איזה זיכרון התבגרות מתוק. במשפט אחד? מריח כמו רוח נעורים. 4. pearl jam – ten (1991) עוברים בית אבל נשארים באותה שכונה ממש. אדי ודר הוא הגירסה האינטיליגנטית של קורט קוביין ופרל ג'אם הם מהות הגראנג', הליבה של סצינת סיאטל ומרכז העולם המוזיקלי של האמריקאים בשנות ה-90. כבניו הבלתי חוקיים (אך הכשרים למהדרין) של ניל יאנג, אין הרבה עדינות באלבום הבכורה של פרל ג'אם. יש בו הרבה רוק חזק ומשובח. האלבום נזכר היום בעיקר בזכות שני להיטים גדולים – ALIVE וג'רמי, שמהווים כבר מזמן חלק אינטגרלי מכל רשימת האזנה של חובב רוק ממוצע. במשפט אחד? ג'רמי נופל, אדי שולט. 5. sonic youth – dirty (1992) סוניק יות' והאלבום המופתי הזה קצת נשכחו ממני במשך השנים שמאז השירות הצבאי (אז היו מבלים הרבה על מגש הדיסקים), ורק קריאה מקרית על הוצאה מחודשת של האלבום לפני כמה חודשים גרמו לי לשוטט כזומבי בביתי בחיפוש אחר האוצר הגנוז הזה (השבח לאל, הוא היה מתחת למיטה עם כל שאר הדיסקים שנזנחו). כשכבר נמצאה האבדה – היא מצאה את דרכה אחר כבוד היישר אל אזניי- וכבר בצלילים הראשונים של 100% (צלילי גיטרה חשמלית נוסח 'התחרעות' של ג'ימי הנדריקס) ידעתי שזה היה שווה את המאמץ. האינדי האמריקאי שוב הוכיח את עליונותו בנגינת רוק ובניסוח הצהרות בנאליות ואפקטיביות - Youth Against Fascism. במשפט אחד? הנוער בעד פשיזם, מאה אחוז.
הולדן קולפילד בשדה
New member
איזה כיף – הגמד התעצבן../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif
6. suede – SUEDE (1991) עטיפת אלבום לא ברורה (מי בדיוק מתנשק שם עם מי? ולמי אכפת?), טונות של פוזה ומשחקי מיניות מוזרים ואלבום אחד שבכל זאת נשאר בלב. אלבום שעורר גלים רבים בעולם, ואף זכה להצלחה ניכרת בארץ הביילין, הגלעד והשרון. רק בזכות שתי הרצועות הפותחות : So Young, Animal Nitrate – שבהם חוסכים לנו החבר'ה של ברט אנדרסון את ניחוחות הגלאם הכבד שלהם. אלבום 'המתרוממים' היחיד שאני אוהב באמת. במשפט אחד? הומופוב? אני??? 7. van halen – 1984 (תנחשו מאזה שנה זה...) למה? בזכות עטיפת הילד-מלאך מעשן ההורסת, בזכות הקצב של 'פנמה', בזכות JUMP וקטע הקלידים הכ"כ מוכר בפתיחתו, בזכות המורה שגם אני הייתי חם עליה, בזכות הגיטרה המייללת של אדי ואן היילן, בגלל שאסור לשכוח שזה אחד מאלבומי הרוק שגדלתי עליהם, ומה עוד מחזיר אותך תמיד אל אותה ילדות נשכחת?!. במשפט אחד? כולם קופצים עכשיו. 8. guns and roses - Appetite for Destruction (1987) היתה תקופה שרובים ושושנים היו הדבר הכי חם בעולם וגם בארץ (כולל הופעה ביסטרית אחת בפארק הירקון לעיני 50000 משולהבים, כמדומני) – היתה לזה גם סיבה טובה: בעידן שבו כ"כ קשה לגיטריסטים לחבר שני אקורדים במהירות שהיתה גורמת לדווין אולמן לגחך, בזמן שלסולנים יש בעיות להגיע למנעד צרחות שאיאן גיליאן עלה עליו בזמן שינה כנוחר מקצועי – בימים קשים שכאלה נמצאה הלהקה שחיברה בו זמנית את סלאש (גיטריסט מצוין של ממש) ואקסל רוז (צווחן שיודע דבר אחד או שניים יותר מאשר חבישת בנדנה על ראשו), זה מספיק. זה אלבום פצאייץ, שמכיל כמה מהקלאסיקות החדשות של הרוק הכבד – ביניהם - Welcome to the Jungle, Paradise City, וילד מתוק שלי (שזכה לביצוע נלעג של שרית חדד בראשית דרכה). במשפט אחד? ברוכים הבאים לג'ונגל. 9. pixies – Doolittle (1989) יותר טוב מסרפר רוזה, יותר חזק מסופרמן, יותר ד"ר מדוליטל. הפיקסיז הם הדבר האמיתי, והם לא דומים לאף אחד אחר. הם צעקניים במקום שבו המלודיה מתבקשת, הם אפלוליים במקום שהאור נחוץ, הם דופקים את הראש בשעה שזה צריך מקלט של קצת שקט. המלכים האולטיבטיביים של עולם הרוק המחתרתי מגישים את אלבום העל שלהם לעולם עם רשימת נימוקים שהיא פליי ליסט ארוך מכדי לפרטו וטוב מכדי לדלג עליו, הנה כמה טובים במיחד מתוכו: DEBASER – עם הבס המכה בראש כל הזמן, הריף החוזר וצעקות הפזמון המופלאות שלו, Here Comes Your Man שהריף הבסיסי שלו יצא משנות ה-50 ואפילו הקול של פרנסיס יותר נעים כאן לאוזן, monkey gone to heaven המהפנט, mr grieves שעל גבול הרגאיי החללי בפתיחתו המוזרה, TAME הדקדנטי ויש עוד רבים. במשפט אחד? אם השטן הוא שש אזי אלוהים הוא שבע (שזה בעברית – "שמישהו יכתוב עליהם כבר בפורום!"). 10. u2 – achtung baby (1991) 'ג'ושוע טרי' אולי נחשב יותר, ולבטח מכיל יותר אוירת קאנטרי, אבל זה מגדיר מחדש את הרוק'נ'רול השמח של שנות ה-90. THE EDGE מפגין שיש עוד גיבורים (כנראה שתמיד יהיו) על הגיטרה, בונו מוכיח שיש לו יכולות לא מבוטלות בשירה, אבל בעיקר ככותב - ONE (המחליפה של מלון קליפורניה בשנות ה-90?) , מי ירכב על סוסייך הפראיים, (היא רוקדת) בדרכים מיסתוריות, הזבוב. אין רגע דל. במילה אחת? יותר טוב מהדבר האמיתי. רגע, רגע, אפשר עוד עשרה? בבקשה? זה יהרוג את הגמד לבטח! (NAME DROPPING) 11. August and Everything After - קאונטינג קרואוז 12. blur – parklife 13. the replacements – let it be 14. john fogerty – centerfield 15. the verve - Bittersweet Symphony 16. בל וסבסטיאן - Fold Your Hands Child, You Walk Like a Peasant 17. neil young - weld 18. metallica - ...And Justice for All 19. jeff buckley – grace 20. ברוס ספרינגסטין - Tunnel of Love
6. suede – SUEDE (1991) עטיפת אלבום לא ברורה (מי בדיוק מתנשק שם עם מי? ולמי אכפת?), טונות של פוזה ומשחקי מיניות מוזרים ואלבום אחד שבכל זאת נשאר בלב. אלבום שעורר גלים רבים בעולם, ואף זכה להצלחה ניכרת בארץ הביילין, הגלעד והשרון. רק בזכות שתי הרצועות הפותחות : So Young, Animal Nitrate – שבהם חוסכים לנו החבר'ה של ברט אנדרסון את ניחוחות הגלאם הכבד שלהם. אלבום 'המתרוממים' היחיד שאני אוהב באמת. במשפט אחד? הומופוב? אני??? 7. van halen – 1984 (תנחשו מאזה שנה זה...) למה? בזכות עטיפת הילד-מלאך מעשן ההורסת, בזכות הקצב של 'פנמה', בזכות JUMP וקטע הקלידים הכ"כ מוכר בפתיחתו, בזכות המורה שגם אני הייתי חם עליה, בזכות הגיטרה המייללת של אדי ואן היילן, בגלל שאסור לשכוח שזה אחד מאלבומי הרוק שגדלתי עליהם, ומה עוד מחזיר אותך תמיד אל אותה ילדות נשכחת?!. במשפט אחד? כולם קופצים עכשיו. 8. guns and roses - Appetite for Destruction (1987) היתה תקופה שרובים ושושנים היו הדבר הכי חם בעולם וגם בארץ (כולל הופעה ביסטרית אחת בפארק הירקון לעיני 50000 משולהבים, כמדומני) – היתה לזה גם סיבה טובה: בעידן שבו כ"כ קשה לגיטריסטים לחבר שני אקורדים במהירות שהיתה גורמת לדווין אולמן לגחך, בזמן שלסולנים יש בעיות להגיע למנעד צרחות שאיאן גיליאן עלה עליו בזמן שינה כנוחר מקצועי – בימים קשים שכאלה נמצאה הלהקה שחיברה בו זמנית את סלאש (גיטריסט מצוין של ממש) ואקסל רוז (צווחן שיודע דבר אחד או שניים יותר מאשר חבישת בנדנה על ראשו), זה מספיק. זה אלבום פצאייץ, שמכיל כמה מהקלאסיקות החדשות של הרוק הכבד – ביניהם - Welcome to the Jungle, Paradise City, וילד מתוק שלי (שזכה לביצוע נלעג של שרית חדד בראשית דרכה). במשפט אחד? ברוכים הבאים לג'ונגל. 9. pixies – Doolittle (1989) יותר טוב מסרפר רוזה, יותר חזק מסופרמן, יותר ד"ר מדוליטל. הפיקסיז הם הדבר האמיתי, והם לא דומים לאף אחד אחר. הם צעקניים במקום שבו המלודיה מתבקשת, הם אפלוליים במקום שהאור נחוץ, הם דופקים את הראש בשעה שזה צריך מקלט של קצת שקט. המלכים האולטיבטיביים של עולם הרוק המחתרתי מגישים את אלבום העל שלהם לעולם עם רשימת נימוקים שהיא פליי ליסט ארוך מכדי לפרטו וטוב מכדי לדלג עליו, הנה כמה טובים במיחד מתוכו: DEBASER – עם הבס המכה בראש כל הזמן, הריף החוזר וצעקות הפזמון המופלאות שלו, Here Comes Your Man שהריף הבסיסי שלו יצא משנות ה-50 ואפילו הקול של פרנסיס יותר נעים כאן לאוזן, monkey gone to heaven המהפנט, mr grieves שעל גבול הרגאיי החללי בפתיחתו המוזרה, TAME הדקדנטי ויש עוד רבים. במשפט אחד? אם השטן הוא שש אזי אלוהים הוא שבע (שזה בעברית – "שמישהו יכתוב עליהם כבר בפורום!"). 10. u2 – achtung baby (1991) 'ג'ושוע טרי' אולי נחשב יותר, ולבטח מכיל יותר אוירת קאנטרי, אבל זה מגדיר מחדש את הרוק'נ'רול השמח של שנות ה-90. THE EDGE מפגין שיש עוד גיבורים (כנראה שתמיד יהיו) על הגיטרה, בונו מוכיח שיש לו יכולות לא מבוטלות בשירה, אבל בעיקר ככותב - ONE (המחליפה של מלון קליפורניה בשנות ה-90?) , מי ירכב על סוסייך הפראיים, (היא רוקדת) בדרכים מיסתוריות, הזבוב. אין רגע דל. במילה אחת? יותר טוב מהדבר האמיתי. רגע, רגע, אפשר עוד עשרה? בבקשה? זה יהרוג את הגמד לבטח! (NAME DROPPING) 11. August and Everything After - קאונטינג קרואוז 12. blur – parklife 13. the replacements – let it be 14. john fogerty – centerfield 15. the verve - Bittersweet Symphony 16. בל וסבסטיאן - Fold Your Hands Child, You Walk Like a Peasant 17. neil young - weld 18. metallica - ...And Justice for All 19. jeff buckley – grace 20. ברוס ספרינגסטין - Tunnel of Love
Grimble Grumble
New member
הגמד חי ובועט...
אבל יש לי מספר שאלות... 1. לא שכחת איזה מוריסי אחד עם תוספת ג'וני מאר בטעות? 2. למה להרוג גמד עם 2 כרטיסים להופעה של אריק קלפטון? חכה עד אחרי ה26.4 ואז תהרוג... 3. מה עם איזו רשימה של 10 אלבומים בנושא כרוב חמוץ?
אבל יש לי מספר שאלות... 1. לא שכחת איזה מוריסי אחד עם תוספת ג'וני מאר בטעות? 2. למה להרוג גמד עם 2 כרטיסים להופעה של אריק קלפטון? חכה עד אחרי ה26.4 ואז תהרוג... 3. מה עם איזו רשימה של 10 אלבומים בנושא כרוב חמוץ?
הולדן קולפילד בשדה
New member
שכחתי לסגור הדלת...
הצטננתי (אני מסכן) וקיבלתי נזלת לה לה לה אפצ'י לה לה לה אפצ'י לה לה לה אפצ'י לה לה לה ............. אפצ'י 1. לא. מה שכתבתי עומד בעינו. מוריסי טוב, אבל גם אלה ראויים. 2. תהנה, גמד. חלילה לי להרוג אותך, גמד גמדי זדוני וחביב שכמותך (כי אם תלך מי יחבק אותי ככה?...) 3. אזל מלאי האלבומים להיום - תבוא מחר יהיה טור על ההבדל בין מלפפונים בחומץ למלפפונים במלח בשירת הרוק הדרומי - הרהורים ומסקנות. תהנה בהופעה, גמד יקר.
הצטננתי (אני מסכן) וקיבלתי נזלת לה לה לה אפצ'י לה לה לה אפצ'י לה לה לה אפצ'י לה לה לה ............. אפצ'י 1. לא. מה שכתבתי עומד בעינו. מוריסי טוב, אבל גם אלה ראויים. 2. תהנה, גמד. חלילה לי להרוג אותך, גמד גמדי זדוני וחביב שכמותך (כי אם תלך מי יחבק אותי ככה?...) 3. אזל מלאי האלבומים להיום - תבוא מחר יהיה טור על ההבדל בין מלפפונים בחומץ למלפפונים במלח בשירת הרוק הדרומי - הרהורים ומסקנות. תהנה בהופעה, גמד יקר.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.