בתשלום סמלי.
אנשים ישנים,ותיקים,מהלכים ברחובות סואנים ומסביב התנועה זורמת,גועשת, ממשיכה במרוצתה היום-יומית. אנשים חדשים, מהססים, בונים את חייהם צעד אחר צעד. מביטים בעיניים סקרניות על כל פרט. והתנועה נעצרת, וכל אדם,כל נשמה, נבחנת. ואני בוהה בהם,בעיניים כלות. אני כומשת. נופלת. נשברת. והמיטב שבי נשפך על אדמה חסרת חיים, מתפזר לבלי שוב. מרימה ידיים נואשות כלפי השמיים ששונאים אותי, הם נופלים עלי.הם בוכים עלי. הם סוגרים אותי בתוך בועת זכוכית. וכולם מסתובבים סביב,בוחנים,רואים הכל, לועגים לי. אני מוצג מוזיאוני של ציניות ודממה רועשת. הצבע עלי!הכנס שקל ואפעל! ארקוד, אשיר,אמות למענך! רק תן חיוך אחד קטן ובלתי מורגש.רק תפנה אלי. ואני אבכה, אפילו אם בכיי שקרי. הכנס עוד שקל ואכבה למענך. רק זרוק לעברי עוד פרח. ההצגה לעולם לא תסתיים, רק תשלם.
