ואולי..
ואם ואם אעצום את עיני עדין תשאר כה נוכח מולי?עוצמתי,חזק כמו פעם? ואם ואם אכבה את רגשותי אנשוף עליהם,כמו שנושפים על נרות עוגת יום הולדת חגיגית וצבעונית וכולם מתאספים ושרים ובלב בוכים אתה,עדיין תאהב אותי?עדיין ליבך יהיה שמור לי? עדיין דמעותיך יהיו שייכות ללחיי? עדיין ארגיש כל תנודת לב חרישית,וארצה לברוח,וארצה לצעוק ולדמם ולהתחנן על הנפש האבודה כמו פעם? האם אראה את עתידי בבהירות מסנוורת כמו תמיד? האם אנשום, ונשימותיי יהדהדו במוחך כקלאסיקה עליזה של שכרון חושים? האם הקשר יינתק? האם נחיה חיי נצח,כמו שחלמנו בלילות אבודים מעוטי שינה ומלאי התרגשות? מלאי תשוקה ורעד,ופחד מתוק. ודממה שאין צורך למלאת אותה,כי היא מלאה באהבה ובתמימות ילדותית כמעט. ונצייר את חיינו במכחול זול על גבי חול ים רטוב ומלא חדווה ונשתרע לידו,נעטוף אותו בחיבוק חם ואוהב,נצמיד כף יד גדולה ומלאת בטחון לזו הקטנה והשברירית. ונבכה עם חיוך גדול. ונעצום עיניים. ונברח מכאן.