גבע אלון
האלבום הוא טוב מאוד, אך אינו אחיד ברמתו. אתחיל עם הדברים הטובים: אלון הוא מלחין ייחודי. נכון שקל לזהות את ההשפעות עליו: הסינגר-סונגרייטרים האמריקאיים של תחילת שנות השבעים- אלו שיצאו מהפולק האמריקאי למיינסטרים - כמו גם הדים לניק דרייק. למרות זאת, מרבית הלחנים נשמעים מקוריים ורעננים מספיק בכדי לרתק את המאזינים. רק שני שירים - Long Summer Nights ו- The Grassy Hill - שניהם בסגנון הקאנטרי, לא היו לעניין, לטעמי. שהרי קשה להאמין שאלון גדל בשדות החיטה של קנזס, ולכן יש טעם פארודי לשימוש בז'אנר הזה. גם השירה של אלון היא מעולה. יש לו קול עדין, שהולך מצויין עם המילים הרומנטיות והמלנכוליות. גם אם לא מאזינים למילים מקרוב, קולו מושך את המאזינים, לא נותן להם להסב את תשומת ליבם, מעניק משמעויות נוספות למילים, שלא נמצאות בטקסטים עצמם. האזינו למשל ל-Learn. הטקסטים של השירים הם הצד החלש יותר באלבום. השירים עוסקים ברובם ביסורי האהבה ובסבל אקזיסטנציאלי באופן כללי - אבני היסוד של המוסיקה העברית ב-40 השנים האחרונות. נקודת המבט בשירים היא זו של בחור צעיר, בתחילת חייו. יש לכך יתרונות, אך גם חסרונות - כגון הסוליפסיזם האופף את השירים - אי יכולתו לראות דברים מנקודת מבט של אדם אחר מלבדו, חוסר ההבנה שלו לאינטרסים ולמניעים של אחרים - אבל זה מובן. פחות נסלחת היא הכתיבה הסתומה, לעיתים, שכנראה נובעת מחוסר שליטה מלאה בשפה האנגלית. בסה"כ, זהו כאמור אלבום טוב מאוד. אני מניחה שהוא מקליט באנגלית ע"מ לנסות לשווק את האלבום בחו"ל. האם יש כבר תגובות משם?