הבעיה, לדעתי, נובעת מכך שלא
עושים לשדרנים בחינות בידע כללי, כמו שיש בגל"צ, לפני שנותנים להם לשדר. נראה, שכל מה שהם צריכים זה "לעבור מסך". אבל נחזור לעניינינו. אנקדוטה קטנה על משפחת בנאי: ידידה שלי היא בת המשפחה. היא גם עוסקת במשחק, אבל מהצד השני של המתרס, והיא גם בעלת אישיות "דרמטית" ותאטרלית מעצם טבעה (אני לא רוצה לתת יותר מדי פרטים, כדי לא לפגוע בפרטיותה). לידידתי יש בן. לפני כמה שנים, ישבנו שתינו באיזה בית קפה והתקשקשנו. הבן, שהיה אז בן 5 או 6, ישב לידינו. שיחתנו שעממה אותו, לכן הוא שיעשע את עצמו בהטסת מטוסים בלתי נראים, תוך קריינות שוטפת. בשלב כלשהו פניתי אליו ושאלתי אותו "מה תרצה להיות כשתהיה גדול?" "שחקן!" הוא ענה מיד, בהתלהבות. "תשכח מזה!!" שאגה אמו, כלביאה החשה סכנה לגוריה. "בשום פנים ואופן!!. לא אכפת לי מה תהיה - כדורגלן, רואה חשבון, פוליטיקאי - אבל שלא תעיז לחשוב על משחק!!" הילד פשוט התפקע מצחוק. היה ברור, שההצגה הקטנה שלה רק שכנעה אותו, שהכיוון שבחר הוא הנכון.