../images/Emo32.gif המלצה חמה!
אוקיי אנשים, עכשיו סיימתי לקרוא בפעם השניה ספר שאני ממש ממש ממש חייבת להמליץ לכולכם! קוראים לו "הגברת עם הקמליות" ועליו פחות או יותר מבוסס מולאן רוז'. עם לא מעט שינויים אבל הסיפור די אותו סיפור, האהבה אותה אהבה, והספר אפילו עצוב יותר מהסרט! על ההתחלה כבר רואים שז הולך להיות ספר מדהים, לא נראה לי שספר יכול לא להיות מדהים כשהוא מתחיל במשפטים: "סבורני שאינך יכול לברוא דמויות בדיוניות אלא לאחר שלמדת וחקרת ארוכות את בני האדם, כשם שאינך יכול להשתמש בשפה אלא אם שקדת רבות על שינונה. כיוון שעדיין לא הגעתי לגיל שבו ממציאים יש מאין, די לי שאספר. אני פונה איפוא לקורא להאמין שהסיפור הזה הוא אמת לאמיתה; כל הדמויות בו, פרט לגיבורה, עדיין בחיים." כן, הבנתם נכון- הסיפור הוא סיפור אמיתי. וכתב את הספר מי שחווה את אותו סיפור אהבה מדהים, אותו "כריסטיאן" (שד"א בספר נקרא "ארמן דיוואל", ואלה גם ראשי התיבות של מחבר הספר, אלכסנדר דימא הבן. הבן של מי שכתב את שלושת המוסקטרים וכ"ו) בקיצור אני מזה ממליצה לכם לקרוא את הספר! אני בכיתי בו גם הפעם כמו ילדה קטנה, בכל החמישים-שישים העמודים האחרונים.... וגם האמת אני תמיד נוטה לדמיין בראש איך הדברים נראים, ואין מה לעשות אבל בתור הגיבורה ישר חושבים על ניקול... למרות שלגיבורה בספר יש שיער שחור....
אוקיי אנשים, עכשיו סיימתי לקרוא בפעם השניה ספר שאני ממש ממש ממש חייבת להמליץ לכולכם! קוראים לו "הגברת עם הקמליות" ועליו פחות או יותר מבוסס מולאן רוז'. עם לא מעט שינויים אבל הסיפור די אותו סיפור, האהבה אותה אהבה, והספר אפילו עצוב יותר מהסרט! על ההתחלה כבר רואים שז הולך להיות ספר מדהים, לא נראה לי שספר יכול לא להיות מדהים כשהוא מתחיל במשפטים: "סבורני שאינך יכול לברוא דמויות בדיוניות אלא לאחר שלמדת וחקרת ארוכות את בני האדם, כשם שאינך יכול להשתמש בשפה אלא אם שקדת רבות על שינונה. כיוון שעדיין לא הגעתי לגיל שבו ממציאים יש מאין, די לי שאספר. אני פונה איפוא לקורא להאמין שהסיפור הזה הוא אמת לאמיתה; כל הדמויות בו, פרט לגיבורה, עדיין בחיים." כן, הבנתם נכון- הסיפור הוא סיפור אמיתי. וכתב את הספר מי שחווה את אותו סיפור אהבה מדהים, אותו "כריסטיאן" (שד"א בספר נקרא "ארמן דיוואל", ואלה גם ראשי התיבות של מחבר הספר, אלכסנדר דימא הבן. הבן של מי שכתב את שלושת המוסקטרים וכ"ו) בקיצור אני מזה ממליצה לכם לקרוא את הספר! אני בכיתי בו גם הפעם כמו ילדה קטנה, בכל החמישים-שישים העמודים האחרונים.... וגם האמת אני תמיד נוטה לדמיין בראש איך הדברים נראים, ואין מה לעשות אבל בתור הגיבורה ישר חושבים על ניקול... למרות שלגיבורה בספר יש שיער שחור....
