../images/Emo32.gifהיום לפני שנה
לא כל כך קשור לפורום, אבל אולי שם נבטו זרעי הפורענות. בדיוק היום לפני שנה התהפכו לי החיים. שעת לילה מאוחרת, ארץ אוייב כמה מטרים מהגבול. אכזרית דוהרת במהירות מפנים פצוע קשה, הוא נאנק. החובשים צועקים, הוראות בקשות. נוהג בחושך מוחלט, מקווה מתפלל. ופתאום שקט, הוא הפסיק להאנח, יש רגע שנראה כמו נצח שכולם מפסיקים. ומיד אחריו ממשיכים לנסות. אולי, הלוואי. מגיעים לגבול, אורות של אמבולנסים מרצדים. פותחים, מפנים, רצים, מנסים, מכסים בשמיכה. זהו? ככה זה נגמר? עטוף בשמיכה ספוגה בדם. אין לי מושג איך קוראים לו, בן כמה? קדימה נגמר! לארגן את האכזרית יורדים לשטח! לוקח צינור לשטוף לסלק זיכרונות, ונשבר. יושב על הרצפה בשלולית של דם, מחוק. כל העייפות הלאות הפחד הסכנה הכל עולה. מתחיל לרעוד באמצע הלילה על קו הגבול, לא מסוגל לזוז לא שומע אף אחד אורות מהבהבים סביבי, מילמולים. מישהו מניח אותי על מיטה נותן לי לשתות. תישן מחר יהיה טוב יותר. נופל, נרדם בורח. בוקר, מברר, נצא להלוויה? אין יציאות, מלחמה! אין זמן לחשוב, לא מתאבלים, לא בוכים. יום שישי מדבר עם הבית, לא מרגישים שם בכלל. החיים ממשיכים במרכז כרגיל, אין להם שמץ של מושג, מה קורה כאן, מה עובר עלי, הכל משובש. שבוע אחרי זה חזרתי הביתה, שלם בגופי, נפש סדוקה. משבר אישי, משבר משפחתי, שיקום התאוששות. כל החיים השתנו, כל מערכת הערכים והחוקים. מתנסה, חווה, נושם חי, נפתח, מקבל, מפוייס. היום בדיוק שנה אחרי אני בחור אחר לגמרי. (
לזכרו)
לא כל כך קשור לפורום, אבל אולי שם נבטו זרעי הפורענות. בדיוק היום לפני שנה התהפכו לי החיים. שעת לילה מאוחרת, ארץ אוייב כמה מטרים מהגבול. אכזרית דוהרת במהירות מפנים פצוע קשה, הוא נאנק. החובשים צועקים, הוראות בקשות. נוהג בחושך מוחלט, מקווה מתפלל. ופתאום שקט, הוא הפסיק להאנח, יש רגע שנראה כמו נצח שכולם מפסיקים. ומיד אחריו ממשיכים לנסות. אולי, הלוואי. מגיעים לגבול, אורות של אמבולנסים מרצדים. פותחים, מפנים, רצים, מנסים, מכסים בשמיכה. זהו? ככה זה נגמר? עטוף בשמיכה ספוגה בדם. אין לי מושג איך קוראים לו, בן כמה? קדימה נגמר! לארגן את האכזרית יורדים לשטח! לוקח צינור לשטוף לסלק זיכרונות, ונשבר. יושב על הרצפה בשלולית של דם, מחוק. כל העייפות הלאות הפחד הסכנה הכל עולה. מתחיל לרעוד באמצע הלילה על קו הגבול, לא מסוגל לזוז לא שומע אף אחד אורות מהבהבים סביבי, מילמולים. מישהו מניח אותי על מיטה נותן לי לשתות. תישן מחר יהיה טוב יותר. נופל, נרדם בורח. בוקר, מברר, נצא להלוויה? אין יציאות, מלחמה! אין זמן לחשוב, לא מתאבלים, לא בוכים. יום שישי מדבר עם הבית, לא מרגישים שם בכלל. החיים ממשיכים במרכז כרגיל, אין להם שמץ של מושג, מה קורה כאן, מה עובר עלי, הכל משובש. שבוע אחרי זה חזרתי הביתה, שלם בגופי, נפש סדוקה. משבר אישי, משבר משפחתי, שיקום התאוששות. כל החיים השתנו, כל מערכת הערכים והחוקים. מתנסה, חווה, נושם חי, נפתח, מקבל, מפוייס. היום בדיוק שנה אחרי אני בחור אחר לגמרי. (
