../images/Emo32.gifהופעה
ערב, 11 בערב ליתר דיוק, אחרי חזרת בוקר פושרת התחלנו לארגן את המקום, לנקות את המקרר והכיור בבר, לפנות כיסאות ושולחנות מהרחבה, לקנות אל-בדים, לקח הרבה שעות. אני על הסולם, תולה אל-בד שחור ברקע של הבמה כשהרכזת המוניציפלית של המושב נכנסת. היא רוצה לדבר איתי. "תשמע אסף, אתה לא לעשות פה מסיבה, אתה צריך לסגור את הכל ב-12" הייתה החלטת ועד, הם לא רוצים מסיבות, או שאין לי מספיק קשרים בועד. הלכתי לדבר עם ראש הועד. לא מוכן. הוא דווקא היה מוכן להזמין לי משטרה אם אני אמשיך מעבר ל12. למחרת כבר על הרגליים בשמונה, מתחילים להעמיס את השתיה ואת התופים והכלים על מכוניות יורדים ליבנאל. ב10 השגנו מקום חדש, מועדון הנוער ביבנאל. ומתחלים. הולכים להביא מקרר קרטיבים של נסטלה, במות מהמחסן של המועצה, פודיומים לבר, וסידור כל המשקאות במקרר - 60 ליטר גולדסטאר בבקבוקים, 8 וודקות, 6 טקילות, 6 ספרייט, 9 קולה, ו15 ממיצים שונים. בונים בר, מקימים במה, מקשטים, בארבע מגיעה הגברה, עוזרים להקים, שישה רמקולים ב PA ולא מוניטור אחד. החזרה הגנרלית נקבעה לשש וחצי, הרי סך הכל אנחנו מנגנים ארבעה ימים ביחד... הבסיסט בחזרה אחרת, הוא מופיע ביום שבת בצל תמר(אחלה הופעה ד"א). בשמונה מתחילה חזרה, כולם עצבניים, עייפים, חרא של חזרה. לא הולך כלום. קובעים באלאנס עם המגביר בעשר וחצי. בעשר אני מתחיל להרים טלפונים. כזאת חזרה זוועה לא הייתה לנו הרבה זמן. אני מצלצל לכל אחד מהחברה ואומר להם להירגע, ושהם חייבים לבוא עם אנרגיות לפני ההופעה. משום מה רק אני, הבסיסט והגיטריסט מגיעים לבאלאנס. מנגנים בשביל הכיף. באחת עשרה וחצי מחילים להגיע אנשים, ככה לאט לאט עד 1. אני בינתיים מחסל שלוש פחיות רד בול. באחת עולים על הבמה, מתחילים להתרגש. המולטי אפקט של הגיטריס קצב נהרס. אין לגיטריסט קצב דיסטורשן. עוישם החלטה קצרה ובונים מחדש סדר הופעה חסר : כמה יוסי (די דומה לגירסת הופעה) אין קץ לילדות משימה בלתי אפשרית יומהולדת אין מקום אחר Toxicity קצת יותר משמונים איש הגיעו. 20 ומשהו רקדו באטרף והשאר ישבו. ירדנו מהבמה קצת בבאסה. ואז מתחילות תגובות. אלי ניגשו איזה 20 מיד אחרי ההופעה, ועוד כמה א"כ, ואני שמח שנהנו. שאלו מתי ההופעה הבאה... אני מבסוט.. אנחנו ע
ערב, 11 בערב ליתר דיוק, אחרי חזרת בוקר פושרת התחלנו לארגן את המקום, לנקות את המקרר והכיור בבר, לפנות כיסאות ושולחנות מהרחבה, לקנות אל-בדים, לקח הרבה שעות. אני על הסולם, תולה אל-בד שחור ברקע של הבמה כשהרכזת המוניציפלית של המושב נכנסת. היא רוצה לדבר איתי. "תשמע אסף, אתה לא לעשות פה מסיבה, אתה צריך לסגור את הכל ב-12" הייתה החלטת ועד, הם לא רוצים מסיבות, או שאין לי מספיק קשרים בועד. הלכתי לדבר עם ראש הועד. לא מוכן. הוא דווקא היה מוכן להזמין לי משטרה אם אני אמשיך מעבר ל12. למחרת כבר על הרגליים בשמונה, מתחילים להעמיס את השתיה ואת התופים והכלים על מכוניות יורדים ליבנאל. ב10 השגנו מקום חדש, מועדון הנוער ביבנאל. ומתחלים. הולכים להביא מקרר קרטיבים של נסטלה, במות מהמחסן של המועצה, פודיומים לבר, וסידור כל המשקאות במקרר - 60 ליטר גולדסטאר בבקבוקים, 8 וודקות, 6 טקילות, 6 ספרייט, 9 קולה, ו15 ממיצים שונים. בונים בר, מקימים במה, מקשטים, בארבע מגיעה הגברה, עוזרים להקים, שישה רמקולים ב PA ולא מוניטור אחד. החזרה הגנרלית נקבעה לשש וחצי, הרי סך הכל אנחנו מנגנים ארבעה ימים ביחד... הבסיסט בחזרה אחרת, הוא מופיע ביום שבת בצל תמר(אחלה הופעה ד"א). בשמונה מתחילה חזרה, כולם עצבניים, עייפים, חרא של חזרה. לא הולך כלום. קובעים באלאנס עם המגביר בעשר וחצי. בעשר אני מתחיל להרים טלפונים. כזאת חזרה זוועה לא הייתה לנו הרבה זמן. אני מצלצל לכל אחד מהחברה ואומר להם להירגע, ושהם חייבים לבוא עם אנרגיות לפני ההופעה. משום מה רק אני, הבסיסט והגיטריסט מגיעים לבאלאנס. מנגנים בשביל הכיף. באחת עשרה וחצי מחילים להגיע אנשים, ככה לאט לאט עד 1. אני בינתיים מחסל שלוש פחיות רד בול. באחת עולים על הבמה, מתחילים להתרגש. המולטי אפקט של הגיטריס קצב נהרס. אין לגיטריסט קצב דיסטורשן. עוישם החלטה קצרה ובונים מחדש סדר הופעה חסר : כמה יוסי (די דומה לגירסת הופעה) אין קץ לילדות משימה בלתי אפשרית יומהולדת אין מקום אחר Toxicity קצת יותר משמונים איש הגיעו. 20 ומשהו רקדו באטרף והשאר ישבו. ירדנו מהבמה קצת בבאסה. ואז מתחילות תגובות. אלי ניגשו איזה 20 מיד אחרי ההופעה, ועוד כמה א"כ, ואני שמח שנהנו. שאלו מתי ההופעה הבאה... אני מבסוט.. אנחנו ע
