דיון..

../images/Emo32.gif דיון..

הרבה דברים עברו בראשי לאחרונה.. זו תקופה של חשבון נפש מבחינתי. אולי בגלל יום כיפור, ואולי זה במקרה יצא קרוב לכך (למרות שאני מאמינה שאין מקרה...) אחד הדברים שמטרידים אותי זה ציפיות. אנחנו מצפים, אני בכל אופן, המון מהסביבה שלנו ומעצמנו. ובהרבה מקרים ציפיות מזמינות אכזבות. מישהי אמרה לי לא מזמן שאף אחד לא עומד בציפיות שלי. (מה שגרם לי לחשוב על כל העניין... וזה לא בהכרח אומר שאני מסכימה איתה) ומה אני רוצה מכן בעצם?? אתן חושבות שלציפיות יש תפקיד חשוב בחיינו? במערכות היחסים, ובכלל? או שציפיות נועדו לכריות? מעניין אותי לשמוע דעות נוספות... ואשמח אם תשתפו פעולה
 

טל אז

New member
..

אהלן, לדעתי כשמצפים מסתכנים באכזבה, אבל כשלא מצפים לא יודעים מה רוצים ולאן רוצים להתקדם... לילה טוב
 
כנפיים יקירה,

המילה ציפיות נחלקת ל2...יש את הציפיות מהחברה כלו` מהסביבה ויש את הציפיות מעצמי. ציפיות מעצמי נכללות בגדר שאיפות עצמיות. ברגע שאני שואפת למשו אני מיד מצפה מעצמי לעמוד בזה. בנ`א שלא מצפה מעצמו או מהחברה הוא לא בנ`א וזאת מסיבה פשוטה.. נולדנו עם טבע הציפיה במיוחד מהזולת.לפי דעתי, אדם שלא מצפה פרושו לקחת סיכון. וזאת ע`פ המשוואה הבאה..ברגע שאת לא מצפה בשביל לא להתאכזב כמו שאמרה טל אז,אז כל חייה יהיו כלום- באותה מידה שכשאת מגלה את רעיונותיך וחלומותיך את לוקחת סיכון לאבדם.בגלל זה לא תחלמי? מהפחד להתאכזב לא תצפי?
 
לסיכום המשך...

בחיים את חייבת לקחת סיכון כיוון שאם לא תקחי סיכון תקחי את הסיכון הגדול ביותר! אדם שלא לוקח סיכון משום דבר לא עושה שום דבר! יש ונמנע ממנו צער ואכזבה, אך נמנעת ממנו גם היכולת ללמוד, להרגיש, לנסות, לגדול, לאהוב ולחיות.הוא מאבד את החופש-החופש לבחור! המון הצלחה! מחזיקה לך אצבעות...עדןןן
 
איך את מגדירה ציפיות?

חשוב לי להבין למה בדיוק את מתכוונת - למטרות, ליעדים, לאתגרים, לקריטריוני איכות עילאיים, ... ?
 
אממ...

שאלה מכשילה משהו :) ציפיות שיש לנו מהסביבה, מעצמנו, שיש מאיתנו, תיאום ציפיות. האמת שאני לא כל כך יודעת להגדיר את זה, אבל זה לא בדיוק מטרות או יעדים ברורים. פשוט ציפיות. מצטערת אם אני לא ממש ברורה... לפעמים אני גם לא לגמרי מבינה את עצמי
 
לא התכוונתי להכשיל ...

אלא להבין. כדי לנסות לענות טוב יותר. אנסה לענות באופן כללי. אני חושבת שלוותר על ציפיות של אדם מעצמו, זה להפוך את החים שלו למצומצמים ביותר. מי שלא מציב לעצמו יעדים, יכול להישאר כל היום במיטה ולא לעשות כלום, על אחת כמה וכמה לעשות משהו בחייו. לפעמים אנחנו מציבים לעצמנו מטרות קלות מידי, או גם קשות מידי. תורת המטויבציה המקובלת ביותר היום [למיטב ידיעתי], היא תורת המטרות של חוקר בשם לוק. בגדול הוא אומר שהמוטביציה נגזרת מהאופן שבו אנחנו מציבים לעצמנו מטרות. בין השאר, הוא מדבר על איך להציב מטרות. המטרות צריכות להיות בהירות, רצויות, לא קלות מידי, אך גם לא קשות מידי. הן צריכות להיות ריאליות [ויש עוד מאפיינים]. אם המטרה "קשה" מידי,הרי שהיא מרפה את ידינו, ואולי בכלל לא ננסה. [אני למשל לא אנסה להתחרות בטריאתלון, זו לא מטרה ריאלית עבורי. אבל אני כן יכול הלהציב לעצמי מטרה לשפר את הכושר הגופני שלי, באמצעות כך שאירשם לחדר כושר ואלך להתאמן 3 פעמים בשבוע. מצד שני, אם מטרה היא "קלה" מדי, הרי שהיא לא "תגייס" אותנו. המטרה צריכה ללכת קצת יותר קדימה מאיפה שאנחנו נמצאים היום, אבל בצורה שנוכל להשיגה לפי צֶפי סביר. כך היא תאתגר אותנו ותניע אותנו. כך שאם לסכם, אני חושבת שאם אדם רוצה להשיג משהו בחייו, חיוני ביותר שיהיו לו ציפיות מעצמו. באשר לציפיות מאחרים - כאן דווקא אני משתדלת לצמצם. אני משתדלת להסתמך בראש ובראשונה על עצמי, ולצמצם את התלות שלי באחרים. זה לא תמיד קל. ואם מצפים מאחרים, כדאי לוודא שזה אכן ריאלי, וגם להבהיר להם מה אנחנו מצפים, ולוודא שזה במתאם עם הרצונות והיכולות שלהם. וצריך לזכור שלפעמים אנחנו מצפים מאחרים שיבינו אותנו בלי מילים, ומה לעשות שזה לא תמיד קורה. אבל בשביל זה יש לנו את היכולת לתקשר, ולהעביר למישהו מה הציפיה שלנו ממנו, ולברר אם זה מתאים.
 

אשבל1

New member
היי כנפיים

אם הבנתי אותך נכון, התחלת לפקפק בצפיות בגלל אכזבות ? אני מגדירה עצמי כטיפוס מאוד רגיש, גם לעצמי וגם לאחרים וכשזה מגיע עם ציפיות מהסביבה זה לא קל, היות ומרבים להעלב ולהתאכזב, אני כבר מספר שנים עובדת על עצמי לא לצפות מאחרים ולהפגע פחות, כמובן שגם אני למדתי לא לתת את כל כולי לכולם כיון שאז ציפיתי לקבל באותה המידה ולא תמיד זה קורה, לסיכום, לא כדאי לפתח ציפיות מעבר לדברים הבסיסיים, ולגבי עצמך גם, אין צורך להחמיר. גמר חתימה טובה.
 
זה נושא מעניין למחשבה...

הנושא, כמו שאמרת נחלק לשניים: הציפיות שלנו מעצמנו והציפיות שלנו מהסביבה. אני חושבת שלציפיות יש תפקיד מאוד חשוב בחיינו כי הרי בלי ציפיות לא יהיו לנו מטרות או עתיד, אבל אני חושבת שרמת הציפיות משתנה קצת עם השנים, כך קרה אצלי בכל אופן. בשנות העשרה ותחילת שנות העשרים שלי היו לי ציפיות מאוד גבוהות מהסביבה, ציפיתי מהסביבה מה שציפיתי מעצמי וזה ברור שהסביבה לא הצליחה לעמוד בציפיות שלי. גם הציפיות שלי מעצמי היו לא אנושיות, במיוחד שהתנאים מסביבי לא היו בדיוק "אידאליים" והיו סיבות מקילות. עם השנים למדתי להיות סלחנית יותר כלפי עצמי וכלפי הסביבה, זה לא אומר שהנמכתי ציפיות, עדיין היו לי ציפיות גבוהות, אבל הבאתי אותם לרמה של ברות ביצוע. לגבי הסביבה, למדתי שלא לצפות ליותר מדי, בכדי לא להתאכזב וגם כדי שכשהאנשים מסביבי יעשו דברים למעני, זה תמיד יהיה מעבר לציפיות שלי ואני אופתע לטובה מהתנהגותם...הצלחתי להסביר את עצמי?
 
ציפיות...

הן נושא מוכר לכל אחד ואחת מאיתנו. ומשמעותן בעיני, משאלות לב, אמונה או רצון שמשהו יתנהג בצורה מסוימת, יקרה כך או אחרת, וכו'. כשהן חיוביות ומתגשמות הן משמחות אותנו וכשהן לא מתגשמות הן מאכזבות אותנו, כנ"ל כשהן מתגשמות ונחשבות שליליות מבחינתנו, גם אז אנחנו מתאכזבים ולא מרוצים...
לציפיות יש גורמים רבים מאוד והיקף רחב מאוד. ביניהם, סביבה, מוסכמות חברתיות, דברים מוכרים מהתנסויות קודמות ועוד ועוד ועוד... אין כמעט דבר, אדם, חפץ וענין שלא מפתחים לגביו ציפיות ברמה כזו או אחרת. יש ציפיות מעצמנו, יש ציפיות מאיתנו ויש ציפיות המשתנות מפעם לפעם כתוצאה מתקופות שונות ואירועים שונים בחיינו, כמובן שיש לנו ציפיות רבות בנושאים שונים בו-זמנית... לדעתי הכוח למנוע את האכזבה הוא לאזן את הציפיה... כלומר בדרך של מחשבה להפחית את הציפיה, לאפשר איזון שיוצר פרופורציה ובכך להקל במעט על האכזבה מציפיות שלא התגשמו או מכאלו שהתגשמו...
. חשוב לזכור את אלו המתגשמות ויוצרות אצלנו שמחה והרגשה נפלאה
. לדעתי, חשוב שתהיינה ציפיות בחיינו, שכן הן נותנות כוח ומניעות את החיים, אך כדאי ללמוד לאזן אותן כך שהן תהיינה במינון ובמידה הנכונים, ככל האפשר. ציפיות הן חלק חשוב בחיינו, הן לא משהו שלילי או חיובי הן פשוט קיימות בחיינו... והחוכמה היא ליצור איכשהו איזון ולמנוע את האכזבה. ולמי מאיתנו אין ציפיות
שתהיה לכולנו שנה של הגשמת ציפיות (חיוביות כמובן...).
 
ציפיות

ציפיות שייכות לכריות בלבד. כך למדתי מאנשים חכמים. יש שאיפות ורצונות ותכניות ומחשבות. וכדי להגשים יש להשקיע מאמצים. לא מצפה מאף-אחד לשום דבר ובכך מונעת מעצמי עוגמת נפש,אכזבות וכאב.
 

Ofra m

New member
גם אני למדתי

שלצפות אני יכולה רק מעצמי, כמובן שההרגל להמשיך ולצפות מאחרים אפילו מהקרובים לי ביותר {בעל, ילדים} ממשיך אך עם זאת אני יודעת שאני יכולה רק לקוות שישמעו לעצותיי אך ברור לי שההחלטה היא בידם ובכך אני מפחיתה את כאב האכזבה, לא סתם אמרו כגודל הציפיות כך גודל האכזבות.....
 

ymz

New member
פעם אמרתי לבן זוגי

שברגע שלא יהיו לנו ציפיות אחד מהשניה כנראה שלא יהי לנו מה לעשות ביחד. בעיניי לציפיות הם סוג של אינדיקציה להרבה דברים, אנסה לנמק: כיש לי ציפיות אני יודעת שבן אדם/ מקום חשוב לי: יש לי ציפיות מבן זוגי, מאחותי, מחברים, ממקום העבודה. לפעמים הם עומדים בציפיות, לפעמים לא, לפעמים אני משנה את הציפיות שלי, אבל כשכבר אן לי ציפיות אני ראוה בזה סימן שכבר אין לי מה לעשות במקום הזה.
 
ועוד משהו קטן ...

התגובה שכתבתי בזמנו הייתה לשאלה העקרונית לדיון, אבל כשאת|דסגש| שואלת אותה ספציפית, אני חושבת ש... זה לא משנה מה נגיד בעקרון. כי אני מכירה אותך, ואת האופי שלך, ואת הדרישות שלך מעצמך. ובאשר לציפיות מעצמך, אני יודעת שגם אם 100 איש יגידו לך שאת לא צריכה להציב לעצמך ציפיות, את תעשי את זה. כי את לא אדם ממוצע, ואת לא מסוגלת להיות. את אולי רוצה לפעמים לנוח, לוותר, לצוף, אבל משהו בך תמיד שואף למשהו טוב יותר, ומוכן לעבוד קשה בשביל זה. זה אופי. אופי מיוחד, על הטוב ועל הקשה [לך] שבו. אבל אני מאמינה שבדיוק האופי הזה שלך, הנכונות לא להתפשר, ביחד עם האומץ, התעוזה והכנות שלך, יביאו אותך רחוק ...
 
.....

אוף כתבתי תגובה כל כך מושקעת ולא יודעתמה קרה... היא נעלמה... אז אני אנסה לשחזר.... דבר ראשון בכלל לא ראיתי את התגובה הקודמת שלך לדיון, איך פיספסתי אותה?? אז בקשר אליה, אני מסכימה איתך שמטרות הן הכוח שמניע אותו רוב הזמן ואני זוכרת שלמדנו על התאוריה של לוק בפסיכולוגיה בתיכון (או שזו הייתה תיאוריה אחרת אבל העקרון זהה... אני לא כל כך זוכרת את השמות שלהם... :) ובקשר לציפיות שלי מהסביבה, אני מאוד מזדהה אם מה שחו"א (חייכנית ואופטימית... השאלתי ממך :) כתבה.. המון פעמים אני מצפה מאחרים שיגיבו או יתנהגו כמו שאני הייתי מגיבה או מתנהגת.. אני משתדלת להתאים את הציפיות לאדם ולמצב המסויום... אבל לא תמיד זה עובד... אני לומדת לאט לאט... זה קצת קשה יותר לבד, בלי אמא... אבל... אני גם ככה אוהבת ללכת בדרך הקשה :) זה בהחלט באופי שלי... בקשר להודעה הזו, קודם כל נראה שממש השקעת בזה מחשבה והיה לך חשוב לכתוב את זה גם שלושה שבועות אחרי שכתבתי את ההודעה המקורית.. תודה לך על כך..... וכן, משהו בי תמיד שואף לטוב יותר.. שזה דבר טוב בדרך כלל, אבל... לפעמים זה בא ממקום פחות טוב של 'אני לא מספיק טובה'.. הערכה עצמית מאוד נמוכה.. ולפעמים זה מתיש.. ואז בא הצורך לנוח, לוותר קצת... (שזה בסדר...) אחרי הכל אני מאמינה שתמיד יכול להיות טוב יותר ותמיד אפשר לשפר ולהשתפר.. בנוגע לכל מצב דבר או אדם... שוב, כמו שכתבנו קודם, זה כנראה מה שמניע אותנו... התגובה הזו עזרה לעשות קצת סדר בבלגאן שהיה אז בראש... חידדה קצת כמה המדברים... אז שוב, תודה לך...
 
למעלה