זה בכלל לא ברור... ../images/Emo12.gif
מספר התאוריות בעניין הוא כמספר מכריו. אני כמעט בטוחה שכתבתי על זה איפשהו לפני כמה חודשים - נסה לערוך חיפוש. אחותו - שהיא גם אפוטרופסתו - טוענת בתוקף שהוא אינו חולה בכלל, אלא סתם אדם אקסצנטרי. לדבריה הוא מעולם לא אובחן ע"י הרופאים כחולה נפש, ולא היה מאושפז מלבד אשפוז כפוי של כיומיים, לפני כעשרים שנה. ברור שהיא מנסה לגונן עליו, אבל דבריה אינם מתיישבים עם העובדות: באמצע שנות התשעים, לפני שהוסדר עניין התמלוגים המגיעים לו, סיד חי על קצבת נכות שקיבל משרותי הרווחה של קיימבריג'. קצבת נכות ניתנת רק לאנשים שאובחנו כבעלי נכות - במקרה שלו, נכות נפשית. היינו, הוא כן אובחן כבעל מחלת נפש או הפרעה נפשית, כלשהי. גם כיום הוא מטופל ע"י שרותי הרווחה העירוניים. ווטרס בדעה שלסיד יש סכיזופרניה. את התאוריה הזו הוא פיתח לפני כעשרים שנה, ומאז הוא מספר אותה בכל הראיונות אתו, כאשר הוא נשאל על סיד. סיד היה בגיל המתאים לפריצת המחלה, וגם השיפור היחסי במצבו המנטלי בשנים האחרונות תואם את הידוע על התייצבות המחלה בגילאים מבוגרים. מאידך, אין ממש הוכחות לכך שזו היא מחלתו, ולא ברור על סמך מה ווטרס מבסס את דבריו. גילמור, מצדו, נמנע מלספק אבחנות קליניות בפומבי - בין אם בגלל שהוא לא יודע מהו האבחון המדוייק, אם יש כזה, ובין אם בשל רצונו להשאר ביחסים טובים עם משפחת בארט. בביוגרפיה האחרונה שיצאה על סיד, לפני כשנה וחצי (ושפחות או יותר הוזמנה ע"י גילמור) הועלתה התאוריה לפיה לסיד יש הפרעה כלשהי על ספקטרום האוטיזם - אולי תסמונת אספרגר, הבאה לידי ביטוי בעיקר בפגיעה ביכולת החברתית והתקשורתית, וקיימת בעיקר (רק?) אצל בנים. אבל תסמונת זו היא ככל הנראה גנטית, ומופיעה כבר בגיל הילדות - בעוד לבארט היתה ילדות נורמלית לגמרי. בכל מקרה, יש הסכמה כללית על כך שהוא השתגע בהדרגה, במהלך שנת 1967, ושמצבו הלך והתדרדר עד לפחות סוף שנות השבעים, עפ"י עדויות של אנשים שפגשו אותו בתקופה זו (האחרון, כמדומני, היה האמרגן(?) של להקת הפאנק the damned, אשר רצתה את סיד כמפיק לאלבומם. האמרגן - או מי שזה היה מטעמם - פגש את סיד ומצא אותו "לא מאופס". אז הם נאלצו להסתפק במייסון.) כאשר פגש אותו העיתונאי מ-actuel בשנת 1982, כבר היה שיפור מסויים במצבו, אך השיפור המשמעותי החל רק מסוף שנות השמונים והלאה. באשר לסיבות - כאן יש מספר תאוריות גדול עוד יותר. החל מהכמויות הגדולות של סמים שצרך (בעיקר LSD); ארועים בילדותו ונעוריו שערערו אותו, כגון מות אביו ואי-קבלתו לכת הודית כלשהי, בשל גילו הצעיר; ההצלחה הגדולה והפתאומית שנחתה עליו, שגרמה ללחצים נפשיים גדולים, עמם לא היה מסוגל להתמודד; המתחים הפנימיים בלהקה; קשייו בתחום הרומנטי ועוד כמה תאוריות שבוודאי שכחתי. אין כל הוכחה לקיום קשר ישיר בין מי מהגורמים האלו, לבין מצבו. בכל מקרה, גילמור ו-ווטרס (ותורגרסון) מאמינים שבארט היה מעורער מלכתחילה, והסמים רק זרזו את התדרדרותו. מצבו הבריאותי כיום אינו פשוט. ברור שהוא אינו פסיכוטי - הוא לא "משוגע" - הוא חי בקהילה ומתפקד באופן נורמלי, אך הוא כנראה "תשוש נפש", ואולי סובל מדכאון (על פי דיווחים אנקדוטליים). הוא סובל גם מסכרת ומאולקוס (האולקוס הוא גם כן תוצאה של לקיחת הסמים בשנות השישים - זו תופעת לוואי ידועה של נטילת כמויות גדולות של הסם הידוע כ-Mandrax). שרותי הרווחה הגדירו אותו כמי ש"זקוק להשגחה", אך לא ברור אם הוא מקבל השגחה כזו באופן סדיר ומלא: היו דיווחים על כך שעקב מצבו הנפשי הוא אינו נוטל את תרופותיו באופן סדיר, וכתוצאה מכך נפגעה ראייתו (מהסכרת) והוא אף אושפז מספר פעמים בשל היפוגליקמיה (כמדומני. הוא התעלף.) ובשל סיבוכים באולקוס. בקיצור, מצב עגום.