אצלנו מזכירים רק את גלעד שליט...
וזה לגמרי בסדר. האמת, היום בא אלינו מי שמפעיל את כל המאבק של הנוער בנושא... הוא דיבר איתנו, ואני חייבת להודות שהוא הצליח לשנות לי את הפרספקטיבה לגמרי.. בבית הספר שלי טוענים שהם מחנכים לערכים וכל זה, אבל הם לא דיברו על אסף רמון בכלל, ולא על פיגועי ה-11 בספטמבר. (לפחות לא בכיתה שלי).. אם כבר נכנסים לנושא הזה, אז יש לי בעיה מאוד גדולה עם כל הסיפור של משפחת רמון. זה פשוט עצוב שדבר כל כך נורא צריך לקרות כדי שאנשים יזכרו את האסון שקרה להם. הרי עכשיו, פתאום כולם כל כך זוכרים ויודעים ומדברים, אבל אפילו את היום של ההתרסקות אף אחד לא זוכר.. אני לא מדברת על המשפחה הזו מבחינת אנשים פרטיים, אני מדברת על זה שהם הפכו לסוג של סמל בפני הרבה אנשים. אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני באופן אישי זוכרת את אילן ואסף רמון ז"ל בתור אנשים שהלכו אחרי החלומות והשאיפות שלהם עד הסוף, ובסופו של דבר גם שילמו על זה בחייהם.