../images/Emo32.gif עבר עלי לילה מדהים
ממש הרגשתי "איך האור ניכנס לי דרך הבגדים". סיימתי את המשחק הזה סוף סוף. עשיתי את זה, פשוט בשנייה, אולי עם קצת חרטות. אבל יצאתי חזק יותר, שלם יותר. קצת פחות שקרים על הלב. חסכתי מעצמי יום דיכאון פעם בחודש אפשר לומר. העלתי את הכל על פני השטח, היא הייתה בשוק, וקצת גמגמה כי הרסתי לה את המשחק. מהיום אני עושה הכל דוגרי, איך שצריך, אומר את כל מה שאני מרגיש. אני לא מבין ממה פחדתי עד עכשיו. אני יודע בעצם. אולי פחדתי להיכנס למערבולת שלה. פחדתי שאחרי שאני אצא ממנה אני יהיה יותר דפוק. אבל לא ניסחפתי, היא פתאום ניראתה לי כמו ילדה קטנה. היא פשוט ישבה בשקט ולא ידעה מה לומר. היא החליפה צבעים ממבוכה, צבעים שלפני שהתחלתי לדבר היו שלי. מחוץ למכונית היה גשם היה כבר 2 וחצי בלילה, שנינו בתוך המכונית. אני מנסה לגרום לה לדבר וכמעט מצליח, מה לעשות יש אנשים שהם פשוט דפוקים. אז אני לא יכול להתאפק יותר, וזורק לה חצי אמת לפרצוף. הלילה היא לא תישן, ואני מרגיש חופשי. לגל: תגיד אתה עורך תוכניות רדיו? היום נסעתי ללימודים ושמעתי אחד אחרי השני את אבנסנס -מי אימורטל, עברי לידר -בוא, בלאק אי משהו שאט אפ. אאחרי זה קצת נהרס הכל כשהיה ראיון עם דיקלה קידר הפוסטמה והזונה במשרה חלקית. עושו לה משחק אסוציאציות ואמרו לה "אהבה", היא ענתה "אורן" עצרתי בצד את האוטו להקיא. היא גם קצת קיללה את קמילה ויוגב.... ואחרי זה החצופה עוד שרה את בוא. אין לאנשים בושה היום... טוב אני הולך לישון, היה יום קשה, קשה...