שדות הקטל היה סרט נפלא שלא השתתפתי בו
זוכר, עמיתוש? קמבודיה, חמר-רוז', פסקול מוזיקלי נהדר של מייק אולדפילד המוכשר, "דמיין" של ג'ון לנון בסיום המרגש וכו'... אצלנו שם הסרט עבר עיבוד חופשי והפך לשם טורקי כשר למהדרין: דמעות של שתיקה... ובחזרה לשדות הפטל. לא, לא צלחתי את המכשול הבלתי עביר הזה למרות הפיתוי לעשות כן. ניתן היה להבחין במספר ראשים לבנים של אירוסים במרחק כמה עשרות מטרים בלבד מהכביש על המדרון. אם תביט היטב בתמונה שצירפתי תוכל להבחין בהם, אלא שללא טנק או מינימום נגמ"ש לא ניתן לחצות את שיחי הפטל. לכן העדפתי לאגף את המדרון הדרומי דרך שדות הקיבוץ - עניין שהתגלה כמסע מפרך לא פחות.