כרובי יא קורא מחשבות אחד שכמוך
אתמול בהיות לי רגע אחד של שקט , חשבתי לעצמי על הנרות שאנחנו מדליקים כל פעם שיודעים על תאונה ובמיוחד שיש בה הרוג. והמחשבה האישית והפרטית שלי היתה: "נכון, אני מביעה צער, אך מה הטעם? האם העניין שבכל פעם אנחנו מדליקים נר עצובים ומיד כמעט ממשיכים הלאה, האם זה לא לוקח חלק מהפואנטה של העניין? הידיעה שלנו על תאונה עם נפגעים, מעבר לעצבות, אמורה להדליק גם נורת אזהרה לא? אז זהו שכנראה לא. הסורביבל שלנו , כך אני משערת, הוא להגיד "עצוב " ולהמשיך הלאה. טוב אז אני לא יודעת. כי אולי בסופו של דבר אז אין טעם להדליק. בערך באותה מידה שאין טעם בעיני, לבקר את התאונה שנהרג בה רוכב ונכון כרובון בטח לא בשירשור לכבודו. אז זהו, זו לא התנצלות, אך אם לא תראו את הנר שלי דולק תדעו, שזה דווקא בגלל שאני רוצה לזכור שלרכב על דו"ג זו אחריות עצומה ולא רק התפלספות והתגברות על פחדים ומכשולים. אל-דנה