איש חסיד היה
בבואי לכתוב על האיש שאיננו, שרק לפני כמה ימים שוחחנו ביחד, רקמנו תוכניות לעתיד ופתאום... הכל איננו. ממש קשה לי לכתוב עליו בעבר אבל מצד שני קשה גם לחזור לשיגרה מבלי להסתגל למציאות החדשה. מטעמים מובנים לא אוכל להרבות בפרטים עליו אבל המעט שאגלה יראה על אדם מקסים ביותר משכמו ומעלה, שכל חייו היו קודש לטובת הציבור. עיסוקו העיקרי היה איש עסקים. רק בניגוד לאנשי עסקים, המטיילים בכל העולם לרגל עסקיהם ומפעם לפעם תורמים מכספם למוסד זה או אחר או לפיאור מקדש מעט, הרי האיש שלפנינו היה איש מעשים. את מלוא כוחו ומרצו מסר לטובת הכלל. בכל פעם שנקרא אל הדגל למלא משימה מיוחדת עשה זאת בכשרונו הרב על הצד הטוב ביותר. הוא ידע לארגן פרויקטים התנדבותיים שלמים. בכמה מהם הייתי שותף גם אני. ראיתי את הילדים המאושרים – ילדים חולים או נפגעי טרור ולא יכולתי, שלא להימלא אושר. משום מה מישהו ייחס לי בטעות את אחד הפרויקטים הללו. לבושתי אוכל לגלות, שלא התבטלתי לגמרי אבל היוזמה והכוח המניע היו שלו. אני הייתי רק "נטפל". כאשר צריך היה לעזור לילד חולה, הוא התגייס במלוא המרץ למצוא דרכים, כיצד לעשות זאת בתקופת מיתון לא קלה וגם בזה ההצלחה האירה לו פנים, אם כי במידה מוגבלת. המצב הכלכלי נתן את אותותיו גם כאן. לא היינו כה קרובים זה לזה מבחינת גיאוגרפית אבל בעידן ההיי טק אפשר להיפגש בצורה וירטואלית, לקבל מידע באמצעות האינטרנט ולהתכתב באמצעות האימייל. אכן היינו רגילים להתכתב לא מעט בנושאים התנדבותיים. כיוון שהאיש עבד, והוא עבד קשה למחייתו, למרות שהפרוטה לא הייתה חסרה בכיסו, הייתי מקבל ממנו אימיילים בשעות הקטנות של הלילה (אומנם כאן בפורום יש רגילים לכתוב גם בשעות לא קובנציונליות אבל כתיבה מתוך רגע של תהייה לחוד וכתיבה לצורך התנדבות לחוד. קשה למצוא אנשים, שיתנדבו לעבוד בשעות הקטנות של הלילה) ובהם עדכונים על פעילויות שונות, שהוא היה שותף להם, או שיזם אותם, או שהצטרף ליוזמת אחרים ודחף אותן קדימה. והוא ידע לדחוף. אם מאן דהוא חשב לרגע, שמא האדם היה לחוץ, מתוח, עצבני, הרי כל מי שזכה להכיר אותו הן ממשפחתו והן במקום עבודתו או התנדבותו, יכול להעיד, שמעולם לא שמעו אותו מרים את קולו. הוא היה טיפוס שקט ורגוע בכל מצב שהוא. מקובל לחשוב, שמתנדבים הם בדרך כלל צעירים ובני נוער, אז הנה ראינו דוגמא של אדם, שכל רגע מחייו הוקדש להתנדבות. לא קרה, שמישהו יפנה אליו בבקשת עזרה והוא לא ייעתר לו. לא הכרתי אותו בצעירותו אבל שמעתי, שהיה קצין בכיר בצה"ל. כולנו צריכים לאחל לעצמנו, שאלה יהיו כל קציננו. אילו הענווה והצניעות הייתה מנת חלקם של כל הקצינים, היינו נראים אחרת באותן מלחמות, שבהן כשלנו. יכולתי עוד להמשיך ולכתוב אבל גם השבת מתקרבת וגם העיניים אינן מאפשרות כתיבה רצופה (המאמר נכתב בנמשכים בקובץ "וורד" והועתק משם). יורשה לי לסיים בנימה אופטימית: הלוואי נדע כולנו לתרום למען הזולת, כפי שיש ביכולתנו לתרום. הגמרא במסכת "סוכה" אומרת: "תנו רבנן: גדולה גמילות חסד מן הצדקה בשלושה דברים: גמילות חסד היא בין בגופו ובין בממונו (ואילו צדקה היא רק בממון), ביו לעניים ובין לעשירים (לפי שגם העשיר זקוק לעיתים למעות לצורך עסקיו), בין לחיים ובין למתים (ואילו צדקה היא רק לחיים). השבוע עשינו עם האיש חסד של אמת וליווינו אותו למנוחת עולמים. הוא כבר לא יגמול חסד איתנו בפעם אחרת אבל בחייו עשה המון חסד בגופו וגם בממונו וקנה לעצמו שם טוב לעולם הבא. יהי זכרו ברוך ומעשיו הטובים ישמשו נר לרגלינו כדוגמא של עשייה למען הזולת. שבת שלום!
