ברית שלום
פנחס - מבני בניו של אהרן -
אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, האם הוא רוצח נפש מישראל?! כנראה לעתים פעולת רציחה אף היא באה מתוך
אהבת הבריות והרצון לקרבם לתורה. "וירא פנחס" – מה ראה? פנחס ראה, למה מביאה המשיכה לבנות מואב: לגילוי עריות, לעבודה זרה ואולי גם לשפיכות דמים. הרי כבר קרה במעשה העגל, שהרגו את חור כשעמד נגדם. מה ימנע מהם כאן להגיע לשפיכות דמים, כשלא בושו לגשת אל משה עם המדיינית ולהתווכח אתו על היתר תאווה? פנחס "השיב את חמתי מעל בני ישראל" - ברגע שראו ישראל את מסירות נפשו של פנחס, נתגלתה מחדש נשמת ישראל בטהרתה, העם התפכח משכרות התאווה. כולם הרגישו, כי אי אפשר לאדם מישראל למסור את נפשו בשביל דברי תאווה ותועבה. מסירות נפש צריכה להיות בשביל דבר ה'. הקדושה שבלב העם התעוררה לשלהבת מאירה והבליטה שבתוך תוכם ישראל קדושים הם ועל כן שב ה' מחרון אפו, כי מסירות הנפש של פנחס - עוררה את העם ולימדה אותו על מה הוא צריך למסור את נפשו מתוך אהבה לעם, פנחס מוכן היה למסור נפשו, כדי לקרבן לתורה. על כן זכה לכהונה, שזכה בה אהרן אוהב השלום ורודף השלום (הרב אברהם צוקרמן מתוך אתר "הישיבה"). הערה חשובה: ברית השלום ניתנה לפנחס ע"י הקב"ה באופן מיוחד, שכן כהן, שהרג את הנפש אמור להיות פסול לעבודה בבית המקדש, ומעבר לכך חל עליו גם דין "רודף", כלומר: אילו היה מישהו מציל את הישראלי או אף את המדיינית מיידיו של פנחס במחיר של פגיעה בנפשו, היה פטור מכל דין. עוד הערה: פנחס היה יחיד לא בדורו אלא בכל הזמנים. על זה אמרו חז"ל: "הלכה ואין מורין כן". לכן לא יכול כל אדם שהוא לומר: אני פנחס ובוודאי לא בדורנו ובוודאי כשלא התקיימו התנאים, שאיפשרו לפנחס לעשות את אשר עשה. שבת שלום לכווווווווווווווווולם!