מגילת רות
לרגל חג השבועות
החלטתי הפעם להתרכז במגילת רות באמצעות מאמר, המבוסס על ביאורו של הרב אבי גלר באתר "אש התורה". בימי שפוט השופטים היה רעב בארץ. אלימלך ונעמי היו בעלי יכולת
ולא נפגעו מהרעב. שניהם היו בעלי מידות טובות ונהגו לעזור לכל מי שצריך היה לעזור ואלימלך עצמו אף היה תלמיד חכם. והנה דווקא בשעת משבר עזב אלימלך את הארץ וירד לארץ מואב כדי לא להיות מוטרד מעניי העיר, שהיו מידפקים על ביתו ומבקשים לחם. על מהרה נענש על כך אלימלך במיתה מוקדמת. אשתו נותרת אלמנה ולה שני בנים. בעקבות מותו של אלימלך מתלבטת נעמי, אם לשוב לארץ או אם לאו, והתלבטותה נמשכת עשר שנים. בינתיים מתחתנים שני בניה עם בנות מואב – ערפה ורות ובהמשך מתים אף הם. עתה נשארת נעמי לבדה עם שתי כלותיה הנוכריות. לאחר ששמעה, שהמצב הכלכלי בארץ השתפר, שבה לארץ
בליווי שתי כלותיה ובהגיען לארץ מאיצה נעמי בכלותיה לשוב לארצן ולבנות את חייהן מחדש. שתי הכלות מבקשות להישאר איתה ולשוב לעמה אולם נעמי מאיצה בהן לשוב לארץ מולדתן. "אתנחתא": זו דרכה של היהדות, שאין היא מעוניינת בגרים, שימשיכו בשגרת חייהם וייהנו מזכויות תושבים, אלא אם כן מתכוונים הם לחיות אורח חיים של תורה ומצוות. לבסוף עורפה משתכנעת לחזור ואילו רות דבקה בנעמי ומצהירה: "עמך = עמי, וא-לוהיך = א-לוהי". בקיצור: היא מוכנה לקבל על עצמה עול תורה ומצוות. בהגיען לבית לחם הן כבר לא היו כפי שהיו בבית אלימלך. הן ירדו מנכסיהם. כאשר הן פוגשות בבני העיר, "ותהום (= השתוממו) כל העיר עליהן ותאמרנה: הזאת נעמי?!...". בהמשך מציעה רות לרדת לשדה וללקוט שיבולים – את אשר השאירו אחריהם הקוצרים (לקט, שכחה ופאה). במקרה היא פוגשת בבעז, שהיה בעליו של השדה וגם אחיינו של אלימלך חמיה. לאחר בירור קצר נענה בעז בשאלו על רות לאחר ששם לב לצניעותה: "נערה מואביה היא, השבה עם נעמי משדי מואב". בעז מתגלה במידת החסד הגדולה שלו ומקרב אליו את רות תוך כדי עידוד לנצל את קיום 3 המצוות הנ"ל וללקט כפי יכולתה וגם לשתות "מאשר ישאבון הנערים". בעז אף הוא היה חכם גדול. לאחר ששמע את ההיסטוריה של רות, הוא מזמין אותה לאכול עד לשבעה והותר. את מה שהותירה הביאה לנעמי חמותה. נעמי ראתה בזה אות משמים על אפשרות קירובה של רות לעם ישראל והציעה לה לעשות מעשה נועז – לשכב ליד בעז. רות הייתה דווקא צנועה אבל קשה מאוד היה לה להמרות את פי חמותה ולא עשתה כן אלא כדי להביא את בעז לייבם אותה. בעז מתעורר משנתו בחצות הלילה ונחרד למצוא אשה שוכבת למרגלותיו. כאשר גילה את זהותה, הודיע לה במפורש, כי אומנם גואל הוא (מבית משפחת אלימלך) אולם יש גואל קרוב ממנו. "אתנחתא" קצרה לביאור: לפנים, כאשר מת אדם מישראל ללא בנים, "לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר. יבמה (= אחי המת) יבוא עליה ולקחה לו לאשה...". מצוות יבום חלה לכתחילה על האח הגדול אולם כל אחד מהאחים רשאי לייבם אותה אף הוא. והנה מופיע הגואל האלמוני ("פלוני אלמוני"), שהיה אחיו של אלימלך ובעז מעמיד לצידו עשרה דיינים כדי לפרסם את המעשה ומציע לגואל לייבם את נעמי. הגואל מוותר ובעז ברוב טובו וחסדו לוקח זאת על עצמו תוך כדי גאולת השדה אשר לאלימלך וגם את רות לוקח הוא לאשה. "אתנחתא" נוספת: לאחר שנעמי ירדה מנכסיה, מכרה את השדה ואת כל הרכוש, שנשאר לה מאלימלך. ע"פ מה שקראנו בתורה לפני שבועיים, מצווה על קרובי המשפחה לגאול את השדה, שנמכר לאחרים ולהשיבו אל בעליו הראשון. ואם אין גואל לבעלים הראשון, השדה חוזר לבעליו ביובל. סוף דבר: בעז, שהיה כבר זקן מופלג ואלמן מאשתו הראשונה, לוקח את רות לאשה, ובביאה הראשונה רות נכנסת להריון ונעמי מאושרת כמובן מהצאצא, שעתיד להיוולד מרות כלתה, שישא את שם בעלה המת. שמו של הבן: עובד, ממנו נולד ישי ומישי נולד דוד המלך. יש כאן למעשה שרשרת של התגלויות מעשי חסד וגם גמול על אי עשיית חסד. אומנם בעז לא זכה להכיר את נינו ואפילו את בנו לא זכה להכיר, כי הוא מת יום אחד לאחר החתונה. חלק מהמפרשים נוטים להביע בזאת אי שביעות רצון מאת הקב"ה על שבעז לקח אשה מואביה בניגוד לכתוב: "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'" אולם אחרים משבחים דווקא את צדיקותו של בעז. בעז השיב 10 דיינים כדי לדון במעמדה של רות – האם ניתן לקבלה בקהל ישראל ורק לאחר שביה"ד פסק פה אחד: "עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית", רק אז הסכים לשאתה לאשה. הסיבה, שהוא מת יום לאחר החתונה, הייתה טבעית בייחס לגילו. אדרבא! מזה, שדווקא מאשה מואבית יצא דוד המלך
, יש חיזוק לטענה, שמעשהו היה צודק.
וכמובן גם לכל המתעניינים בשלומי ובבריאותי. בעניין זה נבדקתי היום אצל רופא העיניים שלי והוא לא מצא שום בעייה קלינית מעבר לירידה דרסטית באיכות הראייה. למעשה כבר הזמנתי משקפיים חדשים אולם אצטרך להיבדק פעם נוספת אצל אופטומטריסט כדי לקבוע את המספר המדויק ולהמתין עוד כחודש עד לקבלת העדשה החדשה. מעבר לכך הפנה אותי לבדיקה נוספת אצל הרופא המנתח ב"הדסה" עין כרם. בינתיים העדשה, שאני מרכיב כיום בעין החולה נמוכה כמעט ב- 4 דיאופטרים מהמספר הנכון וכמובן זה גורם למאמץ אדיר על העין וכפועל יוצא מכך גם לעייפות מרובה וקשיי ריכוז בקריאה ובכתיבה ומחייב זהירות רבה בחציית כבישים. מקווה, שהפתרון אכן יבוא עם קבלת המשקפיים החדשים.
