אהבת האדם
- פותח הנושא Nחמן
- פורסם בתאריך
ויקחו לי תרומה
וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה והפעם מתוך דברי הרה"ג מרדכי אליהו שליט"א (מתוך "קול צופיך" גיליון 299)
פרשתנו פותחת בציווי להרים תרומה
לצורך הקמת המשכן
. שואלים המפרשים: מהו "ויקחו לי"? וכי הקב"ה זקוק לתרומה של עם ישראל?! אלא מבאר רש"י: "ויקחו לי תרומה" - לי = לשמי. התורה מלמדת אותנו, שכל מה שאדם עושה, צריך להיות לשם שמים
. אם למשל אדם נותן צדקה או שעוזר לאחרים, לא יעשה זאת לשם כבוד או פרסום
אלא לשם שמים. "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" (שמות כה, ב). מדוע בלשון לקיחה? היה ראוי לכתוב: "והביאו לי תרומה" או "ונתנו לי תרומה"! נראה לבאר זאת על פי דיני קידושין: אם האיש נותן לאשה את הטבעת ואומר לה "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל", הרי היא מקודשת. אבל אם האשה היא זו שנותנת את הטבעת לאיש ואומרת לו: 'הריני מקודשת לך בטבעת זו', כל דבריה בטלים ומבוטלים. אבל אם נתנה האשה מטבע לאדם חשוב, ויש לה כבוד והנאה גדולה בעצם לקיחתו את המטבע ממנה ואומרת לו, שהיא מקודשת לו בהנאה זו, הרי היא מקודשת. כך הקב"ה אמר לעם ישראל אתם מקודשים לי כמו שכלה מקודשת לבעלה. אבל כיוון שאין לנו את האפשרות לתת להקב"ה מאומה, שהרי הוא אדון הכול ואין דבר בעולם שאיננו מאתו יתברך? אלא כיוון שיש לנו הנאה מכך שהקב"ה קיבל את תרומתנו למשכן ואנו גם מקבלים כבוד מכך, לכן נאמר "ויקחו". "מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי" שמות כה,ב). מכאן אנו למדים, שאין לפנות לנותני הצדקה בדרישות תקיפות או על ידי יצירת לחץ, אלא יש לבקש צדקה בנחת ובנעימות ולאפשר לנותני הצדקה לתת את מתנתם מתוך נדיבות לב ולא מתוך לחצים. באמת לפעמים אדם נותן צדקה יותר מכפי יכולתו בגלל לחצים כבדים, שהפעילו עליו גבאים שונים, ואין זה נאה ויאה. אבל אם הנותן עושה כן באהבה ובשמחה לשם מצות צדקה ולשם שמים, מעלתו גדולה וחשובה עד מאוד. כמה מעלות בנותני צדקה יש כמה מעלות בנותני הצדקה: יש הנותנים מכל ליבם ולשם שמים בלי קשר לצרה שפקדה אותם או כדי להרחיק כל צרה שלא תהיה והיא המעלה הטובה והראויה ביותר; יש הנותנים צדקה בגלל שרוצים להרחיק ולמנוע כל מחלה או צרה שלא תבוא וזוהי דרגה בינונית; אבל הדרגה הנמוכה יותר היא מי שנותן צדקה בגלל שפקדה אותו צרה והוא רוצה להרחיקה מעליו. ואומר הרב חיד"א, מעלות אלו רמוזות במילים "זהב וכסף ונחשת". זהב – ר"ת זה הנותן בריא; כסף – ר"ת כשרואה סכנה פותח. ונחשת - ר"ת של נאקת חולה שאומר: תנו! שבת שלום
וחודש טוב!
וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה והפעם מתוך דברי הרה"ג מרדכי אליהו שליט"א (מתוך "קול צופיך" גיליון 299)
כוחו של אדם
חייהם של כמה אנשים יכול להשתנות עח ידי אדם אחד? כאשר מדובר באריאל לורי, מייסד ומנהל ארגון החסד "יד עזרא ושולמית", התשובה היא אלפים. הם עמדו בתור במשך למעלה משעתיים. הרחוב הצר המה קונים הממהרים לרכוש את צורכי החגים המתקרבים. הם המתינו ביחד עם שאר עניי השכונה לקבל שלושה או ארבעה ק"ג גזר ותפוחי אדמה. אריאל הקטן ואביו התקדמו עקב בצד אגודל. בעיני אריאל התור נראה אינסופי אבל לא ההמתנה הטרידה אותו. "מה שנותן לעני את הכוח להתמודד" אומר אריאל לורי "זאת הרוח. אם מצבו הרוחני טוב והוא מרגיש שווה, אז הוא יוכל להיות כל דבר: טייס, קבלן, חבר כנסת, ראש ממשלה..." כילד מצבה הכלכלי של משפחתו לא השפיע על תחושת הערך העצמי שלו עד לאותו יום שבו עמד מבויש בתור באמצע הרחוב, כשכל כך הרבה אנשים רואים אותו. זאת הייתה הפעם הראשונה, שבה חש אריאל את הבושה שבעוני. "קיבלתי על עצמי, שכשאגדל אמצא דרך שאנשים יוכלו לתת לעניים ולרעבים בלי לבייש אותם" מספר אריאל. "כדי שהרוח שלהם לא תישבר". אריאל יודע טוב מאוד, מה זה לגדול רעב. אמו, טבחית ועוזרת בית אצל משפחות אמידות, הייתה מגיעה לשוק מחנה יהודה בירושלים לאחר שכל הרוכלים שבו לבתיהם. בלילות הקרים לאורם הדל של פנסי הרחוב הייתה סוקרת את הקרקע המטונפת מתחת לדוכני הירקות הנטושים ומחפשת מלפפונים עזובים. המעט שמצאה נלקח הביתה, נרחץ, תובל בחומץ ומלח והפך למלפפונים חמוצים. לפעמים מלפפון אחד כזה ועוד תפוח היו כל מה שאריאל ושלושת אחיו אכלו במשך יום שלם. שבת היה היום היחיד בשבוע שבו יכלו אריאל, אחיו ואחותו לצפות לארוחה חמה. הם לא יכלו להרשות לעצמם לקנות בשר ולכן אמא שלו הייתה מביאה מהקצב עצמות ומרתיחה אותן עם ירקות ודגנים כדי להכין חמין פשוט. כשהחמין התבשל, היה השומן צף כלפי מעלה. מי שקיבל את הכף הראשונה של האוכל נהנה מרוב השומן העשיר והמזין שצף על פני הרוטב הטעים. כל ילד במשפחה רצה את המנה הראשונה. אבל בכל שבוע אחרי שקידש עזרא על היין ובירך המוציא, היה אחד מילדי המשפחה נבחר לקחת את הקערות הראשונות והשמנוניות מהחמין לשכנים, שהיו רעבים אפילו יותר מהם. "אני זוכר איך הייתי פוסע על מרצפות האבן בחצר שלנו בשכונת הבוכרים הירושלמית, משתדל שקערת החמין לא תישפך, ונושם עמוקות את הריח". כיום, 30 שנה לפנים, מנהל אריאל לורי את "יד עזרא ושולמית" - ארגון, שמספק מדי שבוע 40 טונות של מזון למשפחות נזקקות. אם תבקרו בסניף הראשי של "יד עזרא ושולמית" בימי חמישי אחר הצהריים, תוכלו למצוא שם מתנדבים האורזים גזר, תפוחי אדמה, בצל, שימורי מזון, לחם ושאר מוצרי מכולת מתוך ארגזים גדולים אל תוך מאות סלים אישיים, המשתרעים לאורך רחוב שמעון רוקח בשכונת בית ישראל בירושלים. בשנת 48 סבו של אריאל ואחיו היו מבריחים מזון לירושלים הנצורה ב'דרך בורמה'. "הכוח לעזור לזולת נולד מתוך הרגשת הכאב שלהם. הבטחתי לעצמי, שכאשר אגדל, אדאג לילדים רעבים". אומר אריאל. לאחרונה החליט אריאל להקים את "הבית החם" לילדים - מרכז יום לשעות אחר הצהריים, שיספק ארוחות חמות, ייעוץ, ציוד בית ספר ועזרה בהכנת שיעורי בית לילדים נזקקים. כשלא הצליח לגייס מספיק כסף לרכישת בית מתאים, עבר אריאל עם אשתו וכל המשפחה לדירה שכורה קטנה כדי שביתם יוכל לשמש למטרה. "איך אני יכול לחיות בבית, כשהילדים האלה מסתובבים רעבים?" הוא שואל. אריאל לא שוכח את הבטחתו. אריאל התחיל במסורת החסד שלו כבר בתור ילד. כשהייתה אמו מצליחה להשיג לחם ולהכין לו כריך לארוחת עשר, ילדים, שלא היה להם לחם, היו מקבלים חצי ממה שהיה כמעט מזונו היחיד למשך כל היום. אחר כך, כשלמד בתיכון, הוא התחיל להרוויח כסף מעבודות מזדמנות בשכונה. את רוב הכסף העביר אריאל למשפחתו, לחבריו ולשכנים הנזקקים. כשסיים את לימודיו בתיכון והתחיל לעבוד כעוזר לשף בבית מלון, הוא נתן כל כך הרבה ממשכורתו הלא-גדולה לאחרים עד שיצא לו שם של נדיב. משפחות עניות מכל רחבי ירושלים התקשרו לבחור הצעיר ובקשו ממנו עזרה. כשמספר הנזקקים גדל עד שכבר לא יכול לטפל בכל הלוגיסטיקה לבד, הוא ייסד את "יד עזרא ושולמית" ושכר שני עובדים, משאית ונהג. המשאית שימשה לאסוף עודפי יבול ומוצרים, שאלמלא היה לוקח אותם היו מושמדים על ידי החקלאים ובעלי המפעלים. היום, מספק "יד עזרא ושולמית" מזון, ביגוד ומוצרים בסיסיים אחרים לבית, ומפעיל למעלה מעשרים סניפים ובתי תמחוי ברחבי הארץ. "רציתי ליצור מצב, שבו כל שכבות הציבור מחוברות זו לזו. המתנדבים האמידים באים לאסוף חבילות מזון שאותן יחלקו למשפחות העניות, והמשפחות העניות באות כדי לקחת אוכל, שאותו יביאו למשפחות עניות אפילו יותר! אף אחד לא יודע מי עשיר ומי עני. לפעמים באים אליי אנשים ושואלים שאלות, הם לא מבינים למה אנשים מגיעים אלינו ומכניסים דברים שלקחו בחינם לתוך מכוניות מרצדס. הערבוב הזה עושה לי טוב על הלב." לאריאל יש מקור הכנסה עצמאי, גם לפני שהקים את "יד עזרא ושולמית" וגם כעת. הארגון הוא ללא שום מטרות רווח. "אני לא מדינה, אני לא ראש ממשלה ואני לא שר אוצר. לא חשבתי על 40 טון מזון (!). בסך הכל חשבתי לעזור למשפחה אחת... וזה גדל". היום מספק "יד עזרא ושולמית" 2,500 סלי מזון מידי שבוע, ומנהל בתי תמחוי בירושלים, צפת, אילת ושדרות, אשר בהם סועדים מדי יום מאות אנשים. כפי שרבים מאיתנו חושבים על דרכים שונות איך 'לעשות יותר כסף', ככה חושב אריאל יום יום, שעה שעה, איך יוכל לדאוג לכך, שהילדים העניים יקבלו אוכל. כך הוא העלה את רעיון "הבית החם", שאליו יוכל להגיע כל ילד כדי לקבל ארוחה חמה, עזרה בשיעורי בית, להשתתף בפעילות אחר צהריים, לקבל טיפול רפואי ודנטאלי ובעיקר - המון חום ואהבה. "אפילו אם נצליח לעזור רק לכמה ילדים מתוך כל המאות שמגיעים אלינו, לפרוץ את מעגל העוני - אז הכל שווה". "לא כל כך נורא לגדול עני", ממשיך אריאל בשקט. "הבעיות מתחילות ברגע שהעוני פוגע ברמת החינוך של הילד ובכבודו העצמי... הדרך משם אל הרחוב קצרה מאוד. כדי לעצור את מעגל העוני, אנחנו חייבים לדאוג שרוחם של האנשים לא תישבר. הרוח היא הערך העליון של העם היהודי. זה מה ששמר אותנו על המפה במשך 2,000 שנות גלות." מתוך אתר "אש התורה" - http://www.aish.com/hebrew/ מוקדש לזכרו של הרב נח ויינברג זצ"ל האיור השבועי באדיבותו של יוני גרשטיין (כל הזכויות שמורות http://yony.co.il/40102/ http://yony.co.il/40102/
חייהם של כמה אנשים יכול להשתנות עח ידי אדם אחד? כאשר מדובר באריאל לורי, מייסד ומנהל ארגון החסד "יד עזרא ושולמית", התשובה היא אלפים. הם עמדו בתור במשך למעלה משעתיים. הרחוב הצר המה קונים הממהרים לרכוש את צורכי החגים המתקרבים. הם המתינו ביחד עם שאר עניי השכונה לקבל שלושה או ארבעה ק"ג גזר ותפוחי אדמה. אריאל הקטן ואביו התקדמו עקב בצד אגודל. בעיני אריאל התור נראה אינסופי אבל לא ההמתנה הטרידה אותו. "מה שנותן לעני את הכוח להתמודד" אומר אריאל לורי "זאת הרוח. אם מצבו הרוחני טוב והוא מרגיש שווה, אז הוא יוכל להיות כל דבר: טייס, קבלן, חבר כנסת, ראש ממשלה..." כילד מצבה הכלכלי של משפחתו לא השפיע על תחושת הערך העצמי שלו עד לאותו יום שבו עמד מבויש בתור באמצע הרחוב, כשכל כך הרבה אנשים רואים אותו. זאת הייתה הפעם הראשונה, שבה חש אריאל את הבושה שבעוני. "קיבלתי על עצמי, שכשאגדל אמצא דרך שאנשים יוכלו לתת לעניים ולרעבים בלי לבייש אותם" מספר אריאל. "כדי שהרוח שלהם לא תישבר". אריאל יודע טוב מאוד, מה זה לגדול רעב. אמו, טבחית ועוזרת בית אצל משפחות אמידות, הייתה מגיעה לשוק מחנה יהודה בירושלים לאחר שכל הרוכלים שבו לבתיהם. בלילות הקרים לאורם הדל של פנסי הרחוב הייתה סוקרת את הקרקע המטונפת מתחת לדוכני הירקות הנטושים ומחפשת מלפפונים עזובים. המעט שמצאה נלקח הביתה, נרחץ, תובל בחומץ ומלח והפך למלפפונים חמוצים. לפעמים מלפפון אחד כזה ועוד תפוח היו כל מה שאריאל ושלושת אחיו אכלו במשך יום שלם. שבת היה היום היחיד בשבוע שבו יכלו אריאל, אחיו ואחותו לצפות לארוחה חמה. הם לא יכלו להרשות לעצמם לקנות בשר ולכן אמא שלו הייתה מביאה מהקצב עצמות ומרתיחה אותן עם ירקות ודגנים כדי להכין חמין פשוט. כשהחמין התבשל, היה השומן צף כלפי מעלה. מי שקיבל את הכף הראשונה של האוכל נהנה מרוב השומן העשיר והמזין שצף על פני הרוטב הטעים. כל ילד במשפחה רצה את המנה הראשונה. אבל בכל שבוע אחרי שקידש עזרא על היין ובירך המוציא, היה אחד מילדי המשפחה נבחר לקחת את הקערות הראשונות והשמנוניות מהחמין לשכנים, שהיו רעבים אפילו יותר מהם. "אני זוכר איך הייתי פוסע על מרצפות האבן בחצר שלנו בשכונת הבוכרים הירושלמית, משתדל שקערת החמין לא תישפך, ונושם עמוקות את הריח". כיום, 30 שנה לפנים, מנהל אריאל לורי את "יד עזרא ושולמית" - ארגון, שמספק מדי שבוע 40 טונות של מזון למשפחות נזקקות. אם תבקרו בסניף הראשי של "יד עזרא ושולמית" בימי חמישי אחר הצהריים, תוכלו למצוא שם מתנדבים האורזים גזר, תפוחי אדמה, בצל, שימורי מזון, לחם ושאר מוצרי מכולת מתוך ארגזים גדולים אל תוך מאות סלים אישיים, המשתרעים לאורך רחוב שמעון רוקח בשכונת בית ישראל בירושלים. בשנת 48 סבו של אריאל ואחיו היו מבריחים מזון לירושלים הנצורה ב'דרך בורמה'. "הכוח לעזור לזולת נולד מתוך הרגשת הכאב שלהם. הבטחתי לעצמי, שכאשר אגדל, אדאג לילדים רעבים". אומר אריאל. לאחרונה החליט אריאל להקים את "הבית החם" לילדים - מרכז יום לשעות אחר הצהריים, שיספק ארוחות חמות, ייעוץ, ציוד בית ספר ועזרה בהכנת שיעורי בית לילדים נזקקים. כשלא הצליח לגייס מספיק כסף לרכישת בית מתאים, עבר אריאל עם אשתו וכל המשפחה לדירה שכורה קטנה כדי שביתם יוכל לשמש למטרה. "איך אני יכול לחיות בבית, כשהילדים האלה מסתובבים רעבים?" הוא שואל. אריאל לא שוכח את הבטחתו. אריאל התחיל במסורת החסד שלו כבר בתור ילד. כשהייתה אמו מצליחה להשיג לחם ולהכין לו כריך לארוחת עשר, ילדים, שלא היה להם לחם, היו מקבלים חצי ממה שהיה כמעט מזונו היחיד למשך כל היום. אחר כך, כשלמד בתיכון, הוא התחיל להרוויח כסף מעבודות מזדמנות בשכונה. את רוב הכסף העביר אריאל למשפחתו, לחבריו ולשכנים הנזקקים. כשסיים את לימודיו בתיכון והתחיל לעבוד כעוזר לשף בבית מלון, הוא נתן כל כך הרבה ממשכורתו הלא-גדולה לאחרים עד שיצא לו שם של נדיב. משפחות עניות מכל רחבי ירושלים התקשרו לבחור הצעיר ובקשו ממנו עזרה. כשמספר הנזקקים גדל עד שכבר לא יכול לטפל בכל הלוגיסטיקה לבד, הוא ייסד את "יד עזרא ושולמית" ושכר שני עובדים, משאית ונהג. המשאית שימשה לאסוף עודפי יבול ומוצרים, שאלמלא היה לוקח אותם היו מושמדים על ידי החקלאים ובעלי המפעלים. היום, מספק "יד עזרא ושולמית" מזון, ביגוד ומוצרים בסיסיים אחרים לבית, ומפעיל למעלה מעשרים סניפים ובתי תמחוי ברחבי הארץ. "רציתי ליצור מצב, שבו כל שכבות הציבור מחוברות זו לזו. המתנדבים האמידים באים לאסוף חבילות מזון שאותן יחלקו למשפחות העניות, והמשפחות העניות באות כדי לקחת אוכל, שאותו יביאו למשפחות עניות אפילו יותר! אף אחד לא יודע מי עשיר ומי עני. לפעמים באים אליי אנשים ושואלים שאלות, הם לא מבינים למה אנשים מגיעים אלינו ומכניסים דברים שלקחו בחינם לתוך מכוניות מרצדס. הערבוב הזה עושה לי טוב על הלב." לאריאל יש מקור הכנסה עצמאי, גם לפני שהקים את "יד עזרא ושולמית" וגם כעת. הארגון הוא ללא שום מטרות רווח. "אני לא מדינה, אני לא ראש ממשלה ואני לא שר אוצר. לא חשבתי על 40 טון מזון (!). בסך הכל חשבתי לעזור למשפחה אחת... וזה גדל". היום מספק "יד עזרא ושולמית" 2,500 סלי מזון מידי שבוע, ומנהל בתי תמחוי בירושלים, צפת, אילת ושדרות, אשר בהם סועדים מדי יום מאות אנשים. כפי שרבים מאיתנו חושבים על דרכים שונות איך 'לעשות יותר כסף', ככה חושב אריאל יום יום, שעה שעה, איך יוכל לדאוג לכך, שהילדים העניים יקבלו אוכל. כך הוא העלה את רעיון "הבית החם", שאליו יוכל להגיע כל ילד כדי לקבל ארוחה חמה, עזרה בשיעורי בית, להשתתף בפעילות אחר צהריים, לקבל טיפול רפואי ודנטאלי ובעיקר - המון חום ואהבה. "אפילו אם נצליח לעזור רק לכמה ילדים מתוך כל המאות שמגיעים אלינו, לפרוץ את מעגל העוני - אז הכל שווה". "לא כל כך נורא לגדול עני", ממשיך אריאל בשקט. "הבעיות מתחילות ברגע שהעוני פוגע ברמת החינוך של הילד ובכבודו העצמי... הדרך משם אל הרחוב קצרה מאוד. כדי לעצור את מעגל העוני, אנחנו חייבים לדאוג שרוחם של האנשים לא תישבר. הרוח היא הערך העליון של העם היהודי. זה מה ששמר אותנו על המפה במשך 2,000 שנות גלות." מתוך אתר "אש התורה" - http://www.aish.com/hebrew/ מוקדש לזכרו של הרב נח ויינברג זצ"ל האיור השבועי באדיבותו של יוני גרשטיין (כל הזכויות שמורות http://yony.co.il/40102/ http://yony.co.il/40102/
שיר השבוע
מודש האהבה לכל האנשי הטובים, העוסקים בצורכי ציבור באמונה (הקב"ה ישלם שכרם... וכו'). אנשים טובים ביצוע: נעמי שמר מילים ולחן: נעמי שמר תפקחו את העיניים, תסתכלו סביב פה ושם נגמר החורף ונכנס אביב בשדה ליד הדרך יש כבר דגניות אל תגידו לי שכל זה לא יכול להיות אנשים טובים באמצע הדרך אנשים טובים מאוד אנשים טובים יודעים את הדרך ואיתם אפשר לצעוד איש אחד קנה לי ספר בן מאה שנה איש אחר בנה כינור שיש בו מנגינה ואישה טובה אחרת לי נתנה את שמה ומאז אני בדרך שרה במקומה אנשים טובים... איש אחד יבנה לי גשר כדי לחצות נהר איש אחר יצמיח יער במורדות ההר ואישה טובה אחרת, אם יהיה קשה רק תצביע אל האופק ותבטיח ש - אנשים טובים... וממש כמו צמחי הבר הבודדים הם עוצרים תמיד את החולות הנודדים הרקיע מתבהר, וכבר אפשר לראות אנשים על אם הדרך מחכים לאות אנשים טובים...
מודש האהבה לכל האנשי הטובים, העוסקים בצורכי ציבור באמונה (הקב"ה ישלם שכרם... וכו'). אנשים טובים ביצוע: נעמי שמר מילים ולחן: נעמי שמר תפקחו את העיניים, תסתכלו סביב פה ושם נגמר החורף ונכנס אביב בשדה ליד הדרך יש כבר דגניות אל תגידו לי שכל זה לא יכול להיות אנשים טובים באמצע הדרך אנשים טובים מאוד אנשים טובים יודעים את הדרך ואיתם אפשר לצעוד איש אחד קנה לי ספר בן מאה שנה איש אחר בנה כינור שיש בו מנגינה ואישה טובה אחרת לי נתנה את שמה ומאז אני בדרך שרה במקומה אנשים טובים... איש אחד יבנה לי גשר כדי לחצות נהר איש אחר יצמיח יער במורדות ההר ואישה טובה אחרת, אם יהיה קשה רק תצביע אל האופק ותבטיח ש - אנשים טובים... וממש כמו צמחי הבר הבודדים הם עוצרים תמיד את החולות הנודדים הרקיע מתבהר, וכבר אפשר לראות אנשים על אם הדרך מחכים לאות אנשים טובים...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.