אהבת האדם
- פותח הנושא Nחמן
- פורסם בתאריך
מכות מצרים
השבוע במדור אני מבקש להבליט את החסד הנסתר. לפני כן הערה אחת לדבריה של טובי: המאמר שהביאה בפורום מעניין ומרשים ללא כל ספק אך הוא מציין את מידת החסד ואהבת האדם ברמז. אני מבקש להביא דווקא את המעשה הגלוי. התורה תציין לאורך כל הפרשה את מטרת המכות ו... ההמשך להלן:
הנה אנחנו באים לתאר את מעשי החסד בתורה (הלא כבר אמרנו, כי התורה היא תורת חסד) ומגיעים לפרשת "וארא" ולכאורה נראה, שפרשה זאת נטולה סממן כלשהו של חסד. האומנם?
במכה הראשונה אנו מוצאים את אהרן, המכה את היאור, ולא את משה. האם זהו מעשה חסד? לכל היותר זהו מניעת מעשה שלילי כלפי היאור, שהציל את משה. היכן החסד? אם נחפש היטב נמצא, שכל הפרשה מלאה חסד. החסד הוא בנסתר ולא בגלוי. שימו לב לפסוקים הראשונים:
ה' מדבר עם משה ומזכיר לו את התגלותו אל האבות ואת הבטחתו לתת להם את ארץ כנען. "לכן אמור לבני ישראל אני ה' ... והוצאתי... והצלתי... וגאלתי... ולקחתי אתכם לי לעם...". "והבאתי אתכם אל הארץ..." וגו'. כידוע בשבועות האחרונים עברתי ניתוח באחת מעיניי וכתוצאה ממנו נפגעה ראייתי באופן זמני. מטרת הניתוח הייתה להציל את העין מנזק בלתי הפיך אך בינתיים אני רואה רק צל וצל. האם הרופא עשה לי רע?! חלילה! הוא התכוון לטובה בלבד. לפעמים יש צורך לחתוך איבר מסוים בגוף כדי להצילו מנזק כבד עתידי. הניתוח הוא כואב וכרוך במוגבלות ובאי נוחות אבל לאחר תקופת ההחלמה אמור הגוף לחזור לאיתנו ולתפקד באופן סביר. כל סיבת הירידה של בני ישראל למצרים והעבדות לא הייתה אלא כדי לחשל אותם ולהכשירם להיות לעם עצמאי. הקב"ה מבטיח למשה ניסים ונפלאות "למען ידעו, כי אני ה'" ובסופו של דבר: "והוצאתי את צבאותי מארץ מצרים". היש לך חסד גדול מזה, שהקב"ה בכבודו ובעצמו עושה עם ישראל? אמור מעתה: כל מכה ומכה, שהביא הקב"ה על המצרים לא הייתה אלא "למען רבות מופתי" – להגדיל את כוחו של ה' בעולם. אומנם גם אחרי כל המכות הללו פרעה
נשאר בעמדתו: "לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח" אבל כך כבר נאמר לנו בתחילת הפרשה: "ואני אקשה את לב פרעה". כל המהלך הזה היה בגדר הכנה לגאולה עתידית. למה הדבר דומה? אדם עשיר היו לו אוצרות ביבשה, האוויר ובים ומעולם לא חסר דבר. יום אחד זכה בהגרלה הגדולה. מה יעשה עם הכסף? חלק ממנו ישקיע בבורסה, בחלק אחר יקנה יאכטה חלומית, גם ממסע תענוגות בחו"ל לא ימנע עצמו ועוד ועוד... בקיצור: מה יישאר לו מכספי הזכיה? גורנישט מיט גורנישט. לעומתו מי שחי כל ימיו בעוני בעירום ובחוסר כל ישמור מכל משמר על כספי הזכיה. לבטח יקנה דירה לעצמו ואולי עוד אחת או שתים לילדיו, אולי גם מכונית לא מפוארת לנוחיותו אבל את עיקר הזכיה ישמור לעתיד לבוא ליום, שבו באמת יצטרך לממש אותה. זכיה זאת תישאר לו לאורך ימים. כך גם בני ישראל. אלמלא כור ההיתוך, שעברו במצרים, לא היו יכולים להיות לעם עצמאי, כי לא הייתה להם כזאת מעולם. אומנם השנים הרבות, שבהן היו עבדים במצרים,הורידו אותם לדיוטא התחתונה אבל בדיוק כמו היהלום הגולמי, שטעון ליטוש אחר ליטוש, עד שמתגלה האוצר האמיתי שבו כך גם בני ישראל. אם כן, זהו החסד הגדול ביותר, שעשה הקב"ה עם בני ישראל מאז ומעולם באהבתו אותם. מכאן ואילך כל מכה, שהביא הקב"ה על המצרים
לא נועדה אלא לטובת עם ישראל.לאחר כל המכות והניסים והנפלאות אמור עם ישראל לצאת מעבדות לחירות ולהתחיל בחיים חדשים ועצמאיים. זהו החסד הגדול ביותר, שעשה הקב"ה עם עם ישראל.
נאקת בני ישראל
אדם אחד בא לפני רבו והתאונן בפניו על מצוקתו ועל העובדה, שיש לו אח בעל יכולת, אשר איננו חפץ לסייע לו. קרא הרב את אחיו לבירור והלה התחיל להשיח בפניו, שגם מצבו איננו כה מזהיר, ומשום כך איננו יכול לסייע לאחיו. השיב לו הרב הקב"ה החליט לגאול את ישראל מעול השעבוד במצרים לאחר ש"וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל". המלה "וגם" באה לרבות, שכל אחד שמע את נאקתו האישית וגם את נאקת חברו.לפיכך נגאלו ממצרים. אף אתה, אמר לו הרב, לך עזור גם לאחיך ומובטח לך, שגם לך לך יהיה ריווח והצלה על כך. לצורך הניתוח בעיני אושפזתי במרכז הרפואי "הדסה" עין כרם החל מיום שלישי ועד יום ראשון. מראש ידעתי, שבשבת תהיה צפויה לי חוויה מסוג שונה מעט מזו, שאני רגיל אליה בכל שבת. כל תפילות השבת התקיימו במניין מכובד באולם "חלונות שאגאל" ולאחריהן סעודות שבת. אמרתי סעודות ואכן לזאת הייתה כוונתי. מנסיונותיי מאשפוזים קודמים במקום זה ידעתי, שיש נדיב נעלם, הדואג לאספקת מזון 3 סעודות לשבת לחולים ולבני משפחותיהם. מה הרבותא בכך? בית החולים אמור לספק 3 ארוחות ליום לכל החולים! נכון, אבל לא לבני המשפחות, ששוהים ליד יקיריהם ולא לאלה, המבקשים להדר בכשרות גם בבית החולים. אז הבה נעשה מעט סדר: חולים רבים, המאושפזים במרכז הרפואי, הם יהודים שומרי תורה ומצוות. בית החולים אמור לספק להם ארוחות בכשרות רגילה אך לא סעודות שבת כהלכתן בהכשר מהודר. אתחיל דווקא עם מעשה, שאירע חמש שנים קודם לכן. לפני כחמש שנים נפצעתי בתאונה וכתוצאה מכך שברתי את רגלי. עקב כך נאלצתי לעבור ניתוח ולהתאשפז למשך מספר ימים במחלקה האורטופדית. באותה עת לא יכולתי לרדת מהמיטה ולכן נאלצתי להתפלל את כל תפילות השבת ביחידות. למזלי הרב שהו באותו חדר 2 בחורי ישיבה צעירים ליד מיטת סבם, שאף הוא היה מאושפז שם. שני הבחורים ירדו למטה לקומה הראשונה להשתתף בסעודה הנ"ל אולם כדי לזכות גם את סבם, שאף הוא היה מרותק למיטה, הביאו איתם את סעודות השבת לחדר וכיבדו אף אותי. לפחות 3 הסעודות נערכו כמיטב המסורת היהודית בליווי זמירות, שירות ותשבחות ולמותר לציין, שאירוע זה גרם להתרוממות רוח אצל כל שוכני החדר, שבמקרה (או במכוון?) כולם היו שומרי תורה. מעשה זה הזכיר לי אירוע ישן עוד יותר, שאף בו הייתי מאושפז לצורך ניתוח קטן, אך לסעודות השבת ירדתי לקומה הראשונה ע"פ הזמנת המתנדבים, שארגנו אף את תפילות השבת. אז היה זה אירוע מצומצם לכשלושים איש ומעולם לא פיללתי למצוא אווירה כזאת, כפי שמצאתי בש"ק פרשת "ויחי". באותה שבת הסבו ליד שולחנות השבת באולם מיוחד שהוקצה לכך כמאה ועשרים איש ואשה (נשים יולדות) ועוד כשלושים איש, שקיבלו את סעודות השבת לחדרים. הפעם השירה לא הייתה "משפחתית" כי אם "קיבוצית". זמירות שבת ודברי תורה קצרים כיאה לשולחן השבת ואוכל כיד המלך ועל כולם ניצחו קבוצה של כמה אברכים מתנדבים, שהתנדבו עם נשותיהם. ניסיתי לתהות על קנקנו של הארגון, שדאג לכל זאת , אך לשווא. "יהודי". זה כל כל מה שיכולתי להוציא מפיהם של המתנדבים. עתה שוו בנפשכם, כמה עולים 3 סעודות לאדם אחד, הכפילו זאת ב- 150 ואת התוצאה הכפילו במספר שבתות השנה ותקבלו תוצאה של כמיליון ₪ (!!!) עלות הסעודות עם השינוע והכלים החד-פעמיים. לא ייאמן, שלכל זה אחראי יהודי אחד – צדיק נסתר, שאיננו מעוניין בגילויו. היש לכם חסד גדול מזה? לפעמים אנחנו נוהגים לשפוט את האדם ע"פ מראהו, ע"פ חזותו או ע"פ דיבורו אולם לעולם לא נדע, מה באמת מסתתר מאחורי אדם זה. לא נעים לשהות בבית חולים בכלל ובשבת בפרט אך כאשר אנו אנוסים להגיע לשם, אנו מגלים כולם מופלא של חסד, שלא ידענו עליו קודם לכן, וספק, אם עוד נדע אי פעם. שבת שלום!
אדם אחד בא לפני רבו והתאונן בפניו על מצוקתו ועל העובדה, שיש לו אח בעל יכולת, אשר איננו חפץ לסייע לו. קרא הרב את אחיו לבירור והלה התחיל להשיח בפניו, שגם מצבו איננו כה מזהיר, ומשום כך איננו יכול לסייע לאחיו. השיב לו הרב הקב"ה החליט לגאול את ישראל מעול השעבוד במצרים לאחר ש"וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל". המלה "וגם" באה לרבות, שכל אחד שמע את נאקתו האישית וגם את נאקת חברו.לפיכך נגאלו ממצרים. אף אתה, אמר לו הרב, לך עזור גם לאחיך ומובטח לך, שגם לך לך יהיה ריווח והצלה על כך. לצורך הניתוח בעיני אושפזתי במרכז הרפואי "הדסה" עין כרם החל מיום שלישי ועד יום ראשון. מראש ידעתי, שבשבת תהיה צפויה לי חוויה מסוג שונה מעט מזו, שאני רגיל אליה בכל שבת. כל תפילות השבת התקיימו במניין מכובד באולם "חלונות שאגאל" ולאחריהן סעודות שבת. אמרתי סעודות ואכן לזאת הייתה כוונתי. מנסיונותיי מאשפוזים קודמים במקום זה ידעתי, שיש נדיב נעלם, הדואג לאספקת מזון 3 סעודות לשבת לחולים ולבני משפחותיהם. מה הרבותא בכך? בית החולים אמור לספק 3 ארוחות ליום לכל החולים! נכון, אבל לא לבני המשפחות, ששוהים ליד יקיריהם ולא לאלה, המבקשים להדר בכשרות גם בבית החולים. אז הבה נעשה מעט סדר: חולים רבים, המאושפזים במרכז הרפואי, הם יהודים שומרי תורה ומצוות. בית החולים אמור לספק להם ארוחות בכשרות רגילה אך לא סעודות שבת כהלכתן בהכשר מהודר. אתחיל דווקא עם מעשה, שאירע חמש שנים קודם לכן. לפני כחמש שנים נפצעתי בתאונה וכתוצאה מכך שברתי את רגלי. עקב כך נאלצתי לעבור ניתוח ולהתאשפז למשך מספר ימים במחלקה האורטופדית. באותה עת לא יכולתי לרדת מהמיטה ולכן נאלצתי להתפלל את כל תפילות השבת ביחידות. למזלי הרב שהו באותו חדר 2 בחורי ישיבה צעירים ליד מיטת סבם, שאף הוא היה מאושפז שם. שני הבחורים ירדו למטה לקומה הראשונה להשתתף בסעודה הנ"ל אולם כדי לזכות גם את סבם, שאף הוא היה מרותק למיטה, הביאו איתם את סעודות השבת לחדר וכיבדו אף אותי. לפחות 3 הסעודות נערכו כמיטב המסורת היהודית בליווי זמירות, שירות ותשבחות ולמותר לציין, שאירוע זה גרם להתרוממות רוח אצל כל שוכני החדר, שבמקרה (או במכוון?) כולם היו שומרי תורה. מעשה זה הזכיר לי אירוע ישן עוד יותר, שאף בו הייתי מאושפז לצורך ניתוח קטן, אך לסעודות השבת ירדתי לקומה הראשונה ע"פ הזמנת המתנדבים, שארגנו אף את תפילות השבת. אז היה זה אירוע מצומצם לכשלושים איש ומעולם לא פיללתי למצוא אווירה כזאת, כפי שמצאתי בש"ק פרשת "ויחי". באותה שבת הסבו ליד שולחנות השבת באולם מיוחד שהוקצה לכך כמאה ועשרים איש ואשה (נשים יולדות) ועוד כשלושים איש, שקיבלו את סעודות השבת לחדרים. הפעם השירה לא הייתה "משפחתית" כי אם "קיבוצית". זמירות שבת ודברי תורה קצרים כיאה לשולחן השבת ואוכל כיד המלך ועל כולם ניצחו קבוצה של כמה אברכים מתנדבים, שהתנדבו עם נשותיהם. ניסיתי לתהות על קנקנו של הארגון, שדאג לכל זאת , אך לשווא. "יהודי". זה כל כל מה שיכולתי להוציא מפיהם של המתנדבים. עתה שוו בנפשכם, כמה עולים 3 סעודות לאדם אחד, הכפילו זאת ב- 150 ואת התוצאה הכפילו במספר שבתות השנה ותקבלו תוצאה של כמיליון ₪ (!!!) עלות הסעודות עם השינוע והכלים החד-פעמיים. לא ייאמן, שלכל זה אחראי יהודי אחד – צדיק נסתר, שאיננו מעוניין בגילויו. היש לכם חסד גדול מזה? לפעמים אנחנו נוהגים לשפוט את האדם ע"פ מראהו, ע"פ חזותו או ע"פ דיבורו אולם לעולם לא נדע, מה באמת מסתתר מאחורי אדם זה. לא נעים לשהות בבית חולים בכלל ובשבת בפרט אך כאשר אנו אנוסים להגיע לשם, אנו מגלים כולם מופלא של חסד, שלא ידענו עליו קודם לכן, וספק, אם עוד נדע אי פעם. שבת שלום!
שיר השבוע
מוקדש לחיילי צה"ל, שחרפו נפשם במלחמת עזב ובהגנה על חבלי ארץ קודשנו. שנינו מאותו הכפר מילים ולחן: נעמי שמר אנחנו שנינו מאותו הכפר אותה קומה אותה בלורית שער אותו חיתוך דבור - מה יש לומר הן אנחנו מאותו הכפר אנחנו שנינו מאותו הכפר שדה ירוק חצינו עד צוואר בערב שבנו יחד לכיכר כי אנחנו מאותו הכפר ובלילות שישי כשרוח חרישי בצמרות שחורות עובר אז אני אותך זוכר תמיד בפרדסים ושדרות אהבנו את אותן הנערות אבל תמיד אמרנו אין דבר זה הכל נשאר בתוך הכפר ברחנו אל אותם המקומות לחמנו בשלוש המלחמות זחלנו על קוצים ועל דרדר אבל שבנו יחד אל הכפר ובלילות.... אני זוכר בקרב שלא נגמר פתאום ראיתי איך אתה נשבר וכשעלה השחר מן ההר אז אותך הבאתי אל הכפר אתה רואה אנחנו כאן בכפר כמעט הכל נשאר אותו דבר בתוך שדה ירוק אני עובר ואתה מעבר לגדר ובלילות... כי אנחנו שנונו מאותו הכפר אנחנו שנינו מאותו הכפר אנחנו שנינו מאותו הכפר
מוקדש לחיילי צה"ל, שחרפו נפשם במלחמת עזב ובהגנה על חבלי ארץ קודשנו. שנינו מאותו הכפר מילים ולחן: נעמי שמר אנחנו שנינו מאותו הכפר אותה קומה אותה בלורית שער אותו חיתוך דבור - מה יש לומר הן אנחנו מאותו הכפר אנחנו שנינו מאותו הכפר שדה ירוק חצינו עד צוואר בערב שבנו יחד לכיכר כי אנחנו מאותו הכפר ובלילות שישי כשרוח חרישי בצמרות שחורות עובר אז אני אותך זוכר תמיד בפרדסים ושדרות אהבנו את אותן הנערות אבל תמיד אמרנו אין דבר זה הכל נשאר בתוך הכפר ברחנו אל אותם המקומות לחמנו בשלוש המלחמות זחלנו על קוצים ועל דרדר אבל שבנו יחד אל הכפר ובלילות.... אני זוכר בקרב שלא נגמר פתאום ראיתי איך אתה נשבר וכשעלה השחר מן ההר אז אותך הבאתי אל הכפר אתה רואה אנחנו כאן בכפר כמעט הכל נשאר אותו דבר בתוך שדה ירוק אני עובר ואתה מעבר לגדר ובלילות... כי אנחנו שנונו מאותו הכפר אנחנו שנינו מאותו הכפר אנחנו שנינו מאותו הכפר
איור השבוע
החל משבוע זה אשתדל להביא בל"נ מדי שבוע איור על פרשת השבוע. האיור מובא ברשות ובאדיבות המאייר יוני (כל הזכויות שמורות): http://www.yony.co.il/40102/דף_הבית
החל משבוע זה אשתדל להביא בל"נ מדי שבוע איור על פרשת השבוע. האיור מובא ברשות ובאדיבות המאייר יוני (כל הזכויות שמורות): http://www.yony.co.il/40102/דף_הבית
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.