J a k o t s u
New member
../images/Emo3.gifסיפור
את זה לא אני כתבתי... ידידה שלי כתבה! נחמד..
הא! ~משחרר כרישי רצפה~ אחי תנגח! חחחח! מלאך עם כנפיים שבורות\רין-צ'אן חשכה... 'תברחו!' עוטפת הכול... 'מהר!' כמו שמיכה,רק שהיא לא מחממת... 'דמו,אוקה-סאן! מה איתך ועם אוטו-סאן?' כאב... 'זה לא משנה,קח את אסוקה ותברח!' זה כל מה שאני יכול להרגיש... 'דמו...' מאז ומתמיד זה היה ככה... 'ילד טיפש! לך עכשיו!' הכאב אצלי הוא כבר הרגל... 'ה...האי...בואי אסוקה -צ'אן!' מאז ומתמיד... 'אני מפחדת אוני-צ'אן!' לפחות מאז שאני זוכר... 'הכול יהיה בסדר' מעלום לא היה לי מישהו שבאמת היה אכפת לו ממני... 'האי...' אולי חוץ משני אנשים... שתי זוגות רגליים יחפות רצו על האדמה הרטובה,משאירות עקבות היא והוא... 'הם בורחים!' היא הייתה הבת היחידה שהיה אכפת לי ממנה... 'מהר אסוקה-צ'אן! הם מסיגים אותנו!' אחותי הקטנה... 'אני מפחדת!' מלאך קטן ושברירי... 'אל תפחדי! אני כאן!' תמיד הייתה... שני הילדים רצו,אך אלה שרדפו אחריהם היו מהירים יותר לא משנה מה קרה... 'תפסנו אתכם! באמת חשבתם שתוכלו להתחמק?' תמיד היא הייתה מלאכית קטנה... 'אל תפגע באחי בבקשה! אני מתחננת!' מלאכית קטנה ושבירה... 'אם ככה...' בחייה... חרב נשלפה ובמותה... כל שיכלתי לראות היה דם,בכל מקום תמיד הייתה מלאך... וילדה קטנה ושחורת שיער נופלת בדממה על האדמה הלחה עד ליום מותה הייתה מלאכית על פני האדמה... 'אסוקה!!!' ועכשיו... 'לאא!!! תתעוררי בבקשה!' היא מלאכית בגן עדן... דמעות קרות זלגו מורד הלחי שלי... דמעות קרות זלגו במורד הלחי שלי כשנזכרתי ביום ההוא היום בו איבדתי את כל אשר היה יקר לי... היום בו הכפר שלי נחרב אך זה לא היה משנה לי היום בו הורי נהרגו אך גם זה לא היה כל כך משנה,הם במילא שנאו אותי וזה היה גם היום בו אחותי מתה זה כן היה לי חשוב,מאוד חשוב היא הייתה כל כך קטנה כשזה קרה,לא יותר מחמש שנים תינוקת בעולם העולם הגדול והאכזר שלמדתי להכיר כל כך טוב עולם שבו תוכל לסמוך רק על עצמך ואולי גם על מישהו קרוב אך לא על הרבה אנשים עולם אכזר שלוקח קורבנות רבים גם כאלה שלא ראויים למות עולם שלוקח קורבנות בלי להבדיל בין מלאך לשטן,בין טוב לרע שמי הלילה השחורים כיסו את האדמה האדמה הייתה לחה בדיוק כמו אז זה היה לפני... כמה שנים? אני כבר לא זוכר אך אני זוכר בברור שאז הירח היה מכוסה בעננים כמו מבשר על הרעות שעמדו לבוא אך הפעם... הירח היה מלא,וזהר בכל תפארתו שולח אור כסוף וחיוור על פני מאז שהייתה בן ארבע בערך ידעתי שאני שונה מכולם ידעתי שאני לא נמשך לבנות כמו השאר זה תמיד היה שם בתוכי בהתחלה לא רציתי לקבל את זה אך עם הזמן שחלף התחלתי להיות שלם עם עצמי עם מי שהייתי אך לא הוריי הם גם ידעו והם ממש לא השלימו עם העובדה היחס שלהם אליי השתנה. תמיד ידעתי שהם אהבו את אסוקה-צ'אן יותר ממני ואיך אפשר שלא? היא הייתה מלאך,היא עדיין אחד ואני? אולי אחד מצורותיו הרבות שעוטה עליו השטן,אולי השטן עצמו. הכוכבים מעלי נצצו "אתה בסדר?" קול מאחורי שאל הבטתי באדם ששאל אותי את השאלה וחייכתי האדם השני שהיה אכפת לו ממני ולי ממנו אניקי... באנקוטסו נו אניקי "האי" אמרתי בחיוך,מנגב את הדמעות שזלגו מעניי עד עתה "בכית...למה?" הוא שאל,מתיישב לידי "סתם... זיכרון כואב מן העבר..." אמרתי,והחזרתי את עניי השחורות לכיפת השמיים "הכוכבים נוצצים במיוחד היום..." הוא אמר בשקט "האי..." אמרתי "אוקה-סאן פעם סיפרה לי,שכששני אוהבים מתוודים על אהבתם בלילה בו הכוכבים נוצצים יותר והירח מלא,הקשר בניהם חזק יותר,מכיוון שאמרים שמלאך אחד נבחר לשמור על אותם אוהבים" אמר באנקוטסו חייכתי "זה יהיה נחמד אם היה לי מישהו שהייתי יכול להעביר איתו את חיי..." לחשתי "כמובן שאני לא מצפה להרבה... אני לא רוצה לפתח תקוות שווא" "הא?" באנקוטסו הביט בי במבט שואל "לפעמיים אני מרגיש כאילו אני האדם היחיד בעולם ש..." נקטעתי על ידי באנקוטסו "אבל אתה לא" הוא אמר "אני יודע...רק... רק שאני לא מכיר אף אחד שיכל אי פעם לאהוב אותי כמו שאני אוהב אותו...לא פעם אחת אני התאהבתי,אבל... תמיד זה היה חד צדדי... למדתי לשמור את רגשותיי האמיתיים לעצמי,למדתי שהעולם הזה אינו יפה כמו שחושבים,למדתי שהעולם הזה אכזר ולוקח קורבנות רבים ולמדתי שאהבה כואבת... ושעדיף לי לשמור את הכל בלב מאשר להוציא הכול... אני במילא אפגע" אמרתי בשקט "אתה לא מפסיק לומר כמה אינויאשה הזה חמוד...ומה עם כל שאר הבנים 'החמודים' שאתה הורג,זה לא חשיפה של רגשות?" הוא שאל "זה לא אותו דבר... אני מתכוון לאהבה אמיתית,לא איזה משחק שאני אוהב לשחק בזמן שאני הורג את הקורבנות שלי" אמרתי "אהה..." הוא אמר בשקט משהו בעינו נצץ ניצוץ של תקווה? סביר להניח שלא... בטח השתקפות של הירח או של כוכב "למה רצית לדעת?" שאלתי בסקרנות "אני... בקשר למה שאמרת קודם..." הוא התחיל "הא?" "על זה שאתה לא מכיר אף אחד שיוכל לאהוב אותך כמו שאתה תאהב אותו" הוא אמר "כן?" שאלתי "אז... דווקא אני מכיר אדם שאכפת לו ממך,ומוכן לתת את חייו למענך,מישהו שרצה,רוצה וירצה להיות איתך לנצח,גם לאחר המוות,מישהו שאם הוא יאבד אותך... הוא ימות" הוא אמר בשקט,מביט לתוך עיני "נני? מי?" שאלתי "א...אני" הוא אמר בשקט "א...אניקי..." לחשתי,דמעות קטנות זולגות על הלחי שלי,כמו קריסטלים קטנים "אני... אני אוהב אתך ג'אקוטסו! תמיד אהבתי ותמיד אוהב אותך! אני אעשה הכול כדי שתהיה שלי,אני אתן הכול ג'אקוטסו! הכול!" הוא צעק חיבקתי אותו "גם...גם אני אוהב אותך... באנקוטסו" אמרתי "תמיד... לנצח" הוא חיבק אותי בחזרה,מקרב אותי אליו בחוזקה "באנקוטסו?" שאלתי לאחר מספר דקות שבהן רק התחבקנו בשקט "כן? ג'א-צ'אן?" הוא שאל,קובר את ראשו בצווארי,ומנשק קלות את האזור "למה?" שאלתי "למה מה?" הוא שאל בחזרה "למה אתה אוהב אותי...אני מתכוון,למה שמישהו יאהב מישהו כמוני?" שאלתי "למה אתה מתכוון?" "אני מתכוון,למה שמישהו יאהב מישהו כמוני,מישהו שרבים היו מתארים כאחד מצורותיו הרבות של השטן,והחלק השני כשטן עצמו" אמרתי בשקט "אתה? שטן?" הוא צחק "שטן לא,מלאך כן...המלאך שלי" הוא אמר והניח נשיקה קטנה על שפתיי "אני הכול חוץ ממלאך" אמרתי בשקט "לא לדעתי..." הוא אמר "אחותי הקטנה,אסוקה,הייתה מלאך,היא עדיין אבל עכשיו בגן עדן,אני לא מלאך" אמרתי "אולי עדיין לא" הוא אמר "הא?" שאלתי "אתה כן מלאך,מלאך עם כנפיים שבורות...אבל...אני כאן...אני כאן כדי לעזור לך לפרוש שב את כפניך... אני אוהב אותך" הוא לחש,מקרב את שפתיו אל שלי שוב "מלאך עם כנפיים שבורות..." חייכתי "גם אני אוהב אותך..." לחשתי,סוגר את הפער בנינו... אולי בכל זאת... הייתי מלאך לפחות לדעתו של באנקוטסו וזה מה שהיה חשוב גם אם זה מלאך עם כנפיים שבורות... בעזרתו אני אפרוש כנפיים שוב אני בטוח 'מלאך עם כנפיים שבורות' חיכה נערה קטנה מלמעלה 'אוני-צ'אן... אני אדאג שלא תסבול יותר לעולם... אתה ובאנקוטסו-סאמה תהיו ביחד לנצח... אני מבטיחה' אסוקה הביטה על הזוג שישב תחת כיפת השמיים 'מבטיחה...' הסוף!!! אני אהבתי את הסיפור... אבל לקח לי לעכל אותו הרבה זמן... X.X
את זה לא אני כתבתי... ידידה שלי כתבה! נחמד..
הא! ~משחרר כרישי רצפה~ אחי תנגח! חחחח! מלאך עם כנפיים שבורות\רין-צ'אן חשכה... 'תברחו!' עוטפת הכול... 'מהר!' כמו שמיכה,רק שהיא לא מחממת... 'דמו,אוקה-סאן! מה איתך ועם אוטו-סאן?' כאב... 'זה לא משנה,קח את אסוקה ותברח!' זה כל מה שאני יכול להרגיש... 'דמו...' מאז ומתמיד זה היה ככה... 'ילד טיפש! לך עכשיו!' הכאב אצלי הוא כבר הרגל... 'ה...האי...בואי אסוקה -צ'אן!' מאז ומתמיד... 'אני מפחדת אוני-צ'אן!' לפחות מאז שאני זוכר... 'הכול יהיה בסדר' מעלום לא היה לי מישהו שבאמת היה אכפת לו ממני... 'האי...' אולי חוץ משני אנשים... שתי זוגות רגליים יחפות רצו על האדמה הרטובה,משאירות עקבות היא והוא... 'הם בורחים!' היא הייתה הבת היחידה שהיה אכפת לי ממנה... 'מהר אסוקה-צ'אן! הם מסיגים אותנו!' אחותי הקטנה... 'אני מפחדת!' מלאך קטן ושברירי... 'אל תפחדי! אני כאן!' תמיד הייתה... שני הילדים רצו,אך אלה שרדפו אחריהם היו מהירים יותר לא משנה מה קרה... 'תפסנו אתכם! באמת חשבתם שתוכלו להתחמק?' תמיד היא הייתה מלאכית קטנה... 'אל תפגע באחי בבקשה! אני מתחננת!' מלאכית קטנה ושבירה... 'אם ככה...' בחייה... חרב נשלפה ובמותה... כל שיכלתי לראות היה דם,בכל מקום תמיד הייתה מלאך... וילדה קטנה ושחורת שיער נופלת בדממה על האדמה הלחה עד ליום מותה הייתה מלאכית על פני האדמה... 'אסוקה!!!' ועכשיו... 'לאא!!! תתעוררי בבקשה!' היא מלאכית בגן עדן... דמעות קרות זלגו מורד הלחי שלי... דמעות קרות זלגו במורד הלחי שלי כשנזכרתי ביום ההוא היום בו איבדתי את כל אשר היה יקר לי... היום בו הכפר שלי נחרב אך זה לא היה משנה לי היום בו הורי נהרגו אך גם זה לא היה כל כך משנה,הם במילא שנאו אותי וזה היה גם היום בו אחותי מתה זה כן היה לי חשוב,מאוד חשוב היא הייתה כל כך קטנה כשזה קרה,לא יותר מחמש שנים תינוקת בעולם העולם הגדול והאכזר שלמדתי להכיר כל כך טוב עולם שבו תוכל לסמוך רק על עצמך ואולי גם על מישהו קרוב אך לא על הרבה אנשים עולם אכזר שלוקח קורבנות רבים גם כאלה שלא ראויים למות עולם שלוקח קורבנות בלי להבדיל בין מלאך לשטן,בין טוב לרע שמי הלילה השחורים כיסו את האדמה האדמה הייתה לחה בדיוק כמו אז זה היה לפני... כמה שנים? אני כבר לא זוכר אך אני זוכר בברור שאז הירח היה מכוסה בעננים כמו מבשר על הרעות שעמדו לבוא אך הפעם... הירח היה מלא,וזהר בכל תפארתו שולח אור כסוף וחיוור על פני מאז שהייתה בן ארבע בערך ידעתי שאני שונה מכולם ידעתי שאני לא נמשך לבנות כמו השאר זה תמיד היה שם בתוכי בהתחלה לא רציתי לקבל את זה אך עם הזמן שחלף התחלתי להיות שלם עם עצמי עם מי שהייתי אך לא הוריי הם גם ידעו והם ממש לא השלימו עם העובדה היחס שלהם אליי השתנה. תמיד ידעתי שהם אהבו את אסוקה-צ'אן יותר ממני ואיך אפשר שלא? היא הייתה מלאך,היא עדיין אחד ואני? אולי אחד מצורותיו הרבות שעוטה עליו השטן,אולי השטן עצמו. הכוכבים מעלי נצצו "אתה בסדר?" קול מאחורי שאל הבטתי באדם ששאל אותי את השאלה וחייכתי האדם השני שהיה אכפת לו ממני ולי ממנו אניקי... באנקוטסו נו אניקי "האי" אמרתי בחיוך,מנגב את הדמעות שזלגו מעניי עד עתה "בכית...למה?" הוא שאל,מתיישב לידי "סתם... זיכרון כואב מן העבר..." אמרתי,והחזרתי את עניי השחורות לכיפת השמיים "הכוכבים נוצצים במיוחד היום..." הוא אמר בשקט "האי..." אמרתי "אוקה-סאן פעם סיפרה לי,שכששני אוהבים מתוודים על אהבתם בלילה בו הכוכבים נוצצים יותר והירח מלא,הקשר בניהם חזק יותר,מכיוון שאמרים שמלאך אחד נבחר לשמור על אותם אוהבים" אמר באנקוטסו חייכתי "זה יהיה נחמד אם היה לי מישהו שהייתי יכול להעביר איתו את חיי..." לחשתי "כמובן שאני לא מצפה להרבה... אני לא רוצה לפתח תקוות שווא" "הא?" באנקוטסו הביט בי במבט שואל "לפעמיים אני מרגיש כאילו אני האדם היחיד בעולם ש..." נקטעתי על ידי באנקוטסו "אבל אתה לא" הוא אמר "אני יודע...רק... רק שאני לא מכיר אף אחד שיכל אי פעם לאהוב אותי כמו שאני אוהב אותו...לא פעם אחת אני התאהבתי,אבל... תמיד זה היה חד צדדי... למדתי לשמור את רגשותיי האמיתיים לעצמי,למדתי שהעולם הזה אינו יפה כמו שחושבים,למדתי שהעולם הזה אכזר ולוקח קורבנות רבים ולמדתי שאהבה כואבת... ושעדיף לי לשמור את הכל בלב מאשר להוציא הכול... אני במילא אפגע" אמרתי בשקט "אתה לא מפסיק לומר כמה אינויאשה הזה חמוד...ומה עם כל שאר הבנים 'החמודים' שאתה הורג,זה לא חשיפה של רגשות?" הוא שאל "זה לא אותו דבר... אני מתכוון לאהבה אמיתית,לא איזה משחק שאני אוהב לשחק בזמן שאני הורג את הקורבנות שלי" אמרתי "אהה..." הוא אמר בשקט משהו בעינו נצץ ניצוץ של תקווה? סביר להניח שלא... בטח השתקפות של הירח או של כוכב "למה רצית לדעת?" שאלתי בסקרנות "אני... בקשר למה שאמרת קודם..." הוא התחיל "הא?" "על זה שאתה לא מכיר אף אחד שיוכל לאהוב אותך כמו שאתה תאהב אותו" הוא אמר "כן?" שאלתי "אז... דווקא אני מכיר אדם שאכפת לו ממך,ומוכן לתת את חייו למענך,מישהו שרצה,רוצה וירצה להיות איתך לנצח,גם לאחר המוות,מישהו שאם הוא יאבד אותך... הוא ימות" הוא אמר בשקט,מביט לתוך עיני "נני? מי?" שאלתי "א...אני" הוא אמר בשקט "א...אניקי..." לחשתי,דמעות קטנות זולגות על הלחי שלי,כמו קריסטלים קטנים "אני... אני אוהב אתך ג'אקוטסו! תמיד אהבתי ותמיד אוהב אותך! אני אעשה הכול כדי שתהיה שלי,אני אתן הכול ג'אקוטסו! הכול!" הוא צעק חיבקתי אותו "גם...גם אני אוהב אותך... באנקוטסו" אמרתי "תמיד... לנצח" הוא חיבק אותי בחזרה,מקרב אותי אליו בחוזקה "באנקוטסו?" שאלתי לאחר מספר דקות שבהן רק התחבקנו בשקט "כן? ג'א-צ'אן?" הוא שאל,קובר את ראשו בצווארי,ומנשק קלות את האזור "למה?" שאלתי "למה מה?" הוא שאל בחזרה "למה אתה אוהב אותי...אני מתכוון,למה שמישהו יאהב מישהו כמוני?" שאלתי "למה אתה מתכוון?" "אני מתכוון,למה שמישהו יאהב מישהו כמוני,מישהו שרבים היו מתארים כאחד מצורותיו הרבות של השטן,והחלק השני כשטן עצמו" אמרתי בשקט "אתה? שטן?" הוא צחק "שטן לא,מלאך כן...המלאך שלי" הוא אמר והניח נשיקה קטנה על שפתיי "אני הכול חוץ ממלאך" אמרתי בשקט "לא לדעתי..." הוא אמר "אחותי הקטנה,אסוקה,הייתה מלאך,היא עדיין אבל עכשיו בגן עדן,אני לא מלאך" אמרתי "אולי עדיין לא" הוא אמר "הא?" שאלתי "אתה כן מלאך,מלאך עם כנפיים שבורות...אבל...אני כאן...אני כאן כדי לעזור לך לפרוש שב את כפניך... אני אוהב אותך" הוא לחש,מקרב את שפתיו אל שלי שוב "מלאך עם כנפיים שבורות..." חייכתי "גם אני אוהב אותך..." לחשתי,סוגר את הפער בנינו... אולי בכל זאת... הייתי מלאך לפחות לדעתו של באנקוטסו וזה מה שהיה חשוב גם אם זה מלאך עם כנפיים שבורות... בעזרתו אני אפרוש כנפיים שוב אני בטוח 'מלאך עם כנפיים שבורות' חיכה נערה קטנה מלמעלה 'אוני-צ'אן... אני אדאג שלא תסבול יותר לעולם... אתה ובאנקוטסו-סאמה תהיו ביחד לנצח... אני מבטיחה' אסוקה הביטה על הזוג שישב תחת כיפת השמיים 'מבטיחה...' הסוף!!! אני אהבתי את הסיפור... אבל לקח לי לעכל אותו הרבה זמן... X.X