בוקר טוב חבריה

[ש ד מ ה]

../images/Emo3.gifבוקר טוב חבריה

בוקר טוב אינני מצליחה להכנס הרבה וזה בטח לא מפעט ...שאננות או חוסר ענין חלילה, אני עמוסה עד מעל הראש לכן סילחו לי, יחד עמ זאת זקוקה לכם ולעצות-

המתבגרת שלי בת ה12 וביתי הצעירה בת ה-6 עושות לנו שמייחחחחח

הוויכוחימ בינהן כברר עוברימ תגבול של הטעמ הטוב פשוט אינן יכולות להמצא אחת ליד השניה מבלי להקניט ולהאשימ ולנסות להפליל איש את רעותה, כל השיחות לא עוזרות וקשה במיוחד בבקרים. הקימה המשותפת ממררת את חיי מה לעשות? הפרדתי בין המקלחות שלהן...למעט בוקר טוב אינן זקוקות לקשר של הבוקר במאומה....ובכל זאת הן כל הזמן מתכסחות מה לעשות? על הבוקר זה מתחיל ככה: "אמא היא אמרה לי ככה והיא עיצבנה אותי...ולקחה לי,צאי מהחדר זוזי" די אין לי כבר כוחות

מה לעשות להתעלמ

אבל להקשיב זריך לא

יש לכם משהו להציע אבל משהו שימושי כי האמת היא שהכל כבר ניסיתי... תודה בוקר טוב

 

[ש ד מ ה]

זריך=צריך../images/Emo5.gifזוהי התוצאה../images/Emo24.gif

 

[גלי®]

בוקר טוב , שדמה שלנו ! התגעגענו ..

בנוגע לבנותיך : יש לי הרגשה שאת לוקחת את העניין טיפה קשה מידי ... שתיהן בגיל קשה (בעצם , מתי הדרדסים שלנו לא ?) , ועל מי הן יכולות לפרוק את ה"קריזה" הלא מוסברת שמצטברת אצלן ? על החברות ? בטח שלא ... על ההורים (אם אילפת אותן נכון , אז לא ...

)? על המורים ? גם לא ... מה נשאר ? זו על זו ...

 

[AYELET1]

בוקר טוב שדמה ../images/Emo140.gif

יופי לראות אותך כאן !

ומי אמר שאסור להתעלם מהבנות הרבות ??? לדעתי מצווה להתעלם מהשטויות הללו. לא שאני מצליחה כל כך ליישם את התיאוריה

, כי אפשר לצאת מהדעת מהניג´וס הזה, ונורא קשה להתעלם, אבל אני משתדלת!!! וזה מה שאני מציעה לך לעשות להקשיב צריך, אבל לדברי טעם, לשיחה מלב אל לב, לדברים שמציקים להם ומטרידים אותם- אבל מטרידים על אמת. לא מין סיטואציה , בה הן מטרידות זו את זו!!

 

[ציפי ג]

כשיש לי סבלנות ../images/Emo104.gif

וזמן, אני לוקחת את הניצים, שומעת את הדברים של כל אחד מהם, פורטת את הבעיה לפרוטות : אז הוא אמר לך שאתה טמבל ואתה דחפת אותו וכו´ וכו´, ושורת המחץ היא - אכן יש לכם בעיות מאוד קשות ואני לא יכולה לעזור לכם לפתור אותן. רק אתם יודעים מה אתם בדיוק צריכים לעושת. תדונו ביניכם. בד"כ הדיסקוס מפריד ביניהם לכמה דקות ומקרר מעט את דעתם. החזרה שלי על הארועים מראה להם כמה זה מגוחך (בד"כ). ואני לא מכריעה מי אשם יותר. אבל זה רק כשיש לי סבלנות לפעמים אני פשוט שואגת: אני רוצה לשתות כוס קפה בשקט.

 

[אחותו של שקספיר]

מוחזר לשולח עם דמי ביול

הפטנט הראשון הוא כמובן ללדת בנים מונע חצי מ"היא לקחה לי, והיא אמרה לי" ישר עובר למכות. אבל היות ואני מניחה שאי אפשר כבר לעשות שינוי ריטרואקטיבי אז- לקחת אוויר(האימא) לנשום(האימא גם) לא להתערב,אלא במקרה של חניקה או ניסיון רצח מובהק. "אימא הוא אמר לי, והוא עשה לי וכו.. " אצלי מזמן חוזר לשולח, עם "המען אינו מוכר לרשות הדואר-מוחזר לשולח" ואם מישהו מפריז,אז גם ישלם את דמי המשלוח. לגמרי לתת להם להבין שהם אמורים לפתור את הבעיות שלהם לבד! הריב הוא איתי?-לא. אז גם הפתרון לא יכול לבוא ממני. תקציר: רבים-בעיה שלהן, פתרון שלהן. מצוקה של האימא-קפה, אוויר, מוסיקה, סיגריה(למי שחייבת). נ.ב. התגעגעתי !!!

 

[דליה.ד]

מה זה מוכר לי!

ואש"ש הפטנט שלך לא עובד במקרה שלי (שינוי מין רטרואקטיבי)...כי זה בין הבן (12) לבת (14)...

... מה לא ניסיתי? התעלמות, דיבורים, נאומים, איומים, הצהרות, ויכוחים, פליק קטן פה ושם (סתאאאאם), הפרדת כוחות (זה למזרח וזו למערב) ו.......... תודה לאל שעם הזמן שז נחלש מעט. אני משתדלת לתת להם זמן "חיובי" ביחד. הם אוהבים קומדיות אז אני מזמינה סרט עבור שניהם, 2 קערות פופקורן (כי על אחת הם יריבו) ובא לציון גואל! או שהם נשלחים לסיבוב ברולרבליידס ששניהם אוהבים, או שעליהם לשטוף את הרצפה ביחד (ואז שניהם רטובים ומרוצים). כשהם מבלים זמן "טוב" ביחד זה נותן משמעות שונה ביחסי האחים שלהם.

 

[AYELET1]

וקשר לשטיפת רצפה בצוותא, הרי סיפור

קטן. הבנים ישנים בחדר אחד, ואמורים לשטוף את חדרם פעם בשבוע. הם היו שוטפים בצוותא , עד שהקטן מרד: הודיע שהגדל מפריעלו, הוא אנם שונא לשטוף את החדר, אבל מעדיף כבר לעשות את זה לבד, ולסיים מהר

ולמרבה הפלא, הגדול ויתר על העניין. פשוט ענק רוח , רחב לבב וכו´

 

[גליה12]

יש לי שני בנים 10 ו-19 .

תשע שנים הבדל לא מונעות מהגדול לחבוט בקטן (הכל מתוך אהבה הוא אומר) כל פעם שהוא פוגש אותו- והקטן- שלעולם לא נשאר חייב- כמובן מחזיר לו והשמחה והששון בבית הם עד בלי די אני די מצליחה בהתעלמות אבל האבא שלהם - יוצא מדעתו- הוא לא מבין מדוע אחים צריכים לריב..... אבל אני חושבת שזו אחת הדרכים להראות יחס ותשומת לב- הן אחד לשני והן קבלת תשומת לב מההורים ... נ.ב 1 הייתי בטוחה שאצל בנות זה פי אלף יותר טוב נ.ב. 2 - באמת התגעגענו-

 

[bimbo.]

שדמהההה!! ברוך שובך../images/Emo118.gif נחמדת.

את יודעת מה אומרים: להצגה צריך קהל! והקהל במקרה זה זו את! אם תצליחי להתעלם מהן (אני יודעת... קל לתת עצות...), אזי לא יהיה להן לפני מי לערוך הצגות, ואולי המריבות תיפסקנה. אבל לא ביום אחד. תצטרכי להתעקש ולהמשיך להתעלם, עד שיימאס להן. בהצלחה!!!

 

[AYELET1]

יחסים (ותחרות) בין אחים

הודעה מפורום השמנה. בהודעה כותבת נערה בת 17, שסובלת מעודף משקל, אודות אחותה הרזה והחטובה, המתעמרת בה, ומנצלת את הבדלי המראה בינהן, לצורך זה. מין דריכה איומה על יבלות, בצורת הצעה לקנות שמלה משותפת (בלתי אפשרי...), בקשה שתלבש את מכנסיה כדי להרחיבן וכיו"ב. האם זו הנורמה? תחרות בין אחים קיימת - זו עובדה. אך, האם המקרה הנ"ל הוא הכלל או היוצא מן הכלל? האם בכלל ניתן להמנע מתחרויות כאלו? האם לנו, ההורים, חלק בכך, ביחס מודע או בלתי מודע לאחד האחים? ואם כן, האם ניתן להתחמק מיחס כזה, או שסה"כ "כולנו אנושיים", וקשה נו לו להעדיף את אחד האחים? איך ניתן לטפל במקרה כמו זה שתואר בהודעה, כדי למתן את הדברים (והאם בכלל יש סיכוי לטיפול שכזה...)? מוזמנים לחוות דעתכם.

 

[AYELET1]

נו לו להעדיף=לנו לא להעדיף

 

[vered4]

השאלה היא אם תמיד יש מה לעשות

ואיפה ההורים? האם זה ענין של אופי מולד, או חינוך בבית? אולי היה משהו בחינוך שלה שעודד את זה? אני חושבת על האחות הרזה, איזה אדם שטחי ומגעיל. אם לאהוב ילד אחד פחות, בטח התכוונת אליה, לא?

אם ההורים מודעים לבעיה, יש מקום לשלוח את הכותבת לפסיכולוג. אולי יעזור לה קצת להחזיר את הבטחון העצמי שלה.

 

[AYELET1]

לדעתי זה הכל ביחד

אופי- מן הסתם. חינוך- כנראה יש לו תרומה (חינוך או חוסר חנוך

) ואגב, בהעדפת ילד, לא התכוונתי ממש ממש לאהבת יתר של אחד מהם, אלא למצב הזה, בו יש ילד אחד שמתפעלים ממנו, מתמוגגים ממנו, וישנו זה שבנישת הילד הבלתי מוצלח.... ואכן, פסיכולוג נשמע כדבר , שהיה עשוי להועיל...

 

[אדמונית 36]

תמיד יש "סיבה למסיבה"

שלום לכם! מדי פעם אני צופה בדברים הנאמרים כאן בפורום, והפעם גם אגיב ( ברשותכם...). אז אני מצטרפת למה שבימבו אמרה ואפילו ארחיב: השחקנים בהצגה לא ממשיכים לשחק אחרי שהקהל הלך הביתה... והקהל במקרה זה הם ההורים ( אחד מהם או שניהם...) יש לי 3 בנים ( ואכן די מהר עוברים להחלפת מהלומות...) אמרתי להם ( בצחוק כמובן ) שיערבו אותי רק כשכבר צריך להזמין אמבולנס.... בקיצור - התשובה היא (לעניות דעתי כמובן )כמה שפחות להתערב, ולתת להם לפתור את הבעיות שלהם בעצמם (עד כמה שאפשר ), למרות שמאד קשה לפעמים לשבת בצד ולשמוע את הויכוחים ( הטפשיים בד"כ...)

 

[vered4]

לדעתי, הן מספיק גדולות בשביל להבין

מה את מרגישה. אני לא יודעת אם עשיתן את זה כבר, אבל אם כן אז שוב. שיחה בין כולן (+אבא אם אפשר), שהן תמצאנה את הפתרון, איך שכולם יחיו יחד בלי להשתגע. אני לא מתערבת יותר מדי בריבים של ילדי, אבל למרות שהם לא מוכרחים להסכים ולהסתדר אחד עם השני, הם כן מוכרחים למצוא את הדרך לחיות בשלום. (בלי גדר הפרדה

) לא צריך לשפוט בניהם, אבל ללמד אותם איך פותרים סכסוכים, כן.

 

[DizzyMissLizzy]

רק בלי מכות

אצלנו עכשיו הרבה יותר רגוע. אבל עד לפני כמה שנים, כשהיו ריבים נהגנו על-פי עצות הפסיכולוגים: ל א ל ה ת ע ר ב ! ! ! זה לא תמיד היה קל לעמוד מהצד כשהטונים עולים לגבהים והדמעות נשפכות כמים... אבל דבר אחד תמיד הדגשנו: תתווכחו כמה שאתם רוצים, העיקר - בלי אלימות !!! אני לא יודעת איך, אבל בעיניין הזה ממש הצלחנו. למרות שיש בן אחד מתוך השלושה (ולבנים יש אולי יותר נטיה להשתמש באלימות) - הם לעולם לא מגיעים לאלימות.