moon flower
New member
../images/Emo29.gif פיק~ 3:
אז הנה פיק חדש מבית היוצר של אני אומנם הפרק הראשון לא כ"כ קשור לדיג'ימון, אבל בהמשך זה משתלב ככה שזה לא פיק אוף P: עוד משו זה שיש שמה שוג'ו-איי בהמשך (בהמשך הדיי רחוק P
ו.. הפיק עצמו מבוסס על תיאוריה שעלתה במוחי עוד מלפניי זמן רב ^^; נ.ב- R&R יתקבלו בברכה 3: נ.ב.ב- הבנות בתמונה זה הגיבורות הראשיות, מי שמקדימה זו סורה ומאחורה יומי פרק 1 "מישהו נמצא פה..?" צעקתי לתוך המערה שלפניי, אלפים של קריסטלים סגלגלים שיקפו את אור הנר הקלוש שנשאתי בידי "תעצרי!" חשתי דקירה קלה בגבי, הנר שלי נפל על רצפת הראי ודעך בשעווה של עצמו "מה את עושה פה..?" זה היה קול תקיף של נערה "א.. אני הגעתי לפה בטעות.. נרדמתי והתעוררתי פה.." מלמלתי מעט בפחד בעוד תחושת הדקירה בגבי התחזקה "תסתובבי" היא קראה ותחושת הכאב נעלמה. הסתובבתי במהירות, מצפה לגרוע מכל "את לא אמורה להיות פה.." זו הייתה נערה בערך בת גילי, היו לה זוג עיניים צהובות ומחודדות ותווי פנים שהזכירו מעט פנים של עיט "ל.. לא התכוונתי.." עדיין הייתי המומה טיפה, אבל רוב הפחד שהיה לי עבר. הנערה הייתה לבושה בבד שדמה לפרווה זהובה עם קצוות שחורים "אני יודעת את זה.. אנשים לא מגיעים לפה סתם" היא עצמה את עיניה למחצה ותקעה בי מבט ציני. לעיתים גרמה לי להרגיש מטופשת, אבל התחושה מיהרה לחלוף כשהמבט הקודר שלה התחלף בצחקוק "הפחדתי אותך, נכון?" היא השעינה יד על ירכה ובחנה אותי מכף רגל ועד ראש עם מבטה המחודד. הנהנתי בשקט ותקעתי את מבטי בקשת שהייתה בידה השנייה ובערימת החיצים הזוהרים "איך קוראים לך?" מבטה התרכך, זה הרגיע אותי מעט "יומי" לחשתי וחייכתי קלושות "יש לך שם יפה.. אני סורה, שומרת השער הדיגיטלי" היא הסיטה את שרוולה הרחב והשקוף למחצה והושיטה את ידה, הייתה לה יד עדינה אם אצבעות ארוכות ודקות שנמתחו בקלילות. הושטתי את ידי אליה והנחתי אותה בזהירות, כאילו מפחדת לשבור חפץ יקר "בואי.. אם את כאן חייבת להיות לך מטרה מסוימת, ואם יש לך מטרה אז אני צריכה למצוא לך חדר שבו תישארי לגור" היא אישרה לעצמה וחלה מובילה אותי במבוך של תעלות קריסטלים "רגע.. חכי.. יש לי שאלה.." בלעתי את רוקי, חששתי כי היא תחזור לנעוץ בי את אחד המבטים המרוחקים והמאיימים שלה "נו" היא הרימה גבה "מה זה השער הדיגיטלי?" עיניי הכחולות נישאו בפחד אל פרצופה של סורה "טוב.. זה סוג של פרצה בין כמה יקומים, ואני במקרה שומרת על הפרצה בין העולם הדיגיטלי לאמיתי, אם את הגעת לפה אומר כמה דברים, או שאת שומרת על שער נוסף, או שבאת להשמיד אותי" סורה תקעה את ידיה בתוך מה שנראה כמו כיס פרווה ענקי "בכל מקרה, גם אם באת להשמיד אותי אני שמחה.. נמאס לי מהמקום הזה, מילא אם מישהו מגיע אז זה פעם בכמה אלפי שנים וגם הוא עוזב תוך כמה ימים, אם תהיה לי חברה זה יהיה נחמד" סורה הפנתה מבט מחייך מעט מעבר לכתפה "ה.. בנתי.." הנהנתי בצייתנות והמשכתי ללכת אחריה דרך המנהרות הסבוכות שהתפתלו ללא הרף "הגענו" סורה החלישה את האחיזה בידי וחייכה, מולי התנוססה מערת קריסטלים עם כדורים קטנים ובוהקים שצפו באוויר ופיזרו אור עדין לכל עבר, במרכז המערה ניצב מה שנראה כמו גוש ענק של פרווה אפרפרה ורכה, באחד משולי המערה בקע קלח דקיק של מים זורמים וליד צמח עץ אפרסקים שחציו פרח וחציו הניב פירות "וואו.." פלטתי לחישה "את אוהבת את זה? חח, אני שמחה, למרות שכשרואים את הדברים האלה כל יום למשך כמה מיליונים של שנים זה מתחיל לשעמם מעט.." סורה ניגשה אל עץ האפרסק וקטפה משם פרי "אה.. אבל את נראית צעירה.. בת 15 כמוני" גירדתי את ראשי "הזמן פה עוצר מלכת, אם את רוצה, את יכולה לבהות בשעון מתקתק שנים אבל אף דקה לא תעבור" סורה שקעה בתוך גוש הפרווה ובהתה באחד מכדוריי האור היפיפיים שריצדו ליד התקרה "תתקרבי לפה" סורה הנידה את ראשה קלות ונגסה באפרסק. רפרפתי במהירות על הרצפה עם כפות הרגליים ומיהרתי להתיישב לידה על כדור הפרווה הענקי. סורה הניפה את ידה הצידה ושלושה מהכדורים התעופפו אל כיוונה "תסתכלי על הכדור השמאלי ואל תחשבי על כלום" היא קימצה את ידי בעדינות, צמצמתי את אישוניי והתרכזתי באור הנוגה של הכדור, לפתע הכל נהפך לאדום סגול כהה, הרגשתי שאני מרחפת בתוך ריקנות. קול של טפטוף עדין פרע את דממת המוות ששררה "ככה נראה יקום שרק נולד" סורה ניערה את כתפי והצביעה על הכדור האמצעי "וזה יקום חי, תתרכזי שוב" היא הורתה בלחש, חוששת לשבור את האווירה. התעמקתי בכדור, שוב צללתי לתוך מה שנראה כמו הזיה. הפעם ראיתי המונים של יצורים קטנים שהתרוצצו על אדמה יבשה לאור של שמש קופחת, ממהרים לצלול לתוך שלולית עכורה ובאותה המהירות לקפוץ ממנה ולהמשיך הלאה "הכדור האחרון יראה לך יקום שזמנו חלף, יקום שאליו אני הייתי שייכת" סורה אחזה במפרק ידי, מהדקת את אצבעותיה הארוכות באיטיות. הכל היה לבן, שום רעש לא נשמע וסביב הייתה שממה אינסופית, רק שאריות חרוכות של שרידים בודדים צפו בשיירים, מרכיבים צורות דקיקות אשר גרמו לי לתחושה קלה של דכדוך "וזה מה שאני עושה רוב הזמן פה.. צופה בבית שכבר איננו" סורה יישרה את תנוחתה בתוך הפרווה "א.. סליחה.." מלמלתי ומיששתי את ידה של סורה בעדינות. היא נראתה מושלמת מכדיי להיות מישהי מדוכדכת, פניה העצובות בהו ארוכות ברצפת הקריסטל הנוצצת. שלושת הכדורים חזרו להבהב במקומם הקבוע ליד התקרה "לילה טוב.." סורה נאנחה ודחפה את עצמה מתוך גוש הפרווה האוורירי "אם תהיי צריכה משהוא רק תקראי לי בקונכייה הזאת" חיוך דקיק השתרע על פניה של סורה, היא הושיטה לי שרשרת מחבל שאליה היה מחובר תליון כחלחל ועדין "לילה.." חייכתי ומשכתי בכתפיי. סורה נקשה באצבעותיה וכדוריי האור התקבצו לאחד ודעכו אט-אט "תשני טוב, מחר יש לך יום ארוך, מחר תקבלי את השיעור הראשון שלך בהדרכת הדיג'יגורלים" סורה הפנתה אליי את מבטה בעוד הבגדים המרופטים שלי הפכו לפרווה כחולה-כהה עם קצוות כסופים "דיג'יגורלים..?" הבטתי בסורה בסקרנות "אני אסביר לך מחר" סורה חייכה ופנתה לדרכה
אז הנה פיק חדש מבית היוצר של אני אומנם הפרק הראשון לא כ"כ קשור לדיג'ימון, אבל בהמשך זה משתלב ככה שזה לא פיק אוף P: עוד משו זה שיש שמה שוג'ו-איי בהמשך (בהמשך הדיי רחוק P
ו.. הפיק עצמו מבוסס על תיאוריה שעלתה במוחי עוד מלפניי זמן רב ^^; נ.ב- R&R יתקבלו בברכה 3: נ.ב.ב- הבנות בתמונה זה הגיבורות הראשיות, מי שמקדימה זו סורה ומאחורה יומי פרק 1 "מישהו נמצא פה..?" צעקתי לתוך המערה שלפניי, אלפים של קריסטלים סגלגלים שיקפו את אור הנר הקלוש שנשאתי בידי "תעצרי!" חשתי דקירה קלה בגבי, הנר שלי נפל על רצפת הראי ודעך בשעווה של עצמו "מה את עושה פה..?" זה היה קול תקיף של נערה "א.. אני הגעתי לפה בטעות.. נרדמתי והתעוררתי פה.." מלמלתי מעט בפחד בעוד תחושת הדקירה בגבי התחזקה "תסתובבי" היא קראה ותחושת הכאב נעלמה. הסתובבתי במהירות, מצפה לגרוע מכל "את לא אמורה להיות פה.." זו הייתה נערה בערך בת גילי, היו לה זוג עיניים צהובות ומחודדות ותווי פנים שהזכירו מעט פנים של עיט "ל.. לא התכוונתי.." עדיין הייתי המומה טיפה, אבל רוב הפחד שהיה לי עבר. הנערה הייתה לבושה בבד שדמה לפרווה זהובה עם קצוות שחורים "אני יודעת את זה.. אנשים לא מגיעים לפה סתם" היא עצמה את עיניה למחצה ותקעה בי מבט ציני. לעיתים גרמה לי להרגיש מטופשת, אבל התחושה מיהרה לחלוף כשהמבט הקודר שלה התחלף בצחקוק "הפחדתי אותך, נכון?" היא השעינה יד על ירכה ובחנה אותי מכף רגל ועד ראש עם מבטה המחודד. הנהנתי בשקט ותקעתי את מבטי בקשת שהייתה בידה השנייה ובערימת החיצים הזוהרים "איך קוראים לך?" מבטה התרכך, זה הרגיע אותי מעט "יומי" לחשתי וחייכתי קלושות "יש לך שם יפה.. אני סורה, שומרת השער הדיגיטלי" היא הסיטה את שרוולה הרחב והשקוף למחצה והושיטה את ידה, הייתה לה יד עדינה אם אצבעות ארוכות ודקות שנמתחו בקלילות. הושטתי את ידי אליה והנחתי אותה בזהירות, כאילו מפחדת לשבור חפץ יקר "בואי.. אם את כאן חייבת להיות לך מטרה מסוימת, ואם יש לך מטרה אז אני צריכה למצוא לך חדר שבו תישארי לגור" היא אישרה לעצמה וחלה מובילה אותי במבוך של תעלות קריסטלים "רגע.. חכי.. יש לי שאלה.." בלעתי את רוקי, חששתי כי היא תחזור לנעוץ בי את אחד המבטים המרוחקים והמאיימים שלה "נו" היא הרימה גבה "מה זה השער הדיגיטלי?" עיניי הכחולות נישאו בפחד אל פרצופה של סורה "טוב.. זה סוג של פרצה בין כמה יקומים, ואני במקרה שומרת על הפרצה בין העולם הדיגיטלי לאמיתי, אם את הגעת לפה אומר כמה דברים, או שאת שומרת על שער נוסף, או שבאת להשמיד אותי" סורה תקעה את ידיה בתוך מה שנראה כמו כיס פרווה ענקי "בכל מקרה, גם אם באת להשמיד אותי אני שמחה.. נמאס לי מהמקום הזה, מילא אם מישהו מגיע אז זה פעם בכמה אלפי שנים וגם הוא עוזב תוך כמה ימים, אם תהיה לי חברה זה יהיה נחמד" סורה הפנתה מבט מחייך מעט מעבר לכתפה "ה.. בנתי.." הנהנתי בצייתנות והמשכתי ללכת אחריה דרך המנהרות הסבוכות שהתפתלו ללא הרף "הגענו" סורה החלישה את האחיזה בידי וחייכה, מולי התנוססה מערת קריסטלים עם כדורים קטנים ובוהקים שצפו באוויר ופיזרו אור עדין לכל עבר, במרכז המערה ניצב מה שנראה כמו גוש ענק של פרווה אפרפרה ורכה, באחד משולי המערה בקע קלח דקיק של מים זורמים וליד צמח עץ אפרסקים שחציו פרח וחציו הניב פירות "וואו.." פלטתי לחישה "את אוהבת את זה? חח, אני שמחה, למרות שכשרואים את הדברים האלה כל יום למשך כמה מיליונים של שנים זה מתחיל לשעמם מעט.." סורה ניגשה אל עץ האפרסק וקטפה משם פרי "אה.. אבל את נראית צעירה.. בת 15 כמוני" גירדתי את ראשי "הזמן פה עוצר מלכת, אם את רוצה, את יכולה לבהות בשעון מתקתק שנים אבל אף דקה לא תעבור" סורה שקעה בתוך גוש הפרווה ובהתה באחד מכדוריי האור היפיפיים שריצדו ליד התקרה "תתקרבי לפה" סורה הנידה את ראשה קלות ונגסה באפרסק. רפרפתי במהירות על הרצפה עם כפות הרגליים ומיהרתי להתיישב לידה על כדור הפרווה הענקי. סורה הניפה את ידה הצידה ושלושה מהכדורים התעופפו אל כיוונה "תסתכלי על הכדור השמאלי ואל תחשבי על כלום" היא קימצה את ידי בעדינות, צמצמתי את אישוניי והתרכזתי באור הנוגה של הכדור, לפתע הכל נהפך לאדום סגול כהה, הרגשתי שאני מרחפת בתוך ריקנות. קול של טפטוף עדין פרע את דממת המוות ששררה "ככה נראה יקום שרק נולד" סורה ניערה את כתפי והצביעה על הכדור האמצעי "וזה יקום חי, תתרכזי שוב" היא הורתה בלחש, חוששת לשבור את האווירה. התעמקתי בכדור, שוב צללתי לתוך מה שנראה כמו הזיה. הפעם ראיתי המונים של יצורים קטנים שהתרוצצו על אדמה יבשה לאור של שמש קופחת, ממהרים לצלול לתוך שלולית עכורה ובאותה המהירות לקפוץ ממנה ולהמשיך הלאה "הכדור האחרון יראה לך יקום שזמנו חלף, יקום שאליו אני הייתי שייכת" סורה אחזה במפרק ידי, מהדקת את אצבעותיה הארוכות באיטיות. הכל היה לבן, שום רעש לא נשמע וסביב הייתה שממה אינסופית, רק שאריות חרוכות של שרידים בודדים צפו בשיירים, מרכיבים צורות דקיקות אשר גרמו לי לתחושה קלה של דכדוך "וזה מה שאני עושה רוב הזמן פה.. צופה בבית שכבר איננו" סורה יישרה את תנוחתה בתוך הפרווה "א.. סליחה.." מלמלתי ומיששתי את ידה של סורה בעדינות. היא נראתה מושלמת מכדיי להיות מישהי מדוכדכת, פניה העצובות בהו ארוכות ברצפת הקריסטל הנוצצת. שלושת הכדורים חזרו להבהב במקומם הקבוע ליד התקרה "לילה טוב.." סורה נאנחה ודחפה את עצמה מתוך גוש הפרווה האוורירי "אם תהיי צריכה משהוא רק תקראי לי בקונכייה הזאת" חיוך דקיק השתרע על פניה של סורה, היא הושיטה לי שרשרת מחבל שאליה היה מחובר תליון כחלחל ועדין "לילה.." חייכתי ומשכתי בכתפיי. סורה נקשה באצבעותיה וכדוריי האור התקבצו לאחד ודעכו אט-אט "תשני טוב, מחר יש לך יום ארוך, מחר תקבלי את השיעור הראשון שלך בהדרכת הדיג'יגורלים" סורה הפנתה אליי את מבטה בעוד הבגדים המרופטים שלי הפכו לפרווה כחולה-כהה עם קצוות כסופים "דיג'יגורלים..?" הבטתי בסורה בסקרנות "אני אסביר לך מחר" סורה חייכה ופנתה לדרכה