../images/Emo28.gif בהודעות../images/Emo70.gif פרק 2: השריפה../images/Emo70.gif
שם: השריפה. "לפי מה שאני שומעת ממך נשמע כאילו את מאוהבת בו" אמרה לי אמה בהחלטיות, מביטה לתוך עייני. "תעשי טובה אמה!" אמרתי לה בכעס, "אני לא מאוהבת באף אחד" כעסתי עליה. התעסקתי בשמיכה האדומה שעל מיטתי, לא רציתי להסתכל בעייניה. "לפי איך שאת מתארת את האיש הזה" ציחקקה, "נשמע כאילו את מאוהבת עד מעל האוזניים" אמרה אמה, וחזרה להבעה הרצינית שלה. "אני לא מאוהבת בו, נקודה! אני אפילו לא מכירה אותו! איך אני יכולה להתאהב במישהו שאני לא מכירה?!" שאלתי בכעס, עדיין מתעסקת בשמיכה. זה מה שתמיד שנאתי באמה, איכשהו היא תמיד ידעה את האמת בעניינים שכאלה, גם אם הכחשתי אותם לגמרי. "דורית את לא צריכה לשקר לי... אבל אם את לא רוצה לדבר על זה, אז בסדר" אמרה אמה בקול רם, והלכה לחדרה. אני לא יכולה להתאהב במישהו שאני לא מכירה חשבתי לעצמי, אני לא יכולה... ועם המחשבה הזו נרדמתי, על המיטה. באותו לילה חלמתי חלום מוזר במיוחד, חלום שבו אני מכירה מישהו, ואני מאוהבת בו. משום מה הוא חובש מסיכה, ואני אינני מצליחה לזהותו. דבר שאינו פוגע באהבתנו. פתאום הרחתי ריח מוזר... והתעוררתי. "דורית!!! תתעוררי מהר! יש שריפה!!" קראה עליי אמה. "מה?!?!" לא האמנתי, פתחתי את עייני, והבנתי מה הרחתי בחלומי, ריח עשן. "מהר אמה! אנחנו חייבות לצאת מכאן!" אמרתי לה בקול בהול. ידעתי שאני חייבת להישאר רגועה כיוון שתמיד בכל תרגיל אש שעשיתי אמרו שצריכים להישאר רגועים ולקרוא למכבי אש, אבל זה היה מאוד קשה להישאר רגועים במצב כזה. "דורית! הצילו! אני לא יכולה לצאת!" צעקה אליי אמה בבהלה. "אני באה!!" אמרתי לה, ופתחתי את דלת חדרה. הכל היה מלא עשן ואש. ראיתי דמות ליד החלון. רצתי מהר למטבח, לקחתי דלי כחול גדול, שבדרך כלל שימש אותנו להשקיית הצמחים ושמתי בתוכו מים. רצתי מהר בחזרה לחדר ושפכתי את כל המים על הדלת ועל כל מה שבסביבה הקרובה לה. עכשיו אמה תוכל לצאת. "אמה בואי!" צעקתי לה אמה רצה מהר לעברי, לרגע עמדנו מחובקות מבהלה, מביטות על החדר שכולו הפך לעשן ופיח,ואז רצנו מהר למטה. "אמה את בסדר?" שאלתי אותה בבהלה. ראיתי שהיא חיוורת, והיו לה כוויות על הידיים. "קשה לי לנשום" אמרה בקול חנוק, ונפלה על המדרכה. "אמה!!!!" צרחתי. פתאום ראיתי איש רץ לעברי, הוא נראה מוכר משום מה. "אני אקרא לאמבולנס" אמר, בקול שנשמע מאוד מוכר. "זה האיש מהפאב" אמרתי לעצמי, התחלתי לראות מטושטש, "אמה.." אמרתי בקול חנוק, והרגשתי כאילו יש לי גוש בגרון, שמתי לב לדמעה שירדה מעיני. הרגשתי כאילו אין לי כוח ברגליים, נפלתי על המדרכה, לצד אמה. אנשים התחילו להתכנס מסביבנו. "אמה.." לחשתי, והתעלפתי.