../images/Emo28.gifדניאל נעלם../images/Emo28.gif
דניאל נעלם דניאל היה גבר שרמנטי. נפרד לפני שנים רבות מאשתו, וחשב כיצד לשפר את חייו בשנים המצפות לו. אחרי שנפטר מאשה, שאופייה היה בלתי מתפשר ושטלתני, ציפה שדרכו תהא סוגה בשושנים, ואם לא, לפחות יקבל את השקט שאחרי הסערה הגדולה. כשהתגלתה המחלה בבתו, זנח את כל עיסוקיו ופינה את כל זמנו לטיפול ורפוי של הבת. בתו התגוררה בבית אחד איתו. ובין לבין, נסע לטייל בעולם, הלך למוזיאונים, עסק בתחביבים רבים, דניאל היה משכמו ומעלה. איש רעים להתרועע, אדם השולט בנושאים רבים. כמעט שלא היה נושא שלא היה בתחום ידיעותיו הנרחבות. אוהב ספר היה האיש, אוהב טבע וכל ברואיו. את דפנה הכיר באקראי, באחת הספריות העירוניות, עת הגיעה עם אחד מילדיה להחליף ספר. נקשרה בינהם שיחה על דא ועל הא, התעייצות בנושא ספר מסויים, שהיה רב מכר באותה תקופה. ומשם הובילה הדרך לאן שהובילה. דפנה, אישה קטנה ופשוטה, אבל עיקשת. מעגלי חייה נעו בצמצום רב, בין הבית , העבודה, והילדים. לא הרבה יותר. הנאותיה היו בעיקר סביב גידול הילדים, מתן שירות לבעלה, ששעות הפנאי שלו היו מוקדשות לצפייה במסך הקטן. סדרות מתח. זה היה כל עניינו בחיים. משהיה חוזר מהעבודה, היה נצמד למסך ושם גם נרדם. נחת גדולה, לא שבעה ממנו דפנה, למרות שגם לה, לא היו דרישות גבוהות מהחיים, היא התרגלה לצורת הנישואין האלה. ללא מריבות גדולות, ללא חיכוכים גדולים, מין השלמה של עשור ומחצה. כבר לא זכרה כיצד התאהבה בו בנעוריה. אבל הנשיאה בעול הבית והילדים , השכיחו ממנה את החלומות , אותן ארגה בלילות, לפני השינה. היא עדיין רצתה לטייל בעולם, ועדיין רצתה לאהוב , השתוקקה להתרגש מחדש, עם מישהו שאינו אדיש אליה. אפילו הנאות קטנות כמו להריח פרח, לא יכלה לעשות ביחד עם בן זוגה. והיא שקעה בחלומות נטולי עתיד והווה. פה ושם, ניסו לחזר אחריה, אבל מחוייבותה אל הבית והגינותה הרבה, תמיד השיבו אותה אל חיק המשפחה. שעון החול שלה בישר שלא נותרו עוד הרבה שנים של פריחה. מה שלא תעשה כעת, לא תוכל עוד לעשות בשנים הבאות. הביטה באחרים, ראתה פרידות בין זוגות רצתה שינוי לעצמה. הילדים גדלים, בעוד זמן מה יעזבו את הקן המשותף, והיא תשאר שם איתו, מול המסך, חצי רדומים. ולא, לא זה מה שראתה בעיני דימיונה. היא עדיין רצתה. והוא – היה לו טוב במצב שנוצר. השעמום המקסים, שאין עליו עוררין ואיש לא מעז להפר . מה גרם לדניאל, איש העולם, הגבר הבררן ורודף האסטתיקה, לבחור בחברתה של דפנה, לא ברור. אולי בדידותו, אולי הרכות שניבטה מעינייה של דפנה. אולי היושר , שלא פגש בו בנדודיו ואולי מילות האהבה שהיו שגורות בפיה ויצאו בקלות כה רבה... הם החלו לדבר. לחלוק חוויות. עדיין לא היה לה אומץ לפגוש בו ביחידות. הן מעולם לא עברה על הדיבר "לא תנאף". אבל בליבה, רקמה דפנה מיד תכניות. כבר בימים הראשונים, היא הודיעה לעצמה בחגיגיות, שהיא תנטוש את בעלה, תשאיר את הילדים איתו, ותצא במרכבת אש מפוארת אל האיש המקסים, המבדר, האיש שהיתה לו תשובה על כל שאלה. כבר בשיחות הראשונות הודיעה דפנה לדניאל בטלפון, שהיא עומדת להפר את ברית נישואיה. דניאל לא הבין על מה היא מדברת. על מה ולמה להפרד מבעלה. סיפרה לו בשקט, שהיא מאוהבת בו, בדניאל. הוא הקשיב לה, לא נתן עצות, לא התערב, האזין בשקט. והיא בהתלהבותה סיפרה שאפילו כבר הודיעה לאיש שלה שהיא נוטשת, נשאר לעשות רק את הסידורים והפרוצדורות. בעלה, שלא התלהב מרעיונותיה של אשתו, אבל לא ידע על אהבתה לדניאל, בלע את הגלולה המרה עד כדי חנק. אולי ידע, אולי לא ידע , שהיא זקוקה ליותר ממה שהוא מסוגל להעניק לה. אבל נקט בטריק ידוע של השהייה.
דניאל נעלם דניאל היה גבר שרמנטי. נפרד לפני שנים רבות מאשתו, וחשב כיצד לשפר את חייו בשנים המצפות לו. אחרי שנפטר מאשה, שאופייה היה בלתי מתפשר ושטלתני, ציפה שדרכו תהא סוגה בשושנים, ואם לא, לפחות יקבל את השקט שאחרי הסערה הגדולה. כשהתגלתה המחלה בבתו, זנח את כל עיסוקיו ופינה את כל זמנו לטיפול ורפוי של הבת. בתו התגוררה בבית אחד איתו. ובין לבין, נסע לטייל בעולם, הלך למוזיאונים, עסק בתחביבים רבים, דניאל היה משכמו ומעלה. איש רעים להתרועע, אדם השולט בנושאים רבים. כמעט שלא היה נושא שלא היה בתחום ידיעותיו הנרחבות. אוהב ספר היה האיש, אוהב טבע וכל ברואיו. את דפנה הכיר באקראי, באחת הספריות העירוניות, עת הגיעה עם אחד מילדיה להחליף ספר. נקשרה בינהם שיחה על דא ועל הא, התעייצות בנושא ספר מסויים, שהיה רב מכר באותה תקופה. ומשם הובילה הדרך לאן שהובילה. דפנה, אישה קטנה ופשוטה, אבל עיקשת. מעגלי חייה נעו בצמצום רב, בין הבית , העבודה, והילדים. לא הרבה יותר. הנאותיה היו בעיקר סביב גידול הילדים, מתן שירות לבעלה, ששעות הפנאי שלו היו מוקדשות לצפייה במסך הקטן. סדרות מתח. זה היה כל עניינו בחיים. משהיה חוזר מהעבודה, היה נצמד למסך ושם גם נרדם. נחת גדולה, לא שבעה ממנו דפנה, למרות שגם לה, לא היו דרישות גבוהות מהחיים, היא התרגלה לצורת הנישואין האלה. ללא מריבות גדולות, ללא חיכוכים גדולים, מין השלמה של עשור ומחצה. כבר לא זכרה כיצד התאהבה בו בנעוריה. אבל הנשיאה בעול הבית והילדים , השכיחו ממנה את החלומות , אותן ארגה בלילות, לפני השינה. היא עדיין רצתה לטייל בעולם, ועדיין רצתה לאהוב , השתוקקה להתרגש מחדש, עם מישהו שאינו אדיש אליה. אפילו הנאות קטנות כמו להריח פרח, לא יכלה לעשות ביחד עם בן זוגה. והיא שקעה בחלומות נטולי עתיד והווה. פה ושם, ניסו לחזר אחריה, אבל מחוייבותה אל הבית והגינותה הרבה, תמיד השיבו אותה אל חיק המשפחה. שעון החול שלה בישר שלא נותרו עוד הרבה שנים של פריחה. מה שלא תעשה כעת, לא תוכל עוד לעשות בשנים הבאות. הביטה באחרים, ראתה פרידות בין זוגות רצתה שינוי לעצמה. הילדים גדלים, בעוד זמן מה יעזבו את הקן המשותף, והיא תשאר שם איתו, מול המסך, חצי רדומים. ולא, לא זה מה שראתה בעיני דימיונה. היא עדיין רצתה. והוא – היה לו טוב במצב שנוצר. השעמום המקסים, שאין עליו עוררין ואיש לא מעז להפר . מה גרם לדניאל, איש העולם, הגבר הבררן ורודף האסטתיקה, לבחור בחברתה של דפנה, לא ברור. אולי בדידותו, אולי הרכות שניבטה מעינייה של דפנה. אולי היושר , שלא פגש בו בנדודיו ואולי מילות האהבה שהיו שגורות בפיה ויצאו בקלות כה רבה... הם החלו לדבר. לחלוק חוויות. עדיין לא היה לה אומץ לפגוש בו ביחידות. הן מעולם לא עברה על הדיבר "לא תנאף". אבל בליבה, רקמה דפנה מיד תכניות. כבר בימים הראשונים, היא הודיעה לעצמה בחגיגיות, שהיא תנטוש את בעלה, תשאיר את הילדים איתו, ותצא במרכבת אש מפוארת אל האיש המקסים, המבדר, האיש שהיתה לו תשובה על כל שאלה. כבר בשיחות הראשונות הודיעה דפנה לדניאל בטלפון, שהיא עומדת להפר את ברית נישואיה. דניאל לא הבין על מה היא מדברת. על מה ולמה להפרד מבעלה. סיפרה לו בשקט, שהיא מאוהבת בו, בדניאל. הוא הקשיב לה, לא נתן עצות, לא התערב, האזין בשקט. והיא בהתלהבותה סיפרה שאפילו כבר הודיעה לאיש שלה שהיא נוטשת, נשאר לעשות רק את הסידורים והפרוצדורות. בעלה, שלא התלהב מרעיונותיה של אשתו, אבל לא ידע על אהבתה לדניאל, בלע את הגלולה המרה עד כדי חנק. אולי ידע, אולי לא ידע , שהיא זקוקה ליותר ממה שהוא מסוגל להעניק לה. אבל נקט בטריק ידוע של השהייה.
