דיון --> ROCKS

[מישמיש כתומה]

../images/Emo27.gif דיון --> ROCKS ../images/Emo37.gif

חייבת לשתף אתכם במשהו שמציק לי כבר הרבה זמן. לפי דעת הרוב, הדיסק ROCKS הוא שהביא לפסגת ההצלחה של הלהקה בסוף שנות השבעים. הדיסק טוב, אפילו ממש טוב... אבל אני מנסה ומנסה להבין למה הוא עד - כדי - כך חשוב בהיסטוריית הלהקה (וברור שכל דיסק חשוב בהיסטוריית הלהקה אבל הדיסק הזה וNL נחשבים לשתי הפסגות, לפחות לפי רוב הדעות פה)... אני חייבת להתוודות- אישית, אני לא מאוד אוהבת את ROCKS. יש שם שירים שאני מאוד אוהבת, אבל מעט -- ואני ממש לא מתחברת לדיסק הזה. אני לא מבינה מה הופך אותו ל "דיסק הרוקנרול המושלם" או "אחד מהמשמעותיים בהיסטוריית הרוק"... וכבר הרבה זמן אני חושבת ככה, ורציתי לשתף אתכם. מה אתם חושבים על דעתי? מה אתם חושבים על ROCKS, בכללי? ועל כל מה שהוא מייצג?... אשמח לתשובות

 

[AeroTom]

אוקי -

אני לא יודע מה זה לדעת הרוב,אני אמרתי פעם שלפי דעתי האישית NL ו-Rocks מייצגים מין 2 פסגות של הלהקה לפי דעתי.אבל לכל אחד יכולה להיות דעה שונה בנושא כמובן. דבר ראשון אני לא חושב ש-Rocks הוא האלבום הכי חשוב של הלהקה.לפי דעתי למשל Toys הרבה יותר חשוב ממנו וגם הזכרתי את זה בביקורת האחרונה. דעתי האישית על Rocks היא כמובן שהוא אלבום מושלם ויצירת מופת וכו'...אחד האלבומים שתמיד יהיו גבוה גבוה אצלי ברשימה. לא יודע למה לא התחברת אליו (גם לא ל-NL בזמנו אז נראה לי) אבל לכל אחד יש את הטעם שלו ולא כל אחד גם חייב לאהוב כ"כ את האלבום הזה או כל אלבום אחר. הדעה ש-Rocks הוא אלבום אדיר ומושלם להרבה אנשים היא מבחינתי כי זה ממש נכון.הוא מלא בשירים אדירים ולא קשה לשים לב לזה. מבחינתי הוא מייצג את הפסגה כמובן של הלהקה בשנות ה-70.הוא האלבום גם שגרם לסלאש להתחיל לנגן והוא כמובן מוכר מאוד אצל הקהל הרחב גם שיודעים מה היא מוזיקה טובה וישנה משנות ה-70 חוץ מזפלין,הסטונס והשאר... זה שאת אישית לא מתחברת אליו כ"כ אז זה לא אומר שאת חייבת.לא לכולם יש אותה דעה על אלבומים.זה ידוע שהוא נחשב כאלבום ענק אבל לא כל אחד חייב לאהוב אותו. אולי החיבור שלך איתו גם עוד יגיע בעתיד.אני אגיד לך משהו- שאני קניתי אלבומי שנות ה-70 בפעם הראשונה אז האלבום היחיד מכל השישה שממש התחברתי אליו אחרי ההשמעות הראשונות היה Toys. החיבור עם האחרים ועם Rocks כמובן הגיע קצת יותר מאוחר ואחרי עוד כמה וכמה השמעות שלהם. אבל אני באמת מאחל לך שתתחברי אליו כן בעתיד כי הוא פשוט אלבום אדיר וכל רצועה שם היא יצירה נהדרת של הלהקה.אבל אם גם לא תתחברי אליו-זה לא אומר שאת צריכה בכוח. כי כמו שאמרתי- לאנשים וגם מעריצי הלהקה יש דעות שונות לפעמים על אלבומים או על שירים. מה שאני יכול רק להגיד לך מהבחינה האישית שאני חושב ש-Rocks הוא אחד האלבומים הכי טובים אי פעם שנעשו (גם של הלהקה וגם כמובן בכלל) והוא יצירה מושלמת ומדהימה לכל אורכו. הדעה שלך תהיה הדעה שלך ביחד עם ההתחברות שלך,אבל אני באמת אומר שכדאי לך לקחת את הזמן ואולי החיבור איתו יגיע בעתיד או אחרי עוד כמה וכמה שמיעות שלו. וגם אם לא יגיע-אז לא.לכל אחד יש את האלבומים שהוא יותר של הלהקה ויותר מחובר אליהם. מה שאני יכול להעביר לך זה רק הדעה האישית שלי עליו ואני לא יכול לכפות עלייך לאהוב אותו ובטח את לא יכולה לכפות על עצמך להתחבר אליו גם.זה משהו שצריך להגיע בטבעיות.

 

[SaintJohn]

ובכן, Rocks it is../images/Emo13.gif

Rocks מייצג את הפסגה של אירוסמית' בשנות ה-70 בהרבה מובנים שבסופו של דבר די מתחברים אחד אל השני. קודם כל, באופן אובייקטיבי - הוא מסמן את פסגת ההצלחה של אירוסמית' באותן שנים. יחד עם צאת האלבומים שלהם בתחילת הקריירה שלהם, התלוותה אליהם הצלחה שהלכה וגברה ככל שהשנים עברו, וההצלחה הזו הגיעה לשיאה עם Rocks. מנקודה זו והלאה ההצלחה הפסיקה לגדול והתחילה מסלול של ירידה שהלך והמשיך אל תוך תחילת שנות ה-80. גם מבחינה מוסיקלית (וזה כבר יותר קטע של דעה אישית, אבל היא גם דעתם של רוב המעריצים) הפסגה של אירוסמית' קיימת באיזור האלבום הזה. הסגנון של אירוסמית' הלך והתגבש יחד עם האלבומים שיצאו, והדעה הרווחת היא שאיכות האלבומים שיצאו אחרי Rocks מהווים ירידה הדרגתית באיכות המוסיקלית שלהם. כמובן שלכל אחד יש דעה אחרת ולא כל אחד חייב להסכים עם זה וזכותו של כל אחד להעריך את האלבומים של אירו באופן שהוא אישית רוצה, אבל שוב: הדעה הרווחת היא ש-Rocks הוא האלבום הטוב ביותר של אירוסמית' בשנות ה-70. 2 הגורמים האלו די קשורים אחד בשני, כי מן הסתם ברגע שאיכות השירים יורדת, אז ההצלחה עושה את אותו המסלול. ההתמכרות של חברי הלהקה לסמים ולאלכוהול באותן שנים היתה קיימת תמיד וזה משהו שליווה את הלהקה לאורך כל הקריירה שלהם באותן שנים, אבל ההתמכרויות התחילו להשפיע על איכות המוסיקה ועל ההצלחה ברגע שהירידה התחילה. עבורי אישית, פשוט מדובר באלבום שיש בו את אסופת השירים המוצלחת ביותר מכל האלבומים של אירו, ואני נהנה להקשיב לו יותר מכל אלבום אחר, בלי לזלזל חס וחלילה בשאר האלבומים שכבודם במקומם מונח. את לא צריכה להרגיש מוזר בגלל שאת לא מבינה מה כ"כ מוצלח באלבום. זאת זכותך המלאה לאהוב אותו באופן שבו את אוהבת אותו, כי זה הטעם האישי שלך, ואת זו שמעצבת אותו ולא אחרים. קחי לדוגמא את Nobody's Fault: זה שיר שמאוד קשה לאהוב אותו, במיוחד בהקשבות הראשונות. זה שיר כבד, רועש ולא כולם אוהבים אותו. העניין הוא שעבור אחרים ואני ביניהם, זה שיר מדהים ואני אישית מחשיב אותו בתור השיר הטוב ביותר באלבום. יכול מאוד להיות שעבור מעריצים מסויימים הוא מגדיר את איכות האלבום ומחליט עבורם עד כמה האלבום הזה טוב. לגבי המשמעות ההסטורית שלו - לזה אני דווקא לא רוצה להיכנס, כי אני לא הכי בקיא לגבי עד כמה באמת הוא השפיע על עולם המוסיקה, מעבר למספר אמנים אשר הצהירו שזה האלבום אשר השפיע עליהם יותר מכל אלבום אחר.

 

[בָלבָל]

אם אני לא טועה

מספרים שROCKS נכתב והוקלט דווקא בזמן השיא של צריכת הסמים בלהקה... ולכן הוא שונה מאוד מהשאר. אבל המקור למידע זה נמצא איפהשהוא בארגזים בבית של ההורים... אז אין לי אסמכתא כרגע

 

[SaintJohn]

תקופת השיא של צריכת הסמים היתה

בשנים מאוחרות יותר, והצריכה הלכה והחמירה עם השנים, עד שנות ה-80 בהם הם התחילו להכנס לתכניות גמילה. עדיין, Rocks אכן הוקלט בזמן שבו חברי הלהקה היו כבר עמוק מאוד בתוך הסמים, פשוט שזה המשיך להחמיר עם השנים.

 

[בָלבָל]

ואלה טופ אם אתה אומר...

אני לא אצא חוצץ בלי הוכחות

 

[AeroTom]

האלבום כנראה שהיה בשיא של הסמים-

היה Draw The Line. שם ממש כבר הם היו די מחוקים בהקלטות שלו והתחילו גם להתרחק אחד מהשני.ג'ו היה שם ממש לגמרי מבודד מהלהקה ואותו דבר סטיבן.אני משער שאם ג'ק דאגלס לא היה איתם שם,הם היו הורגים אחד את השני... ג'ו אמר לבד- "לביטלס היה את ה-White Album, האלבום הזה היה ה-Blackout Album שלנו..."

 

[בָלבָל]

ואלה משעשע!!

בטח בגלל זה העדיפו לא לשים תמונות אמיתיות באלבום, רק את הציור חחח

 

[SaintJohn]

הם באמת היו מבודדים שם

וכל ההפקה של האלבום הזה היתה הזויה, אבל אתה לא חושב שהמצב שלהם היה הרבה יותר גרוע בתקופת Rock In A Hard Place?

 

[AeroTom]

ייתכן והיה, אבל-

אני דיברתי על הלהקה השלמה והמקורית בכל אופן,וגם על שנות ה-70. אבל באמת הזמן של Hard Place גם היה הזוי אפשר להגיד.סטיבן מתעלף על הבמה מפעם לפעם...מפסיקים הופעות באמצע,פחות קהל...לא חסר. Yo! Steven! Where is Joe Fuckin' Perry ??

 

[AeroTom]

למרות שזה היה משהו כמו התחלה חדשה

Draw The Line יותר ייצג את תחילת הסוף...Hard Place גם בלי ג'ו ובראד יותר ייצג את הנורא מכל באירוסמית'.

 

[AeroSlash]

משהו שאני ממש חייבת להסכים איתו...

כשבאתי לענות הייתי בטוחה שאני מוסיפה אזכור על Nobody's Fault אבל זה נראה לי לא רלוונטי. בכל מקרה, כיוון שאמרת את זה כבר נותר לי רק להסכים עד הפסיק האחרון של המשפט: "קחי לדוגמא את Nobody's Fault: זה שיר שמאוד קשה לאהוב אותו, במיוחד בהקשבות הראשונות. זה שיר כבד, רועש ולא כולם אוהבים אותו. העניין הוא שעבור אחרים ואני ביניהם, זה שיר מדהים ואני אישית מחשיב אותו בתור השיר הטוב ביותר באלבום." - גם לי לא היה כל כך פשוט להתחבר אליו בהתחלה ולעומת זאת עכשיו זה השיר הכי נטחן מ-Rocks אצלי.

 

[בָלבָל]

הקשבתי עכשיו לNobody's Fault

3 פעמים רצוף (בדיוק הגיע השיר בפנדורה) ואני מתה עליו! רוק אירוסמיתי במיטבו!!! אני זוכרת שאהבתי את rocks אבל יש לי את זה בקלטת ואני לא מקשיבה לקלטות שלא יהרסו... איזה כיף שקניתי את הפנדורה....

 

[SaintJohn]

משהו נוסף שרציתי לומר

אחרי שקראתי את התגובות שנכתבו בינתיים: ההערכה שלי ל-Rocks קיימת יחד עם הדעה שלי ש-Lick And A Promise ו-Home Tonight הם הנקודות החלשות של האלבום, ויש שירים מאלבומים אחרים שאני אוהב יותר מהם (אפילו הרבה יותר). אני גם חושב ש-Back In The Saddle הוא לא מהטובים ביותר באלבום. בשירים כמו Last Child, Rats In The Cellar, Sick As A Dog, Get The Lead Out התאהבתי מאוד מאוד מהר, ורק בשלב מאוחר יותר בשבילי הגיע Nobody's Fault והוגדר על-ידי כשיר הטוב ביותר באלבום עבורי. אני יכול בגדול לומר שאני חושב שזה האלבום הטוב ביותר שלהם בגלל שאני מחבר כאן את ההערכה שיש לי עבור כל שיר ושיר בנפרד, ולא מסתכל עליו כל-כך בתור יחידה אחת כוללת. בסך הכל זה הטעם האישי שלי וזאת ההערכה האישית שלי לאלבום, באותו אופן שבו אני לא מעמיד את Nine Lives במקום כל-כך גבוה כמו חבר'ה אחרים כאן.

 

[ב א ל ק י]

אני חושב

שאת פשוט צריכה לתת לו עוד ניסיון בחרי שירים באקראי שימי אוזניות ותראי איך הליקים של בראד וג'ו חודרים לך למח דברי איתי עוד יומיים

 

[Hangman Jury 87]

Rocks

אני לא יודע איזה תקופה את אוהבת יותר, את התקופה החדשה שלהם או שנות ה-70, אם למשל תמיד שמעת ללא הפסקה את nine lives ו- get a grip ופתאום עכשיו את שומעת את רוקס אז הגיוני שייקח לך זמן להתחבר... זה תקופה שונה וכך גם המוזיקה נשמעת אחרת. אם כבר שמעת אלבומים כמו Get your wings, Toys וכל אלה... תשמעי עוד כמה פעמים את רוקס ואז תחליטי

הוא בהחלט אחד האלבומים האהובים עליי של הלהקה

 

[AeroTom]

מסכים פה עם אלדד -

המעבר בין האלבומים החדשים יותר לישנים הוא לא מאוד קל ורציף. המוזיקה של שנות ה-70 שונה מאוד משאר האלבומים של שנות ה-80 עד היום. אם התחברת אבל מאוד אל טויז או אלבום אחר משנות ה-70 אני מאמין שלא תהיה לך בעיה להתחבר ל-Rocks בעתיד הקרוב...אם אהבת אלבום אחר מה-70 אין ספק שהחיבור עם Rocks יגיע. אולי את צריכה לשמוע אותו יותר,או יותר לעומק.

 

[AeroSlash]

אז ככה:

לפני שקראתי את כל התגובות פה, חוץ מזו של תומר ואני חייבת להגיד שזה ממש נכון מה שהוא כתב אני אגיד לך מה אני חושבת. וזה די מוזר. תראי, בתור מעריצה ממש גדולה של אירוסמית', בשלב מסויים בא לי איכשהו כמובן מאליו שכל יצירה שאני אשמע אני אוהב ואחרי שהשגתי את רוקס **באמצעים מצונזרים**, שמעתי ופשוט אהבתי. אולי כי ידעתי מראש שבגלל שזה של להקה שאני כל כך אוהבת. לא קרה עם שום שיר של אירוסמית' שלא נהניתי ממנו. יש את אלה שאני פחות אוהבת ויש את אלה שאני פחות מבינה אבל לכולם יש את הקסם שלהם. אז Rocks לא היה יוצא דופן. והאמת כששמעתי אותו ומאוד אהבתי זה לא היה בעיני משהו יוצא דופן. לכן אני גם לא יכלתי להגדיר אותו כאלבום יוצא דופן בהתחלה. הגדרתי אותו כאלבום מעולה שהוא חלק מהפאזל שנקרא אירוסמית'. אבל עם הזמן, פשוט התחלתי איכשהו להסתכל על זה מנקודת מבט אחרת. ומאז שראיתי את זה באור אחר הבנתי את הגאונות של האלבום הזה. ופה הגענו לנקודה שאני כל כך אוהבת משום שאני ממש לא יכולה להסביר אותה. יש לו את זה, הצלילים, המילים, הקצב, הכל, זה פשוט משהו כל כך מושלם יחד שאין איך להסביר את זה. זה פשוט טוב. וחלק מהיופי של האלבום הזה ואירוסמית' בכלל זה שאי אפשר כל כך להסביר את הגאונות של האלבומים והשירים שלהם, דבר שלדעתי מאוד מוסיף כי זה הופך את המוזיקה שלהם למסתורית יותר, יותר סוחפת, יותר ממכרת. אבל כמו שתומר אמר, כל אחד והחיבור שלו לאלבומים שלו. ואי אפשר להכריח אף אחד להתחבר לאלבום מסויים וגם אין צורך. לדעתי, החיבור לאלבום יבוא עם הזמן אצלך וגם אם לא, לא נורא. כל אחד מתחבר למשהו אחר ובסופו של דבר לכולנו יש את אותו המכנה - אירוסמית'. אגב, עוד משהו חשוב - בזכות האלבום הזה יש את המרכיב החיוני השני בעולם המוזיקה שלי - סלאש. אז אין מה להוסיף בעניין הזה אני חושבת.

 

[AeroTom]

../images/Emo45.gif שלושת המילים של אלה -

מסבירות את זה מצויין. "זה פשוט טוב..." ושאלה אומרת טוב היא אומרת את זה באופן מאוד חינני ואמיתי. גם אני הגעתי לקניה של Rocks אחרי שכבר אהבתי מאוד את הלהקה והכרתי את כל המוזיקה שלהם מסוף שנות ה-80.אבל אפילו אז שאיכשהוא ידעתי שאני יאהב את זה כי זה אירוסמית' ואני אוהב כל מה שהוא אירוסמית',אפילו אז עוד לא התחברתי אל זה ממש בהתחלה.לקח לי כמה וכמה שמיעות וקצת זמן כדי להיות ממש מחובר וממש להבין את העוצמה של Rocks ובכלל של כל האלבומים של הלהקה משנות ה-70. לפי דעתי אם אהבת אלבום אחד של הלהקה משנות ה-70 אז תאהבי בסופו של דבר את כולם.זה רק עניין של זמן כנראה או עוד השמעות.

 

[AeroSlash]

אגב, תראי אותי למשל...

בעוד כמעט כל הפורום פה מהלל את Rattlesnake Shake אני לא הכי מבינה אותו והאסימון עדיין לא נפל לי. אני קולטת את העניין של ההיסטוריה שעומדת מאחורי זה. איך שסטיבן ראה את ג'ו וטום מנגנים את זה ונשאר עם פה פעור ושזה יצר את הבסיס לאירוסמית' והכל - אבל החיבור שלי לשיר הזה, אין. אני לא יודעת אם אני אתחבר אליו פעם או לא, אבל אני יודעת שזה לא עניין של לחץ או משהו, כל אחד מתחבר למה שהכי טוב לו [בצורה האמיתית והחיננית של אלה

].