../images/Emo26.gif
זה התחיל מלפני שבועיים... הייתי במסנג'ר, והיו שני בחורים "קצת" משועממים שנמאס להם לדבר אחד עם השני והחליטו שהם מצרפים עוד מישהי לשיחה, ונפלו עלי... אחד מהם היה ברשימה שלי, השני לא, אבל שניהם נמצאים באחד הפורומים שאני משתתפת בהם. השיחה היתה נחמדה, היו "ירידות" אחד על השני, (סתם דוגמא: "אז חבר שלך מיריחו?" "לא, הוא מעזה", הוא היה מוסלמי, אז הם החליטו שהוא מיריחו...) היתה גם "הצעה" שאגור בבית של אחד מהם ואלך להתחתן עם השני, ולחבר שלי אגיד שמצאתי מישהו יותר טוב (הכל כמובן בצחוק...) ואז אמרתי משהו, ואחד מהם עיוות את אחת המילים במשפט שלי, קראתי לו "נכה", הוא מייד הודיע לי שהסתבכתי חזק, ושכדאי לי מאד להזהר ממנו (יידע אותי שנכנסתי לרשימה השחורה שלו...) מפה לשם התחלתי לדבר עם אחד מהם במסרים (זה שלא נמצא ברשימה של המסנ' שלי, ואני ברשימה השחורה שלו), מאד מהר נשברנו, עברנו למסנ', והיינו מדברים שעות על גבי שעות... מתישהו גם זה כבר נמאס, ועברנו לטלפון... שיחות לתוך הלילה, על כל נושא שבעולם, הוא ידע שיש לי חבר ושאנחנו בתהליכי פרידה מתקדמים, סיכמנו גם שניפגש מתישהו, (ומזה אני לא חוששת, כי לשנינו יש ידידים משותפים שאנחנו מכירים באופן אישי), ובינתיים דיברנו בכל זמן אפשרי. אני הייתי מחכה לטלפון ממנו, הוא היה מחכה לטלפון ממני... ידענו שמתישהו אנחנו צריכים גם להפגש. ביום שני השבוע הלכתי לרופא להוציא אישור מחלה, באותו יום הוא עבד בבוקר, והחלטתי שאני נוסעת אליו (לחיפה), התקשרתי, זה הסתדר לו, ונסעתי... בד"כ כשאני נפגשת עם מישהו אני שותקת, כל המילים "בורחות" לי, ומאד פחדתי שזה יקרה גם כאן, אבל זה לא קרה, דיברתי פחות אמנם, אבל בהחלט לא שתקתי. נסענו למסעדה שקטה, ודיברנו על כל נושא שבעולם, כשיצאנו משם הוא חיבק אותי, והרגשתי נעים בחברתו. הוא לקח אותי לתחנה מרכזית בדרך הביתה, לא היה לי לב לצאת מהרכב, רציתי "להקפיא" את הזמן... ובדרך הביתה חשבתי על מה שקרה באותו יום... פתאום הרגשתי "בוגדת", למרות שנפרדתי מהחבר, למרות שאני לא מחוייבת לאף אחד, למרות שאני לא צריכה לתת לאף אחד דין וחשבון על מעשי... חזרתי הביתה מבולבלת מאד, נסערת... התכתבנו קצת במסנג'ר והלכתי לישון... וזהו... מאותו יום אנחנו מדברים, אבל הרבה הרבה פחות, ואני כבר לא יודעת אם זה בגלל שהוא עובד/ישן (ואז הוא בכל מקרה לא עונה לטלפונים) או בגלל שהוא מסנן, ואין לי מדד לדעת, כי באמת הגזמנו אז עם הטלפונים, היינו ישנים אולי שעתיים שלוש בלילה בגלל זה, וזה לא מצב נורמלי בכלל... אני כבר לא יודעת כלום, בא לי לשבור את הכלים, לקחת את הרגליים שלי (ואת מייפל
) וללכת הכי רחוק שאפשר... לשכוח מהכל... היו יש לי חופש וגם לא היה אמור להיות, ואתמול אמרו לו שבסוף הוא עובד כי פיטרו שם מישהו... התיקרה של הבית כאן עוד שניה מתעופפת מרוב תיסכול ועצבים שלי!
זה התחיל מלפני שבועיים... הייתי במסנג'ר, והיו שני בחורים "קצת" משועממים שנמאס להם לדבר אחד עם השני והחליטו שהם מצרפים עוד מישהי לשיחה, ונפלו עלי... אחד מהם היה ברשימה שלי, השני לא, אבל שניהם נמצאים באחד הפורומים שאני משתתפת בהם. השיחה היתה נחמדה, היו "ירידות" אחד על השני, (סתם דוגמא: "אז חבר שלך מיריחו?" "לא, הוא מעזה", הוא היה מוסלמי, אז הם החליטו שהוא מיריחו...) היתה גם "הצעה" שאגור בבית של אחד מהם ואלך להתחתן עם השני, ולחבר שלי אגיד שמצאתי מישהו יותר טוב (הכל כמובן בצחוק...) ואז אמרתי משהו, ואחד מהם עיוות את אחת המילים במשפט שלי, קראתי לו "נכה", הוא מייד הודיע לי שהסתבכתי חזק, ושכדאי לי מאד להזהר ממנו (יידע אותי שנכנסתי לרשימה השחורה שלו...) מפה לשם התחלתי לדבר עם אחד מהם במסרים (זה שלא נמצא ברשימה של המסנ' שלי, ואני ברשימה השחורה שלו), מאד מהר נשברנו, עברנו למסנ', והיינו מדברים שעות על גבי שעות... מתישהו גם זה כבר נמאס, ועברנו לטלפון... שיחות לתוך הלילה, על כל נושא שבעולם, הוא ידע שיש לי חבר ושאנחנו בתהליכי פרידה מתקדמים, סיכמנו גם שניפגש מתישהו, (ומזה אני לא חוששת, כי לשנינו יש ידידים משותפים שאנחנו מכירים באופן אישי), ובינתיים דיברנו בכל זמן אפשרי. אני הייתי מחכה לטלפון ממנו, הוא היה מחכה לטלפון ממני... ידענו שמתישהו אנחנו צריכים גם להפגש. ביום שני השבוע הלכתי לרופא להוציא אישור מחלה, באותו יום הוא עבד בבוקר, והחלטתי שאני נוסעת אליו (לחיפה), התקשרתי, זה הסתדר לו, ונסעתי... בד"כ כשאני נפגשת עם מישהו אני שותקת, כל המילים "בורחות" לי, ומאד פחדתי שזה יקרה גם כאן, אבל זה לא קרה, דיברתי פחות אמנם, אבל בהחלט לא שתקתי. נסענו למסעדה שקטה, ודיברנו על כל נושא שבעולם, כשיצאנו משם הוא חיבק אותי, והרגשתי נעים בחברתו. הוא לקח אותי לתחנה מרכזית בדרך הביתה, לא היה לי לב לצאת מהרכב, רציתי "להקפיא" את הזמן... ובדרך הביתה חשבתי על מה שקרה באותו יום... פתאום הרגשתי "בוגדת", למרות שנפרדתי מהחבר, למרות שאני לא מחוייבת לאף אחד, למרות שאני לא צריכה לתת לאף אחד דין וחשבון על מעשי... חזרתי הביתה מבולבלת מאד, נסערת... התכתבנו קצת במסנג'ר והלכתי לישון... וזהו... מאותו יום אנחנו מדברים, אבל הרבה הרבה פחות, ואני כבר לא יודעת אם זה בגלל שהוא עובד/ישן (ואז הוא בכל מקרה לא עונה לטלפונים) או בגלל שהוא מסנן, ואין לי מדד לדעת, כי באמת הגזמנו אז עם הטלפונים, היינו ישנים אולי שעתיים שלוש בלילה בגלל זה, וזה לא מצב נורמלי בכלל... אני כבר לא יודעת כלום, בא לי לשבור את הכלים, לקחת את הרגליים שלי (ואת מייפל
