[barush4]

דחוף! דחוף! דחוף!

יאיר כתב מתישהו קטע על זה שבנו מקבל תעודת זהות וקישר את זה למדינה בין השאר..אני מחפשת את הקטע בנרות..אז בבקשה אם תמצאו תשלחו לי את זה או שתאמרו לי היכן ניתן למצוא אותו. תודה רבה!

 

[ציקןליטל]

חיפוש טור גיוס הבן

יאיר כתב טור לפני שנה פחות או יותר על גיוס בנו, ממש מרגש!!!! היכן ניצן להשיג? מישהו יכול להעלותו לפורום? רב תודות!!!

 

[rina99]

חיפוש טור "במקום כתובה"

לפני כמה שנים התפרסם (נדמה לי שבמעריב) טור של יאיר לפיד תחת הכותרת "במקום כתובה". אני מחפשת כבר כמה זמן את הטור הזה, האם מישהו יודע היכן אוכל למצוא אותו? תודה!

 

[תהילה מסחררת]

../images/Emo63.gif חיפוש טורים ../images/Emo63.gif

 

[ההילה האדומה]

מאיפה אני יכולה להשיג את הטור

שהתפרסם בידיעות אחרונות לפני כמה שבועות... על חווה אלברשטיין וכל חגיגת כוכב נולד... אהבתי את הטור מאוד גזרתי ושמרתי, אך הוא נעלם

תודה לכל מגישי העזרה

 

[תהילה מסחררת]

כמובן "מכתב למתגייס" ../images/Emo47.gif

טור מעולה מומלץ בחום שנמצא ב מאמרים של הפורום http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/articles/article.asp?forum=1187&a=64025&c=6740&sc=0&ssc=0 ילד שלי, ביום ראשון לקחנו אותך לצבא. עמדנו בחוץ והסתכלנו איך אתה לא מסתכל עלינו. מכל התיקים בבית החלטת לקחת דווקא את הוורוד, אז נראית מרחוק כאילו התגייסת ליחידת המסטיקים. זה לקח קצת זמן עד שפתחו לך את הדלת, כי כל דבר בצה"ל לוקח זמן, ועד שנעלמת מעינינו כבר היה לך פז"מ של חצי שעה. אחר כך חזרתי לאוטו עם אמא וליהיא, נסענו מאתיים מטר, ואז עצרתי והתחלתי לבכות. אני לא רוצה להעמיס עלייך גם את עצמי, יואבי, כי מספיק התיק, אב לא הצלחתי להשתחרר מהתחושה שהייתי צריך להגיד לך עוד משהו. לא שאני יודע מה בדיוק, אבל זה צריך היה להיות משהו אבאי (כן, אני יודע שצריך לומר אבהי), כזה שאפשר לקפל לתוך הפנקס חוגר ולהוציא ברגעים המסובכים. אלא שאת מה שלא לימדת אותך עד היום, יואב, כנראה שצריך ללמוד כבר לבד. אני אשמח, כמובן, אם תבוא אליי לפעמים לבקש עצה. הנה, למשל, העצה הראשונה: אל תפחד להתייעץ עם ההורים שלך. אני יודע, יואבי, איך בטח נראיתי לך מהחלון של האוטובוס. קצת מבולבל, וקצת עצוב, ולא לגמרי במקום. חצי קילומטר לתוך העתיד, הבחור ששמע-מבן-הדוד שלו שאסור ללכת עם כפכפים בבסיס כבר נראה לך הרבה יותר בעניינים ממני. אלא שזה לא באמת ככה. אולי לא הצלחתי לנאום לך על משמעות החיים, אבל אני חייל ותיק בצבא ההבנה לישראל. ארבעים ושתיים שנה בניתי את מאגר הידע שלי. רבתי וצחקתי, ניהלתי רומנים, נרדמתי בשמירה לא פעם, עשיתי כל כך הרבה טעויות שאני בטח צודק. אני יודע שהזמנים השתנו, אבל תאמין לי שהם לא השתנו עד כדי כך. חוץ מזה, אם סתם תצטרך שמישהו יקשיב לך, למה לא להשתמש באדם שהכי אוהב אותך בעולם?. ואל תשכח לרגע, יואבי, להרגיש אשם. אני יודע שאסור לגדל ילדים עם רגש אשמה, אבל בעניין הזה אני מבקש שחרור עד השחרור. כל פעם שבא לך לעשות משהו מסוכן, תרגיש אשם כלפיי. כל פעם שאתה כמעט נשבר, תגיד לעצמך שאתה לא יכול לעשות לי את זה. כל פעם שתהיה לך ברירה בין משעמם למשוגע, תחליט שאתה מוכן להיות משעמם בשביל אבא שלך, מפני שאני לא אעמוד בזה אם יקרה לך משהו. לפני שתים עשרה שנה, כשהלכת לכיתה א`, הקדשתי לך טור שבו כתבתי "אין הרבה חוקים בחוות הגידול של האל. אתה נותן להם הכי הרבה אהבה שאפשר ומקווה שיהיה בסדר. ללמד אפשר כל דבר, אבל מי שמנסה לעצב ילדים, בסוף יוצאים לו ילדים עצובים". בסוף יצאת ילד שמח, כך שאולי עשינו משהו בסדר. עכשו אתה הולך לפגוש המון ילדים חדשים. שלום כיתה על מדי אל"ף. אם תסתכל עליהם מקרוב, תגלה שהם דומים לך לפחות בדבר אחד גם הם לחוצים ממך. החלק המסובך באנשים אחרים, יואבי, הוא שהם באמת אחרים. זה לא שאם תשים להם על האוזניים את האוזניות של הדיסקמן שלך, הם יגלו שהמוזיקה שלך היא הטובה באמת. כל חייך עברו עלייך בשכונה אחת, כך שנדמה לך שהיא העולם, אבל היא לא. אתה הולך לפגוש אנשים מיהוד ומירוחם, מאילת ומיקנעם, מקישנייב וממוסקבה. הם חושבים אחרת, יש להם אהבות אחרות, דברים אחרי מצחיקים אותם. זה יהיה קצת מבהיל ברגע הראשון, אבל אחר כך זה יהפוך לאת ההרפתקאות המופלאות ביותר של חייך. תן לזה זמן, ילד, ותחליט בפני עצמך שאתה מקבל אותם. זה יגרום גם להם לקבל אותך. הצבא, ילד שלי, אינו דומה לשום דבר. כל שלב אחר בחייך הוא גרסה משופרת של קודמו האוניברסיטה דומה לתיכון, שדמה ליסודי, שהיה גרסה מרגיזה של הגן, הדרך שבה תגדל את ילדייך תהיה התשובה שלך ליחסים איתנו. רק הצבא עומד שם לבד. שלוש שנים שאין אך להתכונן אליהן, וגם אין אך להבין אותן. אבא שלך בילה לילה שלם בלהקיף את הגבעה בשלושים שניות, ועד היום אני מנסה לפענח מה היה ההיגיון. התשובה היא שאין הגיון, אבל בסוף רק הגבעה יוצאת שבת. אל תילחם בזה, יואבי, תילחם רק בעצמך. תבדוק את גבולות הכוח שלך, את הסבלנות שלך, את היכולת שלך להשתנות. כמו שסבא טומי אומר לך מהיום שנולדת: לא חשוב מה התוצאה, חשוב רק לדעת שעשינו כמיטב יכולתנו. ויש עוד דבר אחד, ילד שלי, שהוא קצת לא אופנתי, אבל אני אגיד אותו בכל זאת: תהיה גאה. חלק מזה שבכיתי בדרך הביתה היה מרוב גאווה. אני יודע שהתבגרת לתוך תקופה שבה יש לא מעט משתמטים, העידן הפוסט-ציוני נמצא בשיאו ואף אחד (כולל אותי) כבר לא חושב שהצבא תמיד צודק. אבל במשפחה הזאת אנחנו לא פוסט שום דבר. אנחנו עוד תקועים עם הציונות, ועם המדינה הזאת, ועם הקונספט הישן שאומר שאתה לא הולך לשם בשבילך, אלא מפני שזה הדבר הנכון לעשות. בשלוש השנים הקרובות אתה תשדר בסדיר, ואני אנשום באופן בלתי סדיר, מפני שזאת הארץ שלנו ואין אחרת, ומפני שזה מה שהיא מבקשת מהטובים בבניה. ואתה הטובים בבניה, ילדי האהוב, ובטח שאתה הטובים בבניי, אז תהיה גאה. רק אלוהים ואמא יודעים עד כמה שאני גאה בך. שלך, אבא. (28.10.05, ידיעות אחרונות)

 

[ציקןליטל]

תודה רבה!!!!!!!!!!

 

[תהילה מסחררת]

תעודת זהות ../images/Emo104.gif

בבקשה, טור מקסים

תעודת זהות. ילד שלי, הזמינו אותך לקבל תעודת זהות. ביום שני הגיעה מעטפה חומה, שמזמינה אותך למשרד הפנים. אתה צריך להביא שתי תמונות ואת הטופס המעיד שנולדת. אם איבדת אותו, אתה תמיד יכול להביא אותי. אני אעיד שהייתי שם, שיצאת לאוויר העולם משום מה נראית כועס אז, כאילו הפרענו לך במשהו חשוב. שלוש שעות אחר כך, כשאתה ואמא שלך כבר ישנתם, ירדתי לדוכן הרישום בבית החולים 'הקריה' (להבדיל מהזכרונות שלי הוא כבר לא קיים), והפקידה עם השיער האסוף לא הסתכלה בי, כששאלה מה יהיה שמך. אמרתי "יואב", והיא הדפיסה אותו לתוך תיקיית קרטון ונתנה לי אישור על היותך. אחר כך עליתי למעלה והסתכלתי בך דרך הזכוכית. בניגוד למה שאולי נדמה לך, ההורים אף פעם לא מאמינים שהילדים שלהם יגדלו. הייתי בטוח שתשאר 45 ס"מ, 3.650 ק"ג, בלי שיניים ועם מצח מכווץ, כאילו אתה רוצה לנזוף בי. טעיתי. אולי חוץ מהמצח. תעודת הזהות החדשה שלך, בן, תהיה עשויה מפלסטיק תעשיתי כחול. בפנים תהיה תמונה שלך (אל תיבהל אם אתה נראה שם כמו רוצח סדרתי, כולם נראים ככה) ומעט מאוד פרטים מזהים: שם פרטי, משפחה, זכר, יהודי, תאריך לידה. אתה תיקח אותה ותצא החוצה מסניף הבשן של משרד הפנים. אם בא לך להיות מסרותי, תחצה את הכביש ותלך ממול, לפיצרייה של 'הסובל', לאכול משולש עם זיתים. זה בדיוק מה שאבא שלך עשה לפני 23 שנה. נדמה לנו שהחיים שלנו פה הם זמניים - מעבירים את הימים עד שהצי השישי יבוא לפנות אותנו - אבל אתה כבר דור שלישי לבנתיים, כך שאולי בכל זאת בנינו פה איזה נצח קטן. זה אולי נראה קצת טיפשי, יואבי, אבל זה לא מזיק לזהות שלנו שתהיה לה תעודה. היא מורכבת בעצם מדברים פשוטים, שמחברים את כולנו בלי שנשים לב. אתמול צלצל אליי הדוד שלך תמיר, כדי לדווח שהוא קרא באינטרנט שמפלס הכינרת שני מטר מהקו האדום. שנינו לקח את זה אישי, כי יש רק מדינה אחת בעולם עם שלולית לאומית. יש רק מדינה אחת שזבה לראש הממשלה, לשר החוץ ולשר האוצר שלה קוראים בכינויים מהילדות, אבל לסמל המחלקה יש רק שם משפחה. רק פה אם אתה לובש חולצה של ה'לייקרס', סימן שאתה אוהד מכבי, ואם אתה סוציאליסט, כנראה שאתה עשיר. אין עוד מקום שבו ילידם מדברים בשפת התנ"ך, אבל שונאים שיעורי תורה, וזוהי ללא ספק המדינה היחידה, שזה א מישהו קורא לך "אחי", סימן שאתם לא מכירים, אבל אם הוא טוע שאתה מניאק, אז כנראה הוא מחבב אותך. ההיסטוריה החליטה בשביל סבא שלך שהוא יגור כאן, אני החלטתי בשביל עצמי, אתה כבר לא צריך להחליט. אתה יכול לנסות לברוח מפה (וכמו רבים מבני דורך, בטח גם תנסה), לנסוע להודו, לשבת באשראם, ללבוש גלימה ולשיר "הארי קרישנה". אחרי יומיים תפתח את העיניים, ופתאום תבין שהבחור עם הרסטות, שתי שורות שמאלה, היה בגולני, פלוגה ב'. אתה לא מכיר אותו, אבל אתה מכיר אותו. גם הוא חושב שסרג'יו קונסטנזה היה הכי מצחיק ב'גבעת חלפון אינה עונה', גם הוא היה בארצי בקיסריה, גם הוא מאוהב בדלית. באיזושהי דלית. זו הבעיה עם תעודת הזהות החדשה שלך, בני, היא לא להחזרה. הדבר השני הכי קשה בהורות, זה כמה שהילדים צריכים אותך. הדבר הראשון הוא לגלות שהם כבר צריכים פחות. לפעמים בא לי להיות מעניין כמו פלייסטיישן, אבל נראה לי שזה אבוד. נדמה לי שאנחנו קרובים ואוהבים, אבל איןלי מושג איפה קנית את השרשרת עם הדיסקית וסמל השלום, מה בדיוק קורה ב'משחק ברשת', ומי זאת שגורמת לך ללכת לצופים בשבת בשבע בבוקר, עם קוצים מעוצבים בשיער (לא שאני, מכל האנשים, יכול להגיד משהו נגד ג'ל). אגב בפעם הבאה שאני אתעורר, והאוטו שלי לא יעמוד בדיוק איפה שהחניתי אותו, נצטרך לדון בזה ברצינות. אני מבלה לידך חיים שלמים בתחושה, שהחמצתי איזה שיחה משמעותית, שצריך הייתי לנהל, אבל כמו כל הארבעים פלוס-מינוס אני מל חרדה שלא אהיה מספיק 'קול'. עכשו באה המדינה ומתכתבת איתך מעל לראשי. אתה יודע מה, אם לה מותר, אז גם לי. בפעם הבאה שתקבל מעטפה חומה, יהיה בתוכה צו ראשון. נדמה לנו שאנחנו מעודכנים, מודרנים, מחליטים לבד על תפקידינו, אבל בסופו של דבר כולנו נופלים למשבצות של המקוריות: אתה תהיה בטירונות, אמא שלך תכבס מדים ותבכה, אני אספר סיפורים משעממים על איך שהיתי בצבא, ליאור ירצה שתיתן לו להחזיק את הרובה. אל תיתן, זה לא משחק. בניגוד לכל הנאומים שתשמע, הישראליות היא לא כיף גדול. זוהי ארץ קש ולפעמים עצובה, שבה רוב הזמן לא גומרים את החודש. את המתנה הכי גדולה שהיא תיתן לך - קיבלת השבוע בדואר. אתה שייך למשהו. לקבוצה, לחבר'ה, לפלוגה, לעם, אליי. בעיקר אליי. בלי השתייכות, אנחנו סתם חיים ומתים, בלי הרבה באמצע. ישראל תיקח ממך כל חייך, אבל תיתן לך בתמורה חיים שיש בהם משמעות. האמן לי, זה שווה את המאמץ. אגב, אם תרצה שאקח אותך להביא את תעודת הזהות החדשה, אתה צריך רק לבקש. זה יהיה לי לכבוד.

 

[rina99]

לא הבנתי...

הי תהילה! שלחת לי תגובה לשאלתי (לגבי הטור "במקום כתובה", תחת הכותרת "חיפוש טורים"), אך ההודעה ששלחת היתה ריקה...האם ידוע לך היכן אוכל למצוא את הטור המדובר? תודה!

 

[תהילה מסחררת]

היי רינה

ההודעה הריקה לא הופנתה עבורך אלא היא מעין כותרת לכל הבקשות טורים בעמוד הזה בפורום. בכל מקרה האם הטור שאת מחפשת הוא הנוסח של יאיר לכתובה ישראלית? כי את זה יש בספר של יאיר "עומדים בטור".

 

[poony]

חיפוש טור

היי, אני מחפשת טור שנכתב על סוגיית ההתאבדויות בצבא. יש למישהו מושג איך אני מוצאת את זה? תודה רבה

 

[hilali1]

זוכר תאריך../images/Emo35.gif

 

[poony]

לא ממש...

 

[hilali1]

אנסה לחפש...

 

[poony]

המון תודה

 

[cjharm]

נראה לי שאת מחפשת את

"הזדמנות שניה" שמופיע בספר בעמוד 333. הקטע מבוסס על דוח התאבדות בצבא מ2003. לדעתי הוא מדהים ועוזר לי להתגבר על מצבים קשים. מקווה שעזרתי ...

 

[hilali1]

הנה הטור חיפשת ../images/Emo26.gif

הזדמנות שניה

 

[poony]

תודה!

 

[ר ו ב נ ס י ת]

מחפש טור שכתב לפיד

ונושאו היה אשה בת 40 (אם אני לא טועה) יודעת איפה למצוא?

 

[ר ו ב נ ס י ת]

מחפש=מחפשת