חח צו ראשון..
אין לך מושג איזה מוזר זה היה אצלי.. באתי לצו ראשון בלי לדעת כלום עליו. יתרה מזאת, שכחתי בכלל שיש לי צו ראשון. במקרה כשהתעוררתי נזכרתי לפתע שאני צריך להתייצב בלשכה באותו היום. כשעברתי אימות פרטים הייתי בטוח שזה הראיון האישי שדיברו עליו (האימות פרטים ערך יותר משעה..), והופתעתי כשפתאום אמרו לי לגשת לעוד איזה ראיון. וזה סיפור בפני עצמו.. תחילה נכנסתי לתא הזה של הראיונות ואיזו אחת התחילה לשאול אותי שאלות. אני עייף, עם מספר שעות שינה מועטות מהלילה לפני (זה היה יום ההולדת שלי), ובלי יותר מדי חשק לראיונות אישיים, כמעט ולא עניתי לה על השאלות.. לאחר שיחת חולין קצרה היא שאלה מה הסרט האחרון שראיתי. אמרתי לה: "נפלאות התבונה". "אהבת אותו?" היא שאלה. "בוודאי, סרט מצוין", השבתי. "אהבת אותו כי אתה מתעניין בפסיכולוגיה?", היא תהתה. הרהתי שניות מספר ועניתי: "לא, כי גם אני משוגע...", וחייכתי.. אחרי זה היא הוציאה אותי החוצה ואמרה להתאזר בסבלנות עד שיקראו לי שוב. לאחר כחצי שעה קראו לי שוב לראיון, הפעם היה זה מאבחן פסיכוטכני שהתחיל לחפור לי בסוגייה של "מה יקרה אם אשובץ לקרבי?". אני, צעיר ותמים, השבתי לו בתום לב שחסר להם לדחוף אותי בקרבי, כי אני אהפוך את העולם אבל אני לא אהיה שם. אחרי ששעה שלמה דיברנו על זה, הוא החליט לשאול אותי על הלימודים. ושוב אני, בתמימותי הרבה, אמרתי לו שבית הספר על ה*** שלי, ואפשר לספור על כף יד אחת את מספר השעורים שאני נמצא בהם במהלך השבוע. אז הוא תהה לגבי טיב החלומות שלי.. אני התחלתי לחפור לו על כמה סיוטים שהיו לי.. המסכן נראה לי היה בשוק ולא הפסיק לרשום משהו בפנקס שלו. רק אחרי כשעתיים סיימתי את הראיון האישי. ורק אחרי כשנתיים הבנתי איזו טעות עשיתי.. ממה שהבנתי, כל הקטע הזה הוריד לי לפחות 4 נקודות מקב"א. וזה, איך לומר, לא כ"כ נעים. ובקשר לקצין מיון- אני לא יודע מה לעשות, האם להזכיר את כל הקטע עם הקב"ן או לא? הריי אם אומר זאת לפני שאדע היכן אשובץ, זה עלול לפגוע בתפקיד (נאמר ואוכל בדרך פלא לקבל את מבוקשי, הריי דבר כזה עלול לפסול לי את התפקיד, לא?), אבל מצד שני, אם לא אזכיר כלום, הוא עשוי לדפוק אותי באיזה חור שחבל"ז..