אדון שוקו84
New member
../images/Emo26.gif
"את רחוקה מלהיות קצת שקט בשבילי..." אני פותח בזאת שרשור רשמי
על השוני הדרמטי בין האלבומים של אביתר. בעיניי "עומד על נייר" הוא מעין השלמה עם העולם והכרה בטוב שבו, אחרי הפסימיות הנוראה ב"אביתר בנאי" וב"שיר טיול". אחרי כל הכאב המצוי בשירים כמו "תתחנני אליי", "אבות ובנים", "בראשית" או "תיאטרון רוסי" [ולא חסרות דוגמאות נוספות], מגיע לעומתו "מתנות", המכיר בעובדה שגם "כשהלב נשבר זורח אור גדול", או "שוב אני לבד", העוסק ביתרונות (המאולצים, אולי) שבבדידות, או בהכרח לא לשקוע בה, בהרס העצמי הנגרם עם השקיעה בייאוש ובבדידות. השורה "למי אני נאמן, לך או לי?" מתוך "מתנות" היא לדעתי התפכחות מהתפיסה המעורערת של האהבה המופיעה ב"תיאטרון רוסי" וב"אקדח", אהבה שהיא הרסנית ודורסנית וכל ייעודה היא הגשמת הסיפוקים העצמיים אינה יכולה להתקיים, אהבה היא אהבת האחר ולא אהבת עצמך, השאיפה התמידית לגרום לו טוב ורק טוב היא האמורה להיות בבסיס הקשר, להיות נאמן למושא אהבתך ולא רק לעצמך. בנוסף, "עומד על נייר" מייצג שינוי שהוא לא רק מנטלי אלא שינוי שהוא גם שינוי במציאות החיים - הוא מצא את השקט, הוא מצא שלווה פנימית, כמו בצמד המילים המודגשות בציטוט שפתחתי בו את ההודעה. בא לי לכתוב גם על "הייאוש, הבשר הגאווה" ועל ההכרה בבעייתיות שבהם, אבל צריך להשאיר גם לכם משהו
יום טוב
"את רחוקה מלהיות קצת שקט בשבילי..." אני פותח בזאת שרשור רשמי
