המ...
שלוש שבועות לפני העזיבה שלי יצאתי לקורס מד"צים של הנוער העובד והלומד (מי שמכיר אותי יודע שאני נוע"ליסטית בלי גבולות ואת כל החיים שלי הייתי מבלה בקן) היה לי הכי סבבה בעולם,חוויה שאני לא אשכח אף פעם. הכרתי כל כך הרבה אנשים חדשים ואנחנו בקשר קבוע,טלפונים,אינטרנט,מה לא. זה היה קורס מד"צים של 12 יום. ביום שהוא הסתיים,נשארו לי עוד 10 ימים בארץ. כל הזמן ביליתי אותם עם חברות,בבית קצת כי הייתי ממש עייפה. ביומיים האחרונים,היה ממש כיף. טסתי בשבת בלילה. ביום שישי הייתי אצל סבתא וסבא שלי,להיפרד מהם. היה עצוב אח"כ כשחזרתי הביתה ב-21:30 בערב עשו לי מסיבה בבית שלי,עד 1 בלילה. היינו איזה 20 בנות,שאלה החברות הכי קרובות שלי.הזמינו רק אותן ולא את היתר שהייתי פחות קרובה אליהן. נפרדתי מכל החברות שלי,והביאו לי מלא מלא מלא מתנות ועשו ערב ממש יפה כזה עם כל מיני דברים שאמרתי,דברים שעשינו ביחד,דברים שכל אחד הייתה רוצה שאני אזכור ממנה...ממש מדהים (והכל תודות לחברה הכי טובה שלי בעולם,ליאור) ביום לאחר מכן,החברות הכי הכי קרובות שלי, ליאור ליהיא שני ועוד כמה באו להגיד לי שלום אחרון. כל היום דודה שלי ודוד שלי ובני דודים שלי היו פה, ואחרי שהם הלכו החלה ממש רכבת של חברים שלי לפה. כל הקבוצה שלי מהקן, 4 קומונרים,2 מהקן שלי ו-2 מקנים אחרים (הייתי בעננים מזה..הם הפתיעו אותי!) ובמקרה הם גם היו הקומונרים האהובים עלי (גרעין סופלה ROX בייבי!) הגיע ידיד טוב שלי ועוד מלא אנשים וכולם כזה חיבקו אותי והיה ממש עצוב. הקומונרית שלי כתבה לי מכתב פרידה,וגם כל החברות שלי,והכינו לי תשבצים לתמונה, ואלבום תמונות והכל...והייתי כל כך שמחה שיש לי חברות כאלה,שאני יודעת שהן מתגעגעות אלי בטירוף והחיים שלהן מאוד השתנו כשאני כבר לא שם,כי הייתי ממש מרכז החבורה.. כשעליתי למטוס פתחתי את כל המכתבים...והיה לי כל כך עצוב