מה דעתכם...
זה לא קשור לשמיניה, אבל כתבתי סיפור ואני רוצה לשמוע מה דעתכם... אז הנה: "מיכל, את יכולה להפסיק לשיר קצת?, אני מנסה להכין שיעורים!" אמרה אחותה הקטנה של מיכל. מיכל היא נערה בת 16 בעלת קול מדהים ביופיו שחולמת להיות זמרת בלהקה. "בסדר, בסדר, תירגעי קצת" ענתה לה. "אמא, אני יוצאת קצת החוצה עם דנית". דנית ומיכל היו החברות הכי טובות, הן עשו הכל ביחד וסיפרו הכל אחת לשניה. מיכל ודנית יצאו להסתובב קצת בפארק ולפתע ראו מודעה ובה כתוב: "אודישנים ללהקה אם אתם יודעים לשיר ולרקוד טוב ואתם בגילאים- 14- 17, אז המקום בשבילכם- אנחנו מחפשים חמישה נערים ונערות שיהיו חלק מלהקה מפורסמת שתערוך סיבוב הופעות, האודשנים יתקיימו ב___ בתאריך- 23.4.05 בשעה 12:00 בדיוק." "זו ההזדמנות שלך!" אמרה דנית למיכל, "את יודעת לשיר, לרקוד ואת בת 16, את חייבת ללכת!", "מה פתאום", אמרה מיכל, "בטח יהיו שם מלא מוכשרים, למה שדווקא אני אבחר?, חבל לי על הזמן...", "למה לא?, את הכי טובה! ואפילו אם לא תבחרי, לפחות ניסית!", "את צודקת!, למה שאני אוותר, אני אלך לשם, הרי זה החלום שלי, למה לוותר עליו בקלות?" השיבה לה מיכל, "סוף סוף את מדברת לעניין" אמרה דנית, שתיהן צחקו. למחרת, דנית התייצבה אצל מיכל ב-10:00 בבוקר והן התחילו לעשות חזרות, מיכל התחילה לשיר והמון אנשים החמיאו לה. "את רואה" אמרה דנית "כולם אומרים לך שאת שרה מדהים, את בטוח תיבחרי ותהיה מפורסמת וכל זה.." מיכל הסמיקה ואמרה: "אולי, לא בטוח, וגם אם אני אבחר, אני לא רוצה תהילה וכל זה, אני רק רוצה לשיר!", " טוב די אם הדיבורים, מחר היום הגדול את חייבת להיות מוכנה!" אמרה דנית. הגיע הלילה, מחר האודישן, מיכל שרה את השיר פעם אחרונה לפני שהלכה לישון. היא היתה לחוצה, אך אימה הרגיעה אותה, היא נרדמה עם חיוך מתוק על הפנים. הגיע הבוקר, היום הגדול כבר כאן. היא קמה בבוקר, מאושרת, זוהרת מתמיד והתחילה לנסוע עם הוריה ועם דנית למקום הבחינות. כשהגיעה, היה תור ארוך, המון נערים ונערות נבחנו, הגיע תורה, היא שרה והלהיבה את השופטים, השופטים היו המומים מכשרונה וקיבלו אותה ללהקה, היא יצאה אל הוריה וחברתה מאושרת ועם חיוך גדול, כולם כבר הבינו שהיא התקבלה. "אני הכי מאושרת בעולם, החלום הגדול שלי התגשם!." אמרה כולם שמחו בשבילה. הוריה רצו להישאר ולהיכנס אל הקונצרט הקרוב, זה לא עניין אותה ואת דנית. דנית חזרה לביתה ברגל, כי היה קרוב, אך מיכל החליטה לנסוע במונית אל ביתה, ליד המונית שבה נסעה, נסע גם צעיר שיכור, הצעיר שנרדם על ההגה התנגש במונית ושני הרכבים עלו באש, הצעיר ונהג המונית נהרגו במקום, מיכל נפצעה במצב אנוש. מיכל היתה 3 שנים בתרדמת בבית החולים, לאחר 3 שנים היא התעוררה, אך נשארה נכה במוח. בזמן שהיתה בתרדמת, הלהקה שהיא היתה אמרוה להיות בה, כבר סיימה את סיבוב ההופעות, אך מיכל עדיין משותקת מוחית. הבקשה הגדולה של מיכל היא שלא תסעו שיכורים, אתם מסכנים את עצמכם וגם אחרים!.