שאלה: איפה ניתן להתחסן נגד

[קרן משם]

../images/Emo26.gifשאלה: איפה ניתן להתחסן נגד

הודעות כאלה? לפניכם פיסקה מההודעה שהוציאה אותי משלוותי [הודעה שהופיעה בפורום תאומים בהקשר של שיטת 5 הדקות] "לפחות חצי מהאמהות בפורום נאלצו לעבור טיפולי הפריה כדי להרות. הן השקיעו בזה זמן, כסף,וחיי משפחה. הן עברו כאבים, והמתנה, וציפיה, ואכזבות וכישלון. ליבי ליבי. אני שמחה שכל אם שעברה גהנום כזה יכולה סוף סוף לחבוק את פרי בטנה. אבל פתאום- הילדים נולדו ואז מה? צרכי האם קודמים לצרכי התינוק? הצרכים שלו לא חשובים? יותר חשב לנקות את הבית, לבלות עם בן הזוג, לקרוא ספר, מאשר להיות עם הילד?" אני מבקשת לא להעלות לדיון את שיטת 5 הדקות או את נושא ההנקה, זאת לא הפואנטה בהודעה שלי האם תמיד זה ירדוף אותנו? אז כן, אני קרן עברתי טיפולים והתייסרתי עד שהבאתי את ילדיי לעולם, אבל אני אותה קרן כשאני בוחרת לא להניק את ילדיי ואותה קרן כשאני בוחרת בשיטת 5 הדקות כמתאימה לי או שבוחרת בכל דרך אחרת לחנך את ילדיי, כן, גם כאלה שלא מתאימים לX או לY האמת? נשבר לי מזה! נשבר לי שזורקים לי בפרצוף שבגלל שעברתי טיפולים מצפים ממני להיות הורה כזה וכזה-מושלמת! יש לי חדשות מסעירות: אני לא מושלמת ולא מתיימרת להיות כזאת-מעולם לא טענתי למושלמות אז בחייכם, אני חייבת למצוא חיסון שירגיע אותי מתגובות כאלה, אני פשוט מתקוממת כל פעם מחדש ומצליחה לצאת מדעתי והרי חבל להוציא אנרגיות שאני זקוקה להם לא? ובכ"ז אני מוציאה כאלה כל פעם מחדש... מה עושים?!!

קרן

 

[אינה של יערה ואלה]

קרנושית, אל תיקחי ל../images/Emo23.gif

אז היא אומרת מה שהיא חושבת. את זוכרת את ההודעות ב"הריון אחרי טיפולים" שמתחילות בהתנצלות ארוכה על כך שההודעה, בעצם, מכילה קיטורים על הבחילות או החמות או הורידים או צבע האריחים באמבטיה או כל מה שמעצבן הריוניות? את זוכרת שהתגובה הראשונה היא: מותר להתלונן. הצרבות לא הופכות להיות בטעם גלידת שוקולד אם ההריון הוא אחרי טיפולים. תמירי "הריון" ב"הורות". אז הילדים היקרים שלנו הושגו אחרי טיפולים, האם זה אומר שאנחנו יכולות להסתפק בשעתיים של שינה רצופה ביממה? האם ההורמונים עלו לנו למוח והפכו אותנו לסופר-וומן? הטיפולים היו ונגמרו לשמחתנו, לפחות לסיבוב הזה, אבל הילדים נשארים אתנו לכל החיים. לא אשמתם שהם נולדו מטיפולים. את עושה מה שאת עושה כי את מאמינה שזו הדרך הטובה ביותר לטווח הארוך. אולי את לא אמא מושלמת, אבל הילדים שלך יצאו משהו-משהו, מה דעתך?

 

[LeeLoo1]

כל אחד ודעתו הוא.....

אני שמעתי על הטראומה שיש לפעמים לילדים בעקבות השיטה הזו..... הם מתחילים לפחד להכנס לחדר.... היה פרק ב"משתגעים מאהבה" שהזוג בקמן ניסו ליישם את השיטה על הבת שלהם... ישבו עם שעון מחוץ לחדר ונקרע להם הלב.... בסוף איך שהם נשברו נשמע שקט... הילדה נרדמה.... אבל, האמא היתה מדוכאת ולמה? היא אמרה משהו שנגע לליבי מאוד "שברנו את הלב שלה...." לי למשל אין שום בעיה להרדים את הילד שלי על הידיים, הוא שוקל כבר מעל 9 קילו ובשעה שצריך ללכת לישון והוא לא רוצה לינוק אני מערסלת אותו ושרה לו שיר בשקט והוא נרדם עלי בכייף ובחום.... אני פשוט לא מסוגלת לשים אותו במיטה ושירטון ויבכה עד שירדם.... אני נהנת מהרגעים שהוא כנוע על הידיים שלי ומתכרבל עלי... אני חושבת לעצמי שעוד מעט, הזמן פשוט טס... אני אוכל לשכוח מרגעים כאלו, ככל שהם גדלים הם מרחיקים אותנו מהם יותר.... אז אני מתענגת על הרגעים האלו....אבל אני בעד בלילה לא להרים, לפעמים אני נרדמת על המעקה של המיטה וזאת משום שהיד שלי עליו ואני מרגיעה אותו.... ואני גם חושבת שאני קיימת עכשיו בישבילו!!!! אני יודעת שזה נורא, ואיפה "האני" שלי, אבל הוא לא מעניין אותי, לא מעניין אותי להשאיר אותו ולצאת ולא מעניין אותי לנסוע לחול בלעדיו...... אבל אולי משום שזה ילד ראשון......

 

[LeeLoo1]

ומוסיפה שאין קשר בין טיפולים לצורת

חינוך!!!! לא חושבת שמי שעברה טיפולים צריכה להרגיש אחרת ממשהי שלא עשתה טיפולים. כל אחת בוחרת בדרך החינוך שלה. נקודה. אין קשר לטיפולים.

 

[קרן משם]

אגב, חייבת להודות

שקראתי רק את הודעתך השניה לה אני מגיבה, הראשונה פתחה דיון בנושא השיטה, וכפי שציינתי לא היה ברצוני לפתוח דיון בנושא הזה. אבל כן חשוב לי לציין שהודעתך השניה היא הנקודה עליה דיברתי והשורה התחתונה שהיה חשוב לי לשמוע

 

[מיכל @]

אם כבר פתחת את הנושא

[למרות שקרן ביקשה שלא. סליחה קרן

] אבל אני לא אתן להודעה שלך להישאר יתומה ולתת לאנשים לחשוב שבזה מסתכם העניין. קודם כל, פורום תאומים הוא אחד הפורומים היותר פתוחים לשיטה הזאת (בד"כ

) מהסיבה המתמטית הפשוטה שאם מסובך להשכיב ולקום בלילה לתינוק אחד, אז עם שניים או יותר זה הופך להיות סיוט אמיתי. באופן אישי - גם אני אהבתי נורא להרדים על הידיים. עם יובל זה עדיין קורה לפעמים (הוא בן שנתיים) ועומר החליט בעצמו בגיל 8 חודשים שלא מתאים לו יותר (למרות מחאותי

). וגם אצלנו ההשכבות במיטה היו מייגעות מאוד ובכל זאת נתנו לדברים לזרום בקצב שלהם ובסוף זה הסתדר לקראת גיל שנה. אבל אצלנו הבעיה העיקרית היתה הלילות עצמם. מה תעשי עם ילד שמתעורר 10 פעמים בלילה (אני לא מגזימה!) בצרחות אימים ודורש לחזור לישון רק על הידיים שלך? ומה תעשי עם שניים כאלה? זה לא היה מקרה חד פעמי. זה היה ככה כל לילה. אנחנו פשוט התמוטטנו פיזית ונפשית ואז ידענו שאין ברירה וצריך להקשיח עמדות. תוך פחות משבועיים ישנו לילות שלמים מאז ועד היום.

ויש גם תינוקות שמתקשים ללכת לישון בלילה, על הידיים או לא, וזה לוקח שעות על שעות ובגיל שנה או שנה וחצי הם עדיין הולכים לישון באמצע הלילה וההורים גם מותשים וגם חסרים לחלוטין זמן לעצמם. וכן, השיטה הזאת לא קלה לביצוע מבחינה מנטלית, אבל היא פותרת המון בעיות. תשאלי את מיכל ק-ש שהתינוקת שלה למדה סוף סוף לישון שנת צהריים במעון. תחשבי כמה אומללה היא היתה לפני זה. תשאלי אותי, שמאז שאני ישנה לילות שלמים יש לי הרבה יותר כוח ואנרגיות לתינוקות שלי והיחסים שלי עם הבעל השתפרו פלאים. ויש אנשים שזה לא מתאים להם, שמוכן להקריב דברים שאני לא הייתי מוכנה להקריב, או שהתינוקות שלהם באופן טבעי נרדמים יותר בקלות וישנים בלילה כמו שצריך. מקובל עלי. כל מה שאני מנסה להגיד זה אל תפסלו את השיטה לפני שעמדתם במקום שלי.

 

[מיכל @]

ולגבי הפרק ההוא של "משתגעים מאהבה"

אני חושבת שהם עשו את זה כשהתינוקת היתה בת 3 חודשים. בעיני זה מאוד לא נכון. השיטה צריכה להתבצע על תינוק שיודע מה רוצים ממנו. שמסוגל להבין כשאומרים לו "עכשיו אתה הולך לישון במיטה שלך". אני חושבת שרמת ההבנה הזאת מתבססת סביב גיל שנה ואני באמת לא ממליצה על השיטה לפני זה, אם כי יש וריאציות עדינות יותר שלה שבהחלט אפשר לנסות. מעבר לזה, לא יושבים עם סטופר. את עושה מה שאת מסוגלת ואם את לא מסוגלת 5 דקות אלא 2 דקות, זה גם בסדר. מהר מאוד לומדים להתאים את תדירות הכניסות לחדר לסוג הבכי של התינוק.

 

[LeeLoo1]

אבל כתבתי שגם לי היתה בעיה בלילה

עילי קם 10 פעמים בבכי ודרש שאני ירים אותו כדי שיוכל לחזור לישון...... ואני עברתי כמה לילות לבנים של ילד בוכה ולא הרמתי אותו, אלא ליטפתי אותו ואפילו נרדמתי על המעקה של המיטה שלו ובסוף הוא נרדם.... וסליחה, לא התכוונתי לבקר אף אחת.... אמרתי שכל אחת מיישמת את השיטה והחינוך המתאים לה!

 

[גאיה של זיו]

לילו, גם אנחנו התחלנו כמוך בהדרגה

אני לא יישמתי את השיטה אחד לאחד. ישבתי לילות שלמים ליד המיטה של זיו וליטפתי אותו מבלי להוציא אותו מהמיטה. אח"כ דיללתי בהדרגה את הישיבות אצלו...לא הצטרכתי לתת לו לבכות חמש דקות, אבל בהחלט נתתי לו לבכות קצת בהתחלה. הוא למד מהר מאוד. יש תינוקות שהשיטה עובדת כבר מהשלבים הראשונים שלה (כמו אצלכם). אצלנו השלבים הראשונים, שיפרו את שנת הלילה אבל לא הניבו תוצאות מספיק טובות.

 

[גאיה של זיו]

../images/Emo45.gif מסכימה עם כל מילה.

מיכל, עברנו את אותה הסאגה, רק שלי היה רק תינוק אחד. התחלנו בגיל שנה ומאז הלילות ניראים אחרת וגם התיפקוד של כולנו במשך היום. בהחלט לאמומלץ להתחיל את השיטה לפני שהתינוק מבין מה אומרים לו.

 

[מיכל ק-ש]

מיכל, אני חשה שאת קצת מתנצלת ואני

מתפלאה ולא מבינה למה? באמת שלא ברור לי למה את חשה צורך לומר "אל תפסלו את השיטה לפני שעמדתם במקום שלי". אני לא עמדתי במקום שלך (אין לי תאומים כידוע) ולא פסלתי. את חושבת שמה שעשית לא מראה שאת שם בשביל הילדים שלך? מי אמר שהגישה של "לזרום" עם כל מה שהילדים רוצים, היא יותר טובה? אולי הגישה של הצבת גבולות (ושינה היא אחד התחומים הראשונים בהם ילד בודק את הגבולות ומותח אותם עוד ועוד) היא הנכונה והנותנת לילד בטחון? מי אמר שלהקריב את עצמך והזוגיות עושה לילד טוב יותר? ואגב - אופק בת 9 חודשים וזה עבד מצוין.

 

[מיכל @]

צודקת ב-100% ואני אסביר

אני לא מתנצלת. אפילו לא לרגע. אני מרוצה ממה שעשיתי ואיישם את זה גם על הילדים הבאים שלי. אבל יש לי הרגשה, שהורים אחרים, שאין להם את הביטחון ואין להם חברים טובים שיתמכו בהם ברגעים היותר קשים של השיטה, יקראו שרשור כזה ויגידו לעצמם שהם לא מוכנים להתאכזר לילדים שלהם ויפסלו את השיטה עוד לפני שהכירו אותה. בגלל זה תמיד חשוב לי לתת קונטרה למשמיצי השיטה (לילו, לא התכוונתי אליך, אלא באופן כללי), כדי שאלה שמתלבטים בשקט יוכלו לשמוע גם את הצד השני. לגבי הגיל של אופק - אמרתי "לקראת גיל שנה" כי רמת ההבנה של תינוקות שונים היא שונה בגילאים שונים. אצלי, אני לא חושבת שיובל היה מסוגל להבין את מה שאופק מבינה בגיל 9 חודשים.

 

[LeeLoo1]

אני לא נגד השיטה, ההפך הוא הנכון

אין לי את האומץ. נקודה. הלוואי והיה לי את האומץ ומכיוון שאני לא כל כך צריכה כרגע ליישם את השיטה, אני שמחה שבנתיים, טפו, טפו, אין לי צורך.... ואם היה צורך, הייתי מוצאת את הכוחות הנפשיים לזה..... אני לא חושבת שיש בעיה לתת לילד קצת לבכות....

 

[LeeLoo1]

אני לא נגד השיטה, ההפך הוא הנכון

אין לי את האומץ. נקודה. הלוואי והיה לי את האומץ ומכיוון שאני לא כל כך צריכה כרגע ליישם את השיטה, אני שמחה שבנתיים, טפו, טפו, אין לי צורך.... ואם היה צורך, הייתי מוצאת את הכוחות הנפשיים לזה..... אני לא חושבת שיש בעיה לתת לילד קצת לבכות....

 

[מרב של ערן]

לצערי, אני חושבת שכנראה שכן

זה תמיד ירדוף אותנו. לא בגלל שזה נכון, אלא מפני שתמיד יהיו אנשים שחושבים כך. ולא, אי אפשר להתחסן נגד הודעות כאלה, כי הן פוגעות בציפור הנפש, מעלות שוב ושוב את הכאב ומחטטות בתוך הפצע שתמיד יהיה שם. מה שמצליח להדהים אותי הוא שיש אנשים שיודעים מהי הורות מושלמת, מהו הדבר הנכון שצריך לעשות, מהי הדרך הנכונה לחנך ילדים. ואני שואלת את עצמי איך זה שאני כבר שנה שלמה אמא ועדיין לא יודעת מה נכון ומה לא, ואמא שלי שהיא כבר כמעט 40 שנה אמא גם עדיין לא לגמרי בטוחה מה נכון ומה לא.

 

[מיכל של הדר]

מסכימה עם כל מילה שלך. גם עם

המילים שכתבת בהודעה על ההנקה. מרבי, זה שאת שנה שלמה אמא ועדיין לא יודעת מה נכון ומה לא, רק מחזק את העובדה שאת אמא נפלאה!!!!

 

[שירלי של השלושה]

../images/Emo45.gif

 

[סוכריה על מקל]

חיסון? זה קל.

תסתכלי על הילדים שלך. אחד אחד. מקסימים, בטוחים בעצמם, חכמים - נפלאים. איזו הוכחה טובה יותר מזו לכך שמה שאת עושה איתם זה הדבר הנכון??

 

[מיכל @]

../images/Emo127.gif

 

[שלומית של השניים]

ומה זה אומר על הילדים שלנו?

לשיטת הדוברת שציטטת, "ילדי טיפולים" לא אמורים להיות ילדים "רגילים", אלא סופר-ילדים? כאלו שתמיד צריכים להיות מושלמים בשביל ההורים, בגלל שעבדו כל כך קשה כדי להביא אותם לעולם? הרי אנחנו לא מצפים שהם יהיו כך, נכון? לא ממש הוגן. כך גם לגבינו. בחיי, לא חסרות סיבות להרגיש אשמים כהורים, ואני לא חושבת שצריך לגרור את העבר הטיפולי שלנו לכל זה. עבדנו הרבה בשביל להיות הורים, ומותר לנו להשתמש גם בשיטות הפחות "נחמדות", אולי, כדי להיטיב עם הילדים שלנו. אני חושבת שלילדים שלנו, שעמלנו וכאבנו על מנת להביא אותם לעולם, מגיע שיהיו להם הורים טובים, שיאהבו אותם ויעניקו להם חום. ולא - לא הורים שיבטלו את עצמם וצרכיהם, ויפנקו אותם בצורה מוגזמת. גם אותי מעצבנת הרמיזה כאילו ה-IVF שעשינו הופך אותנו להורים סוג-ב' (או סוג א'-א', תלוי איך מסתכלים על זה).