ואם כבר מדובר בקטנטנים אז../images/Emo207.gif
אתחיל ואומר שאני לא הכי דואגת בעולם אבל שואלת בעצם האם אני שאננה מידי: הקטנה, בת שנתיים וכמעט ורבע, ישבה רק פעם אחת בחייה לשמוע סיפור. כן, רק בקריסמס אצל ההורים היא התישבה על האח של ק' והקשיבה לסיפור וגם נרדמה עליו. ברגיל אין סיכוי שהיא יושבת ומקשיבה לסיפור מהתחלה ועד הסוף. אפילו לא רק להתחלה: מתישבים איתה או שוכבים לידה במיטה והיא מיד חוטפת את הספר ומדפדפת, לא נותנת לגמור אפילו משפט כך שאפילו ספרים שבהם רק משפט בדף לא עובדים כי היא מיד מנכסת ומדפדפת לבד ואבוי אם נפריע לה. ניסינו לתת לה ספר ביד ולהקריא אחר, לא עובד. בעצם רק כשמקריאים לגדולה ספר במיטה והיא כביכול יכולה לשמוע את הסיפור מהצד שלה של המיטה. אבל מספיק שנסובב אליה ונראה לה גם את התמונה, והיא מנכסת ונגמר הסיפור
. המצחיק הוא שנגיד ללכת לישון היא חייבת ללכת מחבקת ספר
לפעמים שניים
. ממש מחבקת ספרים כמו שילדים אחרים מחבקים
. היא גם מסוגלת לפני השינה בעיקר אבל גם בכלל לתפוס ספר ולהתבונן בו ולדבר אליו (בשפתה הלא מובנת עדיין) דקות ארוכות, ארוכות מאד. מאד חששתי שזו בעיה של ריכוז אבל מצד שני הסיבה שאני לא דואגת בינתיים היא שהיא בהחלט יכולה להתרכז בהמון דברים אחרים במשך זמן רב מאד אפילו חצי שעה ויותר. דברים כמו פאזלים, ציורים, "בישול", תוכנית טלויזיה, או כל משחק או פעילות שהיא ממציאה לעצמה. אה, וגם בעלעול בספרים כמובן. אז אני שאננה מידי? נתקלתן פעם בתופעה כזאת? סתם חבל לי שבינתיים היא מפסידה חוויה כה נעימה, ובהזדמנות מפסידה גם פיתוח שפתי כמובן.
ספרי קרטון או ספרי בד? כל אחד בשלב אחר? משקיעים בספרים לקטנטנים (סביבות גיל שנה) או שיש בבית רק מה שמקבלים מתנה? ולשאלה שמעניינת אותי במיוחד - ספרים זה רק בידיים של אמא או שאתן נותנות את זה כצעצוע שאפשר להשתמש בו עצמאית? מי שעונה - שתגיד גם איזה ילד זה שלה - ראשון, שני והלאה. בסוף אני אגיד מה ראיתי על עצמי. שבוע נפלא לכולן
בתקווה שירד כבר גשם
