קצרים ליום רביעי-חול המועד

זה בדיוק מה שניסינו לעשות!

Think again... הבנזוג היה מצליח, אבל אני נכשלתי כשלון חרוץ והרגשתי פדלאה. הוא היה צריך להזכיר לי שבהשואה לרוב האנשים אני דוקא בכושר מצויין... יכול להיות שהשנה הייתי מצליחה. בטוח הייתי מצליחה קצת יותר. כך או כך, יצא מזה טיול יפה.
 
ריצה ביחד על חוף נהריה. התחיל../images/Emo13.gifוהסתיים../images/Emo178.gif

אתמול, אחרי סדר משפחתי כיפי, קמנו בזמננו החופשי והתארגנו לריצה. שי אחראי על הקצב, אני על הדופק שלי. התחלנו בכיף. קצת פחות כשראיתי את הצעדים המהוססים של שי. ככה זה, כשהראש חושש מהפציעה. מבחינתי, הדופק היה סביר למדי. אחרי 25 דקות הגענו לבננה ביץ' והסתובבנו. לקראת הגבעה הקטנה שבחזור, פתאום התחלתי להנות. בדיוק לתחושה הזו התגעגעתי. אין כמו החוף הפורח עם הים הכחול כחול כדי לשוב אליה. בשלב מסויים הבנתי ששי מגביר. לא ידעתי כמה אוכל להמשיך אחריו. הצצה בשעון הראתה שנותרו רק 14 דקות. יש מצב. באותו רגע עברה מולי ענת, החלפנו ברכות מהירות ובקושי הצלחתי להגיע לשי שוב...
המשכנו כך עד הבית של חמותי כשמצד אחד אני נהנית לראות את הצעדים הרגילים של שי שבים אבל לא נותר לי יותר מדי אויר להנות מזה... החיוך שלו בסוף היה שווה את זה. גם שלי. כנראה שאצטרך לעבוד יותר קשה כדי להנות מריצה יחד.... אני אצטרך לזכור את זה כשאסבול באינטרוולים מתישהו בעתיד... השלמנו חלבונים בפיקניק משפחתי. את המקום זיהיתי מיד כתחנה של "הר לעמק"... קינוח החג השווה ביותר היה קפה אצל נעמי תוך כדי שהיא מתאמנת. כך אפשר גם להפגש וגם שלא נתמלא ברגשי אשמה על ביטול אימון למען קפה....
 

מור שלז

New member
נשמע מדהים ריצות הזוגיות שלכם../images/Emo99.gif

ועוד עם הנוף הפורח על חוף הים – איזה יופי לכם, איזו דרך מופלאה לחגוג ביחד, שילוב מושלם של ספורט, זוגיות ובילוי משפחתי (או השלמת חלבונים כמו שקראת לזה
)
 

מור שלז

New member
../images/Emo234.gifהבוקר שילמתי את המחיר../images/Emo13.gif וגם... ../images/Emo7.gif

עוד אימון שזכיתי לעשות עם הקבוצה בזכות חופשת פסח של הילדים, בסוף אני אתרגל לכל הטוב הזה
נשלחתי לבדוק מה מצב הרגליים אחרי הדואתלון הארוך בשבת עם כמה מהחברה החזקים
לראות אם אפשר להעלות קצת קצבים, או שהגוף עדיין דורש התאוששות. מצב הרגליים התגלה ככואב אך סוחב... אז סחבתי ככל יכולתי (במהירויות של 34 קמ"ש וצפונה מזה – הרבה צפונה). ואז אחרי שעה שאני נופחת את נשמתי, לקראת סוף האימון, מופיע המאמן לצידי, מברר מה המצב, ומודיע החלטית שעכשיו אני משלמת את המחיר על ההסחפות ביום שני – ושולח אותי לסובב רגלים ולנוח. בינינו, עמוק בלב אני חושבת לעצמי שיש מחירים ששווה לשלם. סוף סוף חזרתי להנות מהרכיבה, למה לקלקל?
אז תשאלו למה
? כי משם המשכתי היישר עם הקטנה לעוד טיפול, ואחריו עוד בדיקת דם. שוב נפתחה סאגה ארוכה בחיפוש אחר הורידים. לאט לאט הקטנה נלחצת יותר ויותר, יושבת עליו ואני מרגישה את כל הגוף הדקיק שלה רועד מהפחד. כשכבר מצאו וריד, הוא הספיק רק לחצי מבחנה, ואז נאלצנו לחזור על כל הסאגה שוב, ביד השנייה. היא בוכה, ואני איתה (אבל בלב...). ומעכשיו נאלץ לעבור את הסיוט הזה פעם בשבוע
מחזיקה אצבעות שהפעם נראה שיפור, שיפור כלשהוא
 
../images/Emo249.gif../images/Emo249.gif

כשאני קוראת את המהירויות בהן את רוכבת אני
= ירוקה מקנאה! יש לי עוד המון להתחזק כדי לשמור על קצב כזה לאורך זמן. מחזיקה המון אצבעות לילדה שלך. אתם עוברים חוויות קשות מנשוא. מתפללת לטוב ובריאות!
 
../images/Emo249.gif../images/Emo249.gif../images/Emo249.gif

כל כך כואב לקרוא מה שעובר על הקטנה שלך. מחזיקה את האצבעות שהתוצאות יהיו הרבה יותר טובות מהבדיקה עצמה.
 

מור שלז

New member
יש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

יש שיפור! אפילו לא כל כך קטן, ממש ממש שיפור! אז נכון, אני יודעת שעוד ארוכה הדרך. אני יודעת שיהיו עוד עליות ומורדות. אני יודעת שהמבחן האמיתי יהיה בעוד שלושה חודשים.... ועדיין - יש שיפור! אבן ענקית ירדה לי מהלב. ועם כל כמה שעדיין יש שם עוד כמה אבנים, עכשיו, היום, ברגע הזה, אני פשוט מרגישה מרחפת מטר מעל האדמה, מרוב שמחה והקלה
תודה לכל מי שנשאה תפילה, החזיקה אצבעות וקיוותה יחד איתנו...
 
לשחות ארוכה

בתוכנית חימום ואח"כ שחיה ארוכה. בהתחלה קצת בלחץ איך אעבור את זה? אבל אח"כ אני מחליטה על קצב רגוע יחסית עם דגש על תנועות ידיים ארוכות. מגלה שיש רגעים שאני לגמרי בשחיה ויש רגעים שהראש רץ לכל מיני כיוונים. יודעת שבתחרות הקצב יהיה כבר אחר ולכן מקפידה על קשב פנימה ותשומת לב לתנועות, ככה אוכל לצלוח את השחיה בלי להתחמצן לגמרי על ההתחלה.
 
למעלה