היום שאחרי../images/Emo122.gif
קמתי בבוקר בזהירות אך נראה היה שהכאבים חלפו. כנראה שנסחפתי לתוך יום עבודה עם אדרנלין גבוה. במשך כל היום נראה שהעניינים חוזרים למסלולם חוץ מכמה כאבים שמתעקשים להשאר כולל הכתף שכואבת בכל פעם שאני צריכה להרים את היד לכתוב על הלוח... לכל מי ששאל, אני בסדר. משכנעת את עצמי שזו רק העובדה שלא היה חלב בבוקר ולא יכולתי לשתות קפה..... בהפסקה כבר הגיע... בדרך הביתה, האדרנלין צונח. הכאב בכתף מתגבר, הראש מתפוצץ וכששירה מנסה לטפס לי על הירך הסוררת, אני צורחת.... איך אני אשחה ככה היום? על מי אני עובדת? (בעיקר על עצמי..) אוספת את עצמי, עוד כוס קפה ואני בדרך לבריכה, לנסות. כמה תנועות במים ואני עוברת למצב אחר. לא נוח לי לנשום לשמאל. עוברת לנשום רק ימינה. הגוף משתף פעולה לגמרי.... אני נזכרת באחד המשברים שלי עם השחיה. מתישהו לפני נתניה כששאלתי את עצמי אם העובדה שאני רוצה לעשות טריאתלון מצדיקה את כל האימונים האלו במים. למה זה טוב בכלל? אמנם גיליתי את הקסם של שחיה בים, אבל כמה אני מגיעה לים? אני לא באמת מצליחה להתאמץ בשחיה ולעבוד כמו בריצה או ברכיבה. אני איטית ויודעת כמה יהיה קשה לשפר את המהירות. המחשבות האלו נעלמו קצת כשלקראת קיסריה שחיתי יותר בכל אימון ולמדתי יותר לאהוב את זה. עכשיו יש לי תשובה מצויינת לשאלה. כי אני באמת נהנית מזה. היכולת לקחת את הגוף במצבו היום ולנוע בקלילות במים היא תענוג אמיתי. שום דבר לא באמת כואב. הנאה שקשה לתאר. לא רוצה לצאת מהמים אבל יש בכל זאת סדר יום... מרשה לעצמי להשאר עוד 10 דקות בג'קוזי, לתת למים החמים להרגיע את השרירים. גם להם מגיע איזשהו פרס על שיתוף פעולה.... מקווה שאחרי כל זה, אצליח גם לרוץ מחר בבוקר
קמתי בבוקר בזהירות אך נראה היה שהכאבים חלפו. כנראה שנסחפתי לתוך יום עבודה עם אדרנלין גבוה. במשך כל היום נראה שהעניינים חוזרים למסלולם חוץ מכמה כאבים שמתעקשים להשאר כולל הכתף שכואבת בכל פעם שאני צריכה להרים את היד לכתוב על הלוח... לכל מי ששאל, אני בסדר. משכנעת את עצמי שזו רק העובדה שלא היה חלב בבוקר ולא יכולתי לשתות קפה..... בהפסקה כבר הגיע... בדרך הביתה, האדרנלין צונח. הכאב בכתף מתגבר, הראש מתפוצץ וכששירה מנסה לטפס לי על הירך הסוררת, אני צורחת.... איך אני אשחה ככה היום? על מי אני עובדת? (בעיקר על עצמי..) אוספת את עצמי, עוד כוס קפה ואני בדרך לבריכה, לנסות. כמה תנועות במים ואני עוברת למצב אחר. לא נוח לי לנשום לשמאל. עוברת לנשום רק ימינה. הגוף משתף פעולה לגמרי.... אני נזכרת באחד המשברים שלי עם השחיה. מתישהו לפני נתניה כששאלתי את עצמי אם העובדה שאני רוצה לעשות טריאתלון מצדיקה את כל האימונים האלו במים. למה זה טוב בכלל? אמנם גיליתי את הקסם של שחיה בים, אבל כמה אני מגיעה לים? אני לא באמת מצליחה להתאמץ בשחיה ולעבוד כמו בריצה או ברכיבה. אני איטית ויודעת כמה יהיה קשה לשפר את המהירות. המחשבות האלו נעלמו קצת כשלקראת קיסריה שחיתי יותר בכל אימון ולמדתי יותר לאהוב את זה. עכשיו יש לי תשובה מצויינת לשאלה. כי אני באמת נהנית מזה. היכולת לקחת את הגוף במצבו היום ולנוע בקלילות במים היא תענוג אמיתי. שום דבר לא באמת כואב. הנאה שקשה לתאר. לא רוצה לצאת מהמים אבל יש בכל זאת סדר יום... מרשה לעצמי להשאר עוד 10 דקות בג'קוזי, לתת למים החמים להרגיע את השרירים. גם להם מגיע איזשהו פרס על שיתוף פעולה.... מקווה שאחרי כל זה, אצליח גם לרוץ מחר בבוקר
החלמה מהירה לכל הפצעים! (והנה, לפורום חזרת, אמנם היה עדיף בלי הפצעים, אבל זו התחלה...)