נחמד לגלות שפה ושם אנחנו לא מסכימות
קודם כל מסכימה עם רוני: אין אמת אחת ולכל גוף הנכון עבורו. ונשים בצד רגע את ה"רעיון שויבראם מנסים למכור" כי הדיון בעיני הוא לא על הויבראם, אלא על קונספט היחפים לעומת נעליים – ולאו דוקא בריצה. נסי לעשות את התרגילים שלך יחפה: על הדשא בחוץ, או אפילו בבית. תרגישי הבדל עצום ברמת הקושי! זה מה שקרה לי, עם תרגילי הפיזיותרפיה שלי, והבנתי שאני צריכה לעשות אותם יחפה בלבד. ולא שאין לי בנעליים מדרסים עם תמיכה מאסיבית לקריסה מזעזעת (איך אתן חושבות הצלחתי לשבור את האגן בשני מקומות בו זמנית מלכתחילה?). אני אישית מאמינה בלנסות. במקרה שלי לפחות, בדיוק האימרה: if it ain’t broken, don’t fix it היא מה ששכנעה אותי להמשיך ולחפש. למה? כי פעם אחת עשיתי איש ברזל עם חשש לפציעה חוזרת. כן, האגן שלי, שרירי הליבה ובכלל השרירים הקטנים הרבה יותר חזקים ממה שהיה פעם, ועדיין – יש מקום לשיפור. הגעתי לריצה היחפה עם הרבה סקפטיות. כל כך סקפטית, שבמשך חודשים לא העזתי לרוץ עם ויבראם. רק הלכתי איתם. אחרי כמה חודשים, ניסיתי לרוץ. לאט, בזהירות ובהדרגה. ומה שכנע אותי? פתאום כאבו לי כל מיני שרירים. כאבים טובים! כאבים של שרירים מייצבים שלא מורגלים בעבודה... ומכאן זה המשיך. אני עדיין מאוד נזהרת וחשדנית: רצה יחפה רק על דשא בשחרור. רצה עם ויבראם בשדות, אבל רק ריצות קלות ומתונות, ואף פעם לא יותר משעה. וגם לא נראה לי שאני אעבור את השעה. חוששת. אבל בשורה התחתונה: בריצה יחפה על דשא, בביצוע תרגילים כשאני יחפה, או בריצה יחפה בשדות עם הויבראם אני מרגישה אחרי זה שהשרירים המייצבים שלי עבדו חזק. אם הייתי יכולה להרשות לעצמי משטחים מגוונים ושטח "אמיתי" כמו רוני, הייתי מנסה גם את זה. אבל אילוצי הזמן שלי לא מאפשרים לי את זה. ובריצה יחפה, כל משטח פתאום הופך מגוון, ומכריח את השרירים המייצבים שלי לעבוד – בדיוק מה שאני מחפשת בשביל למנוע פציעה. אגב, רונה, הסיבה ששאלתי על ריצה יחפה, היא שהגדרת את המטרה בתור: " להכריח את כפות הרגליים שלי להתרומם גבוה ולסגל את עצמם לשינויים תכופים" והזכרת גם "ריצה על משטחים עם אבנים וחלוקי נחל". הויבראם הופכים כל משטח שבנעליים רגילות לא גורם לי לחשוב פעמיים,למשטח משתנה ומגוון שמחייב אותי להיות מאוד מודעת לריצה שלי וליציבה שלי. האם זה מתאים לכל אחד? ברור שלא. כפי שפתחתי, אני מסכימה עם רוני שאין אמת אחת. האם כדאי להגיע עם ראש פתוח ולנסות מאוד בהדרגה ובזהירות? לדעתי כן. למה לא להתייעץ עם הפיזיו, להתחיל בהדרגה, ולראות מה הגוף שלכן משדר על זה? איך תדעו מה האמת של הגוף שלכן אם לא תנסו? ולמען הסר ספק: גם אני לא משוכנעת מהקונספט שהויבראם מנסים למכור. אני לא רואה את עצמי "ממירה את דתי" ועוברת לרוץ יחפה בלבד. אני כן רואה בריצה היחפה עוד אמצעי ליישם את אחד העקרונות החשובים ביותר בכל תכנית אימון: גיוון.