WOW איזה סופ"ש היה לי ../images/Emo186.gif
מאז ומעולם אהבתי גשם, חורף, מעילים, שלוליות וגפיים ושמיכות פוך, חולשה שכזו, עד הרגע בו התחלתי לרכוב על אופניים והבנתי שימי הגשם גורמים לנו לבלאגן לא נורמאלי. ביום שישי, נפגשנו כהרגלנו קבוצת הנשים המדהימה בראש העין, פנתרות אמיתיות, אפילו שירד גשם בלילה והן חששו שהאימון יתבטל, הן הגיעו! ליאור לקחת את קבוצת המתחילות לכיוון קיבוץ עינת ואני את הקבוצה המתקדמת לכיוון הגבעות של ראש העין. כבר אחרי הטיפוס הראשון נתתי להן טיפים להתמודדות בשטח בחורף. המשכנו ברכיבה והתחלנו לרדת לכיון שביל כורכר. הדרך היתה חומה אבל לאט לאט הצמיגים שלנו התמלאו בוץ, אני לא מתרגשת מקצת בוץ, אבל הבוץ היה מהסוג הדביק, הוא נדבק ונדבק עד שלא יכולנו יותר להזיז את הגלגלים. אמרתי לכולן להפסיק לרכוב, המעביר האחורי שלי כמעט נתלש ממקומו, מאה מטר מאיתנו עצרו זוג רוכבים נוספים שהשרשרת שלהם והמעביר האחורי נשברו. במשך רבע שעה ניסינו לנקות את הבוץ הדביק. המשכנו בהליכה עד דרך הכורכר. שם הבנתי את גודל הבעיה! לאחת הבנות הסתבך המעביר האחורי בשפיצים של הגלגל. לא היה לי מספיק כוח כדי למשוך אותו החוצה כך שנאלצנו ללכת ברגל, כשהאופניים על הגב!!!! מזל שבעלה היקר הצליח להגיע והלך לקראתנו ופגש אותנו כדי לסייע לנו. משם טסתי לאימון הפתוח בפארק הירקון (שכבר הסתיים) והיה כל כך כייף לפגוש את כולן! כאלו מדהימות! קפה עם אסתר (כדי קצת להירגע מכל מה שהיה ולדבר על כל הנושאים בעולם
איזו אישה!) נסיעה הביתה והתארגנות (אחרי ששבועיים לא הייתי בבית!!!) ואז כמובן סילבסרררררר (חייבים לחגוג קצת!!) השכמה מוקדמת בבוקר ונסיעה לכיוון בית גוברין לאימון. השמיים לא בישרו טובות. התחלנו את הרכיבה עם קור וטיפטוף קל. מה שטוב באופניים הוא שנרטבים רק פעם אחת! לאט לאט הגשם התחזק וכבר לא היה לי כייף בכלל
הקצב היה גבוהה בדיוק בשיא הגשם התחילו להגביר בטירוף, לא ראיתי כלום במשקפיים חוץ מאת הגלגל של יובל דולין שמשך אותנו. סיימנו אחרי 4 שעות, הייתי כחולה כמו דרדסית, רטובה כולי והכי מעצבן הוא ששכחתי את הבגדים להחלפה שהכנתי
אז הייתי רטובה לגמרי. איזה חוויות קורות כשרוכבים על אופניים... היום לפחות נחתי