עידכון

[ז פ ל י נ א י ת]

../images/Emo26.gifעידכון

היום הייתי אצל הרופא והוא כתב לי ככה: סובלת מאתקפיים אפילפטיים 10 שנים,היו 2 התקפים,1-95,2-01 מאז לא היו התקפים. מטופלת ע"י למיקיטל 50 מ"ג ללא תופעות לוואי. EEG היה תקין. ממצאים:ללא סימנים נירולוגיים פוקלים. ואני עוד יוסיף מכתב משכנע(מקווה)על המטויבציה שלי והמצב הבריאותי שבעצם לא משפיע על התפקוד שלי. אבא שלי אמר שהוא ממש לא מאמין שיעלו לי ואני כל כך רוצה

זה הפורום היחיד שאי אפשר להקפיץ בו..סליחה שאני קצת קרציה

 

[qt1]

עניתי לך למטה../images/Emo140.gif

פה חמודה וכבר עבר לו דף... סופשבוע נעים...

 

[ז פ ל י נ א י ת]

../images/Emo13.gif

אני בספק אם יעלו לי כי נראה לי שהצבא נורא לא פתוח לשינוים ועירעורים כשזה מגיע למחלות כמו אפילפסיה. אבל מה שלא יהיה אני מתכוונת להתעקש. אני מזכירה רק את אבא שלי כי אני גרה איתו ועם אשתו(ואח שלי הקטן

) ככה שהוא זה שמעורב בחיים שלי.. זה שהוא לא תומך בי בעניין קצת מפריע :/ אבל זה החיים שלי.

 

[qt1]

מתי ת.גיוס שלך?../images/Emo24.gif

אולי את ויונתן מתגייסים באותו יום? אל תהיי בספק , דווקא נראה לי טוב מאוד , את בלי התקפים המון זמן

אני אופטימית! מה אומר מבחינתך פרופיל נמוך? אני יודעת מה זה אומר לבנים "הכי קרבי אחי" משהו כזה

אבל לך כבת , מה המשמעות של זה עבורך? מוזר שאבא שלך לא תומך , זו גאווה גדולה לראות בת מתגיסת ומסיימת קורס קצינות(חכי חכי...

) בן כמה אחיך הקטן והאהוב?

,

 

[ז פ ל י נ א י ת]

ב30.1.2005

ככה שיהיה לי המון זמן(אפילו יותר מדי)להנות לעבוד וכ'ו יש לי פרופיל 45 עכשיו,ואני רוצה 64 בשביל שתהיה לי אפשרות להיות מש"קית ת"ש בגדודים. וזה החלום שלי..הם נותנים כל כך הרבה מעצמם,ואני כל הזמן שומעת על ההווי שיש בחי"ר וכ'ו ממשפחה ידידים . אבא לשי ישמח אם אני יהיה קצינה!הוא פשוט חושב שיהיה לי רע שם.. אחי המקסים בן 3 חודשים וחצי

 

[qt1]

מה תעשי בזמן הזה../images/Emo35.gif

יש לך איזושהי עבודה או משהו? זה עוד המון זמן. חיים לוי שכותב כאן העלה פרופיל תוך כדי השירות, אבל אני לא זוכרת איפה הוא שירת...חיים איפה שרתת?

גם האשי שכותבת כאן שירתה בצבא והיתה בקורס קצינות ,אין דבר העומד בפני הרצון. למה אבא שלך חושב שיהיה לך רע בצבא ומה הוא היה רוצה שתעשי במקום? אגב, גם אני חוששת שלבת שלי יהיה קשה בצבא , בגלל שזה לא כמו בבית שאפשר להתפנק וכאלה , אבל היא מאוד רוצה להתגייס ומאוד יודעת מה היא רוצה בחיים באופן כללי, אז אני לא מתווכחת ותומכת. בשנה הבאה אני בטח אשתגע כשהדברים יתפסו תאוצה , בינתיים היא סיימה בגרויות ועולה ליב' , אני שמחה על שיש לך אח מקסים ופיצקי

זה גיל מדהים!

 

[חייםלוי]

בהתחלה היתי פקיד וכמעט השתגעתי

ואז העליתי פרופיל ל- 76 ושירתתי בתפקיד מקצועי במודיעין. מאוד נהניתי בשירות הצבאי.

 

[qt1]

נכון שאין למור ממה לחשוש?

האמת גם הבת שלי מקווה להגיע למודיעין אבל חוששת שלא יתנו לה , די קשה להגיע לשם. נו מור את רואה שחיים העלה פרופיל?

לך

קטן עלייך...

 

[ornan]

הפרופיל פחות חשוב

חשוב מה את משדרת להם. בתי עם פרופיל 46, בדיוק המצב הנוירולוגי/אפילפטי שלך, 7 חודשים בצבא, משרתת ברמת הגולן - קבלה בשבוע שעבר את הסיכה האדומה, שלצערי אני לא זוכרת בדיוק את הגדרתה הקרבית ( אני אסרוק ואגדיר את הסיכה כשהיא תתעורר) עושה את כל התרונויות בכיף אדיר, שבתות, חגים מטבח ושמירות. היה קצת בלגן עם קבלת הלמקיטל, אבל בחודש האחרון הוכנסה לרשימת מקבלי התרופות הכרוניות וכל 19 בחודש מחכה לה התרופה במרפאה בבסיס. שכחתי לציין שבחודש הבא מקבלת את דרגת הרב"ט. בקיצור מה שרציתי לשדר לך - היי את, עמדי על הרגליים האחרויות לקבלת קורס , תפקיד ואח"כ שיבוץ. הצבא רצה לשלוח את הבת שלי לקריה - היא לא וותרה ועושה שירות "אדיר" כהגדרתה. בהצלחה!!!! אם את רוצה לדבר אתה ישירות, פני אלי במסר אישי ואתן לך את מס' הפלפון שלה, היא תענה לך על הכל בכיף.

 

[אבא של אפי17]

בלגן עם למיקטל?

ביתי מתגיסת עוד שנה. אחד הנושאים שמטרידים אותי שינסו להחליף תרופה, לתחליף לדוגמא. אשמח לשמוע מניסיונכם.

 

[ornan]

אין בעיה לקבל את הלמיקטל

עליה להצטייד במכתב מהנוירולוג המציין את שם התרופה ומינונה. הכל תלוי איפה משרתים, בבסיסה של בתי, אין במרפאה את התרופה והיא מקבלת אותה דרך המרפאה הגדודית. הבלגן - הוא הבלגן הצבאי הרגיל של "תלך- תבוא" "היום-מחר". חודש אחד באמת היה רופא כנראה מילואיניק שמשום מה החליט שהתרופה חסרה ונתן לה מרשם אזרחי, רק שהוא שכח לציין שיש הסכם לצבא על מס' בתי -מרקחת אזרחיים בהם ניתן לקבל את התרופה ללא תמורה. קניתי את התרופה ב שלש מאות ומשהו שקל וזה כזה סיפור מורכב לקבל את הכסף חזרה, שהחלטתי שזו תהיה תרומתי השנה לצה"ל במקום התרומה שאני מקציבה כל השנים ל"אגודה למען החייל".

 

[ornan]

ועוד עצה קטנה

לפני הגיוס, כדאי להצטייד במרשם לחודשיים לפחות, כדי שהתרופה תהיה זמינה כל עוד הבת בטירונותו/או קורס. ברגע שמגיעים לבסיס הקבוע - נגשים למרפאה ומסדרים את עניין קבלת התרופה. ממליצה גם להגיע לגיוס אם מכתב עדכון מרופא המטפל- שוב זה מעמיד אותם בפרופורציות הנכונות.

 

[חייםלוי]

בכל השירות הצבאי שלי הבאתי את

התרופה מהבית. ואני עוד שירתתי 3 שבועות שבוע בסיני. זאת אומרת שהבאתי תרופות לכל החודש.

 

[אבא של אפי17]

נירגעתי

אם כך ניצר במשך השנה מחסן קטן של התרופה בבית, להתגברות על משברים.

 

[hashy]

המלצה למה לכתוב במכתב

הצבא חושש מעניין של שינה ומאמץ גופני. כשאני נגשתי לקורס קצינות הצלחתי לשכנע אותם בזה שאמרתי ש"אם רק בסופ"ש הזה הייתי בעין-גדי עם חברים לטיול ברגל, אז קורס קצינות אני לא אוכל לעשות?" הכוונה שלי היא שבנוסף על זה שתכתבי שזה לא מפריע תכתבי גם מה הפעילויות שלך ומה את עושה - אם את מטיילת או עושה כושר - תכתבי. אם את בעלת משמעת עצמית גבוהה - תכתבי. כל דבר שיראה להם שאת יכולה |דגש| ועומדת במאמצים ולחץ ישפר את סיכוייך. ואם לא, כמו שחיים כתב, אחרי הגיוס ואחרי טירונות מוצלחת תוכלי לנסות שוב. אגב, אם נוירולוג (ומשמעותי שזה יהיה לפחות נוירולוג אם לא אפילפטולוג) ירחיב במכתב שלו על המגבלות שאין לך ושביחס לחולי אפי אחרים את במצב מצוין ושעברו כבר 3 שנים מאז התקף אחרון וכו' וכו' זה יוסיף לך המון ועלה את סיכוייך יותר. צאי מנקודת הנחה שהצבא לא מבין כלום באפילפסיה [תזכירי שהתקף לא הורג אם מטפלים בך/ בו נכון] אבל הוא סומך על מומחים וחו"ד של מומחים וככל שההמומחה יהיה מומחה יותר וככל שתבואי עם יותר מסמכים [אני אפילו הייתי ממציאה להם את הEEG האחרון שלך, מאמרים על המחלה וכדומה כמו לבית משפט - כדי שיקראו ויבדקו בעצמם] ככה סיכוייך גדלים. אה, ועוד משהו - את יודעת מה את רוצה - תכתבי על זה: מה את רוצה, למה את רוצה את זה, ואיך הם יכולים לאפשר לך לעשות את זה - הם כוועדה והצבא בלוגיסטיקה [ אני אסביר למה אני מתכוונת: הצבא דואג בגלל שעות שינה ולחץ. כל חולה אפי בקורסים גדולים מפקדיו מקבלים הוראה לאפשר לו מינימום 7 שעות שינה במקום 6. כדי שהם יאפשרו לך לעשות את הקורס את צריכה לטעון או שאפשר לישון בו שעה נוספת ולעמוד בקצב או שאת כיום ישנה פחות ותוכלי לעמוד בלו"ז הזה] ולבסוף, אחרי כמה המלצות [שיצאו לי באורך הגלות] ולפני שאני מציעה לך את עזרתי ואת חוו"ד על המכתב לפני שאת שולחת [אם תרצי] עלה משהו פתאום בראשי שחשוב לזכור. זה בכלל לא משנה מה הפרופיל שלך בשביל להתקבל לקורס הנ"ל או לכל קורס אחר. קודם כל את מתקבלת לצבא עם פרופיל מסוים ואז מצוותים אותך לתפקיד או קורס. את יכולה [במידה ולא הצלחת להעלות את הפרופיל] לבקש בקשה חריגה להכניס אותך לקורס הנ"ל ולתת לך לשרת בגדודים למרות הפרופיל הנמוך. אני כותבת את זה כי חברה שהייתה איתי בקורס קצינות, באה מתפקיד של סמבצ"ית בפיקוד. אני לא יודעת אם את מכירה את התפקיד אבל בקורס הקרביים והלא קרביים עושים את אותו דבר [זה קורס מעורב]ולכן לא רצו לתת לה לעשות אותו. היא נאבקה בהם בזה שאמרה להם שזה שהיא צריכה לשתות יותר מאחרים לא אומר שהיא לא יכולה לרוץ ולטפס על גבעות ובסוף היא גם הצטיינה ושירתה בגדוד עם פרופיל 45 אז... בהצלחה ועוד עצה קטנה אחת - למרות שאבא שלך לא מפרגן, תני לו לקרוא את המכתב ונסי לקבל ממנו הערות בונות. בקשי ממנו שיהיה השומר ראש לזה שטיעונייך הם הגיוניים ונוגעים לעניין ונסי לא להתרגש אם הדברים שהוא אומר לוחצים לך בנקודה רגישה. בסופו של דבר כשהוא יראה את כל החומר שאספת והדברים יעמדו לנגד עיניו יכול להיות שהוא יפתיע בכמה הברקות שהן אלה שישפרו את סיכוייך ואפילו רק בנוגע למכתב אם לא לגיוס כולו.

 

[qt1]

פשששש האשי../images/Emo45.gif כלכבוד../images/Emo70.gif

חיכיתי שתכתבי לה , ידעתי שתהיה לך תשובה פיצוץ! שיחקת אותה

 

[משה החיפאי]

הצד השני של המטבע

אצלי ההתקפים התחילו בזמן השירות הצבאי, (וכדרך אגב ככה היכרתי את הצד המאוד מאוד מגעיל של הצבא) היו שני התקפים בתוך הבסיס עשיתי את השירות בו, הרופא של הבסיס קבע שאין לי כלום ושאני יכול להמשיך את השבוע בבסיס כאילו לא קרה... (אגב, להתקף היה עד מפקד היחידה כי זה היה בכניסה לחדר שלו, והוא וכל שאר המפקדים ביחידה ניסו לשכנע את הרופא בבסיס שיפנה אותי לבית חולים וללא הצלחה. ואת ההתקף השני הסתרתי מכולם בגלל מה שקרה בפעם ה-1) בקיצור מה שאני רוצה להגיד שהחשש הכי גדול של הצבא הוא מה יקרה אם יהיה התקף בזמן השירות הצבאי והתוצאות שיבואו אחרי זה. לכן הצבא יעדיף לתת שירות כזה שיוצאים כל יום הביתה ואין בו שום פעילות קשה כלשהי (לא עוזר מה אומרים בוועדות למינהן ומה יכתוב נירולוג כזה או אחר כי יש לצבא "תקנון" מדוייק של מה עושים ולא עושים במקרה של אפילפסיה.) וכל חצי שנה צריך לעבור ועדה רפואית שמאשרת שאין שום שינוי במצב הרפואי. אני לא נגד גיוס ולהיפך אני מעודד אותו אבל צריך לקחת בחשבון את העובדה שהצבא מאוד מקפיד בנושא הזה. ובעיק מאוד מפחד!!!!

 

[qt1]

היי משה../images/Emo24.gif יופי לראות אותך שוב.

כמה זמן אחרי ההתקף שהיה לך בבסיס חזרת לפעילות רגילה? אני שואלת מפני שאין לי הרבה מידע על צה"ל ואפילפסיה, למה ניסו לשכנע את הרופא לשלוח אותך לביה"ח? אחרי התקף לא מגיעים לבי"ח אלא אם מדובר בהתקף מאוד ארוך, מה קרה שם? איך הסתרת את ההתקף השני? ידעת שעומד להיות לך התקף? אתה יודע מהו סוג האפילפסיה שלך? אני הבנתי לא מזמן שצה"ל שינה את החוקים אבל לא הבנתי בדיוק מה , הם התגמשו בנוגע לאפילפסיה , אבל אני לא יודעת עדיין פרטים מדויקים לצערי

. אני חושבת שכולם כאן בפורום גם אלה שכבר לא יתגייסו אבל יש להם ילדים יכולים להעזר בידע שלך ואם תוכל לשתף גם מה קורה איתך היום , אודה לך מאוד, אם תבחר לא לשתף אני כמובן מכבדת את רצונך - רצונך כבודך

שבוע טוב ומחבק

 

[המרגיע המדאיג]

לדעתי כולכם צודקים

 

[משה החיפאי]

אפילפסיה בצהל

אני יעשה קצת סדר בקשר אליי ובקשר לדברים האחרים (במה שידוע לי) שקשורים לצהל. אחרי ההתקף שהיה לי בבסיס חזרתי עוד באותו יום לפעילות רגילה (מבחינת הרופא), המפקד שלי רצה שאני ילך לבית חולים בגלל שלא ידעו אז מה יש לי (הוא טוען שזה נראה לו התקף מאוד חמור). לפני כל התקף אני ידעתי שעומד להיות וכך גם היה בשני ופשוט מאוד הלכתי למקום שאני יהיה בו לבד ובלי לחטוף איזה שברים כלשהם. ההתקף השני גם היה רק חצי התקף (בגלל שהצלחתי למנוע חלקית אותו). בעניין צהל. נכון הם התמגשו מאוד הקטע של הגיוס. עד היום היה אפשר להתגייס רק במסגרת של התנדבות (וכשעושים את זה אין שום אחריות לצהל במקרה של פגיעה כתצאה מהתקף) והיום הם יותר פתוחים בנושא (בעיקר כלפי אלו שהיה להם התקף כשהם היו צעירים). בכל מקרה צריך לעבור וועדות רפואיות על מנת לקבוע את רמת הכשירות לגיוס. הצבא עדין לא פתוח (כמה שיודע לי) בעניין של בסיסים סגורים כלפי החולים ( רק אחרי שמתגייסים ואז לבקש לעובר עוד וועדות) . אגב הערה לגביי, אני מאוד מקווה שאף אחד/ת שמתגייס/ת לצבא עם אפילפסיה שיהיה לו התקף בצבא, כדי שלא יעבור את מה שאני עברתי = הצד המגעיל של הצבא! בקיצור הסיוט של החיים. לגבי היום - אני בן 23 אחרי שנה ורבע בלי התקפים (האחרון ביום של הבחירות), מחפש עבודה ומקווה להתחיל ללמוד בקרוב. כל הדברים שלא יכולתי לעשות בשנתיים פלוס האחרונות!!! אתם מוזמנים לשאול עוד שאלות.