זה לא נכון
כשהייית בכיתה ט' עשו הגרלה. הייתי בבית חולה וחברה שלי התקשרה אלי מביצפר להגיד לי ש"נתקעתי" בחדר של עוד 4 בנות שהן ביניהם חברות טובות מאד, אחת לפחות לא סובלת אותי, ואם אני רק אעז להגיד להן "בואו נלך לתפילה " או משו כזה, הן אפילו לא יטרחו לענות לי. אולי רק אחת מהן שהיא די בסדר, אבל כשזה עם עוד כמה בנות זה אחרת.. ביקשתי לעבור חדר, ואז הן נעלבו והיה סקנדל בכיתה... ועוד רצית שזה יקרה באמצע השבת??? וזה לא הקטע של "למצוא פתרון לכל דבר". אני באה לשבת בשביל להנות, להיות עם החברות. אם אני בחדר של בנות שלא סובלות אותי ולא יהיה שיתוף פעולה בינינו (סתם דוגמה - הן יקבעו באוטובוס תורנות מקלחות, ואח"כ יזכרו שגם אני בחדר ויוסיפו אותי אחרונה), זה פשוט יהרוס את השבת. ולמה אני אצטרך כל הזמן לנדוד לחדרים אחרים? ובנות בחדרים אחרים יצטרכו כל הזמן לזכור אותי כדי שאני לא אהיה לבד?? תראי, אני לא מדברת פה על רמה של כיתה י"א, שזה שונה ויש הרבה יותר סובלנות ורגיעה. אני מדברת פה על כיתה ט', למשל, הגיל של רחלי ועטרה. הכיתה עדיין לא מגובשת כמו בכיתה י"א, למשל. בגיל הזה - כיתות ז'-ט' ואפילו י' - הרבה הרבה יותר חשוב להיות דווקא עם הבנות שאנחנו נרגיש יותר בטוחו איתן, שנוכל לבקש מהן דברים בלי להתבייש או להרגיש לא נעים. שיפתחו ממתקים בחדר ותרגישי חופשי לקחת כי זה חברו טובות, או שזה יהיה בנות שכמעט ולא דיברת איתן ותמיד תהיי מחוץ לחבורה...