הולדן קולפילד בשדה
New member
../images/Emo26.gifאין יציאה../images/Emo36.gif
The eagles – hotel California
You can check out any time you like But you can never leave (הנשרים נותנים את שורת המחץ של כל הזמנים, ומתארים היטב את שהרגיש כל בן אנוש שטחן את 'מלון קליפורניה' במערכת למעלה מאלף פעמים...)
עשרה דברים שתמיד חוזרים אליהם 1. במבה – לא משנה כמה זה נדבק לשיניים, ולא חשוב כמה טעם הבוטנים יצא מהאף, עדיין כולנו אוכלים במבה, שנים אחרי הטיול השנתי האחרון שלנו... 2. אמא ואבא – נו, אין צורך להסביר (ולא בגלל California dreaming). 3. דודה ברכה – כי משפחה לא עוזבים (וגימיק טוב צריך לסחוט עד הסוף...) 4. דאגלאס אדאמס – כי מי עוד יתן לך כל כך הרבה תשובות מחץ לכל שיחה?... 5. זכרונות ילדות – כי פעם היה פה ממש שמח, לא?! (אז למה הקשיבו לסינדי לאופר, אם היה כ"כ טוב???) 6. קרובים קרובים –יהורם גאון מבקש ממולי אקמול, מקבל צעקה מליאורה ריבלין וכאב ראש חוזר מאילן ומתיקי, חנה צועקת כל הזמן 'פתווווח' ועוד קוראים לזה הקומדיה הישראלית של כל הזמנים... רק בישראל. 7. התנ"ך – כשאתה צעיר מכריחים אותך לקרוא, כשאתה מתבגר אתה פותח רק בשביל לבדוק אם מלכים ב' עדיין מופיע אחרי מלכים א'. 8. הסמל פפר של החיפושיות – כמו הרגל רע של י. קוטנר שנדבק לך לרגל ולא רוצה ללכת, כך גם האלבום שמכיל יציאות אידיוטיות דוגמת 'מתקן חור' ו'כשאהיה בן 64', מוצא תמיד את דרכו בחזרה למערכת. 9. האזנה בפעם המיליון למלון קליפורניה של הנשרים, כי גם אם תנסה להתחמק, תמיד ימצא שדרן מתלהב שישדר לך אותו בכינון ישיר מהרדיו אל תוך מושב הנהג באוטו... 10. ויכוחים על 'מלון קליפורניה' בפרט ועל 'הנשרים' בכלל.
הנשרים פשטו עם שחר (מיני-ביוגרפיה) לא לשווא נושאים הנשרים את תואר 'הלהקה שליטשה באופן סופי את צליל קליפורניה', על אף שמרבית חבריה לא הגיעו מהאיזור. שורשיה של הלהקה בקאונטרי רוק ובפולק-רוק, שמחדשיו הגדולים ביותר היו ה-byrds. למעשה אחד מחברי הלהקה (ברני לידון) הגיע מהפליינג בוריטו בראדרס, שהונהגה באותו זמן ע"י פורשי הבירדז - פרסונס את הילמן. גם להקות כמו poco (רנדי מייזנר) תרמו את חלקם ללהקה, שהיתה בבסיסה להקת הליווי של לינדה רונשטדט ב-1971. הבולטים שבחברי הלהקה היו דון הנלי – מתופף ושירה (ואחד המוזיקאים האמריקאים העשירים כיום) וגלן פריי – גיטרה ושירה, ולמעשה ה-front man של הלהקה ברוב השירים. מאוחר יותר הצטרף ללהקה גם דון פלדר, וטרם האלבום 'מלון קליפורניה' הגיע ג'ו וולש שהחליף את לידון. לאחר האלבום 'מלון קליפורניה' הוחלף גם מייזנר בטים שמידט. הלהקה הוציאה בסה"כ שישה אלבומי אולפן בין השנים 1972-1979, ואלו הם: The Eagles - אלבום הבכורה המצויין של הלהקה, הניב שלושה להיטי ענק, כשאחד מהם - TAKE IT EASY – נכתב בסיועו של ג'קסון בראון, השני הוא Witchy Woman המעצבן והשלישי הוא Peaceful Easy Feeling שבהחלט משרה רוח טובה של האזנה נעימה באוזן. Desperado – אלבום עטיפת המערבון, כולל להיטי ענק כמו שיר הנושא ואת טקילה סאנרייז, מהמוצדקים שבבבלדות הרוק אי פעם. On the Border – מכונת הלהיטים ממשיכה לייצר נון-סטופ. הפעם Already Gone וכן The Best of My Love במוקד. One of These Nights - אולי האלבום הטוב ביותר של הנשרים, שיר הנושא הוא פיצוץ קצבי מדהים בעיניי, וגם Lyin' Eyes ו- Take It to the Limit, I Wish You Peace אינם קוטלי קנים. Hotel California – בטרם הוצאת האלבום הזה חלו שני מהפכים חשובים בחיי הלהקה. הראשון שבהם - וולש הגיע היישר מ-james gang, ונתן ללהקה עוד גיטריסט משובח ודומיננטי. אבל הארוע העיקרי היה הוצאת אלבום האוסף הראשון שלהם, שהפך ברבות השנים לתקליט שאף בית אינו שלם בלעדיו, וכולל את כל השירים שפירטתי לגביהם קודם לכן 
. ולגבי מלון קליפורניה? מה יש להגיד – כל זב חוטם מכיר את שיר הנושא מכאן, כל גיטריסט חובב ניסה לנגן את הסולו – הכל ידוע. וחוץ מזה, בואו נשאיר משהו לחלק הביקורת של הטור. The Long Run – שירת ברבור מאכזבת. שני שירים, בכל זאת, למזכרת - The Long Run וגם Heartache Tonight. אבל השוק מוצף באוספי להיטים שונים ומשונים שלהם. אחד מהם – שיצא, כאמור, טרם מלון קליפורניה, הוא אלבום המוזיקה הנמכר של כל הזמנים (27 מיליון עותקים בארה"ב לבדה, ועוד היד נטויה), וגם שאר האלבומים אינם קוטלי קנים. מיליון עותקים הוא רף שהנשרים לא התקשו לחצות באף לא אחד מאלבומיהם! הלהקה הצטיינה במספר רב של להיטים, שאין אמריקאי שלא יודע לזמזם, רובם בניחוח קאונטרי מתוק, עם דומיננטיות של גיטרות ועוד גיטרות בכל אלבומיהם. הלהקה התפרקה בתחילת שנות ה-80, כשחבריה נפוצים לכל עבר. דון הנלי בלט במספר אלבומי סולו שנמכרו היטב במהלך שנות ה-80, וגם גלן פריי רשם הצלחה יחסית. זאת, עד לאיחוד המפתיע באמצע שנות ה-90, שהחל כהופעה חד פעמית ל-MTV, אבל משך כ"כ הרבה תשומת לב, ומכר למעלה משישה מיליוני עותקים תחת השם hell freezes over. שם ההופעה ניתן לה, כיוון שחברי הלהקה התבטאו לפני כן במשך שנים, כי הגיהנום יקפא לפני שהנשרים יעלו שוב על במה אחת... אבל כנראה ש'מצלצלים' יכולים להקפיא גם את הגיהנום.
העשור האבוד אז מה הבעיה הגדולה עם הנשרים? למה כולם כ"כ אוהבים לשנוא אותם? מה יש בדון הנלי, גלן פריי ושות', שמוציא לכל כך הרבה אנשים את הארס מבלוטות הטעם הרע? ואיך זה מתיישב עם העובדה שהם אחת הלהקות הנמכרות בהיסטוריה של הרוק??? התשובה הפשוטה תהיה – קנאה. אף אחד לא אוהב לראות מישהו אחר מצליח. אין תכונה אנושית יותר מזו – כולנו רוצים לראות מהפיכות ואת ראש המלך מותז קיבינימאט לסל וחסל... תשובה מורכבת יותר – הנשרים כתבו להיטים בקצב מסחרר, רובם דומים מאד האחד לשני, והם מתחלקים לשני סוגים בעיקר: בלאדות קאנטרי שמאלציות שניחוח עבה של צמר גפן מתוק, אך עבש, עולה מהן, ולהיטי רוק בסיסיים בשלושה-ארבעה אקורדים שנשענים על עוצמה של חטיבת גיטרות מוכשרת, אך לא יצירתית במיוחד. לחובבי מוזיקה רבים נמאס פשוט מהנוסחאות שנטחנו עד דק, והם מחרימים בצהלה את תקליטי הלהקה. רון מיברג (כבר הזכרתי אותו כאן פעם או פעמיים, לא? מעלה סברה אחרת – וקורא לזה "מוזיקת 'פאק יו' יהירה: הרמוניות קוליות על סף פגיעה בסתימות השיניים: התרסה נגד סגנון חיים הדוניסטי, תוך כדי טבילה בג'קוזי עם שש נשים עירומות וחמישה בקבוקי שמפניה"... ושלא תהיה טעות, האיש משוגע על הנשרים.
. ולגבי מלון קליפורניה? מה יש להגיד – כל זב חוטם מכיר את שיר הנושא מכאן, כל גיטריסט חובב ניסה לנגן את הסולו – הכל ידוע. וחוץ מזה, בואו נשאיר משהו לחלק הביקורת של הטור. The Long Run – שירת ברבור מאכזבת. שני שירים, בכל זאת, למזכרת - The Long Run וגם Heartache Tonight. אבל השוק מוצף באוספי להיטים שונים ומשונים שלהם. אחד מהם – שיצא, כאמור, טרם מלון קליפורניה, הוא אלבום המוזיקה הנמכר של כל הזמנים (27 מיליון עותקים בארה"ב לבדה, ועוד היד נטויה), וגם שאר האלבומים אינם קוטלי קנים. מיליון עותקים הוא רף שהנשרים לא התקשו לחצות באף לא אחד מאלבומיהם! הלהקה הצטיינה במספר רב של להיטים, שאין אמריקאי שלא יודע לזמזם, רובם בניחוח קאונטרי מתוק, עם דומיננטיות של גיטרות ועוד גיטרות בכל אלבומיהם. הלהקה התפרקה בתחילת שנות ה-80, כשחבריה נפוצים לכל עבר. דון הנלי בלט במספר אלבומי סולו שנמכרו היטב במהלך שנות ה-80, וגם גלן פריי רשם הצלחה יחסית. זאת, עד לאיחוד המפתיע באמצע שנות ה-90, שהחל כהופעה חד פעמית ל-MTV, אבל משך כ"כ הרבה תשומת לב, ומכר למעלה משישה מיליוני עותקים תחת השם hell freezes over. שם ההופעה ניתן לה, כיוון שחברי הלהקה התבטאו לפני כן במשך שנים, כי הגיהנום יקפא לפני שהנשרים יעלו שוב על במה אחת... אבל כנראה ש'מצלצלים' יכולים להקפיא גם את הגיהנום.
מעלה סברה אחרת – וקורא לזה "מוזיקת 'פאק יו' יהירה: הרמוניות קוליות על סף פגיעה בסתימות השיניים: התרסה נגד סגנון חיים הדוניסטי, תוך כדי טבילה בג'קוזי עם שש נשים עירומות וחמישה בקבוקי שמפניה"... ושלא תהיה טעות, האיש משוגע על הנשרים.
