הביאוס
חייבת להוציא... מצטערת. כבר מאז הגיוס חזרתי הביתה עם תחושת מחנק בגרון. אבא שלי אמר שאם ארגיש רע אפנה לרופא ביום ראשון- וקשה לי להאשים אותו, אני תמיד חושבת שיש לי משהו, או לפחות בעבר זה היה כך, בתקופות רבות בבית הספר... זה לא חדש. ביום ראשון נרשמתי לחופ"ל. ביום שני הייתי אצל החופ"ל והיה לי חום 37.5. ביום רביעי לא יכולתי ללכת אליו שוב, נדמה לי שבחמישי כבר הייתי שוב, שוב 37 משהו... גם לא האמינו לי שזה חום, למרות שאבא שלי לימד אותי שאצל מבוגרים זה כן, וגם טירוניות אחרות אמרו לי שלא וממש נעלבתי שהן ישר בטוחות שהן יודעות יותר טוב ממנו בלי הוכחות (לא שהוא בטוח צודק, כמובן, אבל הפריע לי שמיד שוללים משהו) ובכלל קיבלתי תחושה שחושבים שאני עושה צחוק אולי- אפילו שבאמת הטירוניות האחרות שפגשתי ממש נחמדות וממש עזרו לי, ואני באמת חייבת להן הרבה. אז עבר דיי הרבה זמן... עד איזה יום שבת בערב, שהמשכתי להשתעל, ופתאום המפקדת שואלת אותי מה קרה וסיפרתי לה שאני יותר משבוע עם חום. היא אמרה למה לא סיפרתי לה וזה... אבל כן סיפרתי על זה- החופ"ל כבר ידע שאני מאוד רוצה תור לרופא, הודעתי למישהו אחר מהמפקדים, שאמר שהוא ינסה לטפל בזה (המ"כית שלי לא הייתה, זו הייתה מפקדת מחליפה שלא הייתה ספציפית שלי- אלא מפקדת שהחליפה אותה). היא דאגה שעוד באותו יום יקחו אותי לבדיקת מדדים- חום ודופק- ובאמת אז, אחרי שכל פעמדדו לי חום בצבא, היה לי חום 36 ומשהו. זו שבדקה לי מדדים אמרה שאם ארגיש רע אבקש לראות רופא. חשתי הקלה רבה בגלל זה, אבל אחר כך שוב רע ואולי אף יותר גרוע וביקשתי לראות רופא- שוב 36 ומשהו, אבל קיבלתי תרופות נגד כאב גרון, נגד הנזלת, השיעול... מתישהו אחר כך הופיעה אצלי פריחה מוזרה. זה התחיל כפצעים באוזן (או שמא אוזניים)? בהתחלה גירדתי כי חשבתי שזה לכלוך אוזן רגיל שנהיה יבש, אבל זה נהיה יותר גרוע עד שלפני כמה ימים אנשים פחדו להתסכל עליי, הלכתי לחופ"ל, משם לרופא... והתברר שיש לי מחלת עור מידבקת. מה שמטריד אותי הוא שהבנתי הוא שברגע שנדבקים בזה לא נרפאים- זה נהיה כרוני ומתפרץ כל כמה זמן או משהו. זה יהיה לי תמיד. זה מגרד וזה מעצבן. מה גם שאמרו לי וקראתי שההתפרצות של זה קשורה בלהיות זמן מה עם חום- אז ייתכן שזה סוג של אישור מאוחר שאני ואבא שלי צדקנו וכן היה לי חום כל הזמן הזה... ועכשיו תהיה לי השפעה של זה כנראה לכל החיים. קראתי שתדירות החזרה משתנה מאדם לאדם, נע בין שבועות לחודשים, ולעיתים לעולם לא. אצלי זה גם הופיע רק אחרי תנאים קשים- אז אבא שלי גם טוען שיש סיכוי שסה לא יחזור לי אף פעם והוא גם אמר שעוד לא אישרו לי שזו באמת המחלה.